שמות מ, יח

וַאֲקֵם משֶׁה יָת מַשְׁכְּנָא וִיהַב יָת סַמְכוֹהִי וְשַׁוִי יָת דַפּוֹהִי וִיהַב יָת עַבְרוֹהִי וַאֲקֵם יָת עַמוּדוֹהִי:

וְאָקִים משֶׁה יַת מַשְׁכְּנָא וִיהַב יַת חוֹמְרוֹי וְשַׁוִּי יַת לוּחוֹי וִיהַב יַת נַגְרוֹי וְאָקִים יַת עַמּוּדוֹי

ויקם משה את המשכן. עשר היריעות מעשה חושב שנקראו משכן הוקמו קודם הקמת הקרשים, אם בידי אדם מחזיקין בו, ואם על דרך נס כדבריהם ז"ל, ועל זה הסדר נעשה והובא אל משה. כי אמנם אותן עשר יריעות הן היו עיקר בנין המשכן, ושאר הנכנס באותו הבנין והם האדנים והקרשים והבריחים והעמודים והאהל, היו להעמיד המשכן ולכסותו:

ויקם משה את המשכן משכן לא נאמר אלא המשכן לרבות משכן של מעלה דאיתא בפסיקתא שצוה הקב"ה למלאכים של מעלה להקים משכן למעלה:

ויקם משה את המשכן. דרשו רז"ל בפרק שתי הלחם מעלין בקדש ואין מורידין, מעלין בקדש מנין מן המחתות של עדת קרח שנעשו צפוי למזבח, ולא מורידין מן הכתוב הזה ויקם משה את המשכן ויקם את אדניו שהרי כמה פעמים ביום שהיה משה מקימן היה מפרקן ולא הזכיר בפירוש שיאמר בשום מקום ויורד משה את המשכן אלא ויקם.

ויקם משה את המשכן. בשבת דכ״ח מביא הגמ׳ ראיה דיריעות שש מיקרי אהל מזה המקרא ויפרוש את האהל על המשכן. ולפי הפשט הכי מוכח מגוף המקרא וכמש״כ התוס׳ שם משום דחשיב בסדר הקמתן דמתחלה נתן אדנים ואח״כ הקרשים. וכתיב אחר הקרשים ויפרש את האהל מבואר שהיינו שש משזר. פי׳ דא״א לפרש ויקם משה את המשכן היינו יריעות שש ואח״כ ויתן את אדניו וקרשים ויפרוש את האהל היינו יריעות עזים. דהאיך הקים את היריעות שש קודם שעמדו הקרשים במקומם :

וישם את קרשיו. משמעות וישם תקן אותם במעמדם יפה שוים כתואמים. אבל בעמודים שהיו עומדים על אצבעות הקרשים כתיב ויקם:

ויקם את המשכן, כולל המשכן עם יריעות התחתונות, ומפרש שלזה היה צריך להקדים נתינת האדמה וכו', ומבואר אצלנו שלשון שימה מורה על הסדר והערך לכן אמר רשם את קרשיו, וזה כמ"ש חז"ל שהיו רושמין על קרשי המשכן לידע איזה בן זוגו: