שמות ד, כב

ואמרת אל פרעה. כשתשמע שלבו חזק וימאן לשלוח אמור לו כן:

בני בכרי. לשון גדלה, כמו (תהלים פט כח) אף אני בכור אתנהו, זהו פשוטו ומדרשו כאן חתם הקדוש ברוך הוא על מכירת הבכורה שלקח יעקב מעשו:

וְתֵימַר לְוָת פַּרְעֹה כִּדְנַן אֲמַר יְיָ בְּרִי בוּכְרִי יִשְׂרָאֵל:

וְתֵימַר לְפַרְעה כִּדְנָא אָמַר יְיָ בְּרִי בּוּכְרִי יִשְרָאֵל

ואמרת. טעם בני בכורי. זה הגוי שעבדוני אבותם בתחלה ואני חומל עליו כאשר יחמול איש על בנו העובד אותו ואתה לקחתו לעבד עולם. על כן אני אהרוג את בנך בכ ורך:

בני בכורי ישראל. אף על פי שלקץ הימין אהפך אל העמים שפה ברורה, לקרוא כלם בשם ה', ולעבדו שכם אחד מכל מקום יחשב ישראל אצלי נכבד מכלם באשר הוא בני עובד כמו בן מאהבה, לא כעבד מאהבת שכר ויראת עונש. ומצד מה שהוא בכורי ראשון לעבודתי, בתעות כל האומות מעלי, כאמרו כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו ואנחנו נלך בשם ה' אלוהינו לעולם ועד וכו':

בני בכורי. כאן הודה הקב"ה על מכירת הבכור' לישראל:

בני בכורי ישראל. מה שמסרתים בידך לשעבד אותם אל תחשוב שהוא מפני שהם קלים בעיני. לא רציתי אלא ליסרם כענין שכתוב (דברים ח') וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסריך. ואתה הכבדת עליהם עולך. לפיכך אני עתיד להכות את בנך בכורך היא המכה האחרונה שבעשרת מכות וקראם בני בכורי ישראל דרך חשיבות ומעלה כענין שכתוב (הושע א') בני אל חי. וכן הר סיני שהוא מקודש מכל ההרים נקרא ה' ה'. וכן בית המקדש המקודש מכל בית נקרא בית ה' כענין שכתוב (ישעיה נ"ו) כי ביתי בית תפלה:

בני בכורי ישראל. פירש רבינו חננאל ז"ל מה שמסרתים בידך לשעבד אותם אל תחשוב שהוא מפני שהם קלים בעיני, לא רציתי אלא ליסרם כענין שכתוב (דברים ח׳:ה׳) וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך ואתה הכבדת עליהם עולך לפיכך אני עתיד להכות את בנך בכורך היא המכה האחרונה שבעשר מכות, וקראם בני בכורי ישראל דרך חשיבות ומעלה כענין שכתוב (הושע ב׳:א׳) בני אל חי, וכן הר סיני שהוא מקודש מכל ההרים נקרא (ישעיהו ב׳:י״ד) הר ה', וכן בית המקדש המקודש מכל בית נקרא בית ה', כענין שכתוב (ישעיהו נ״ו:ז׳) כי ביתי בית תפלה וגו' ע"כ. ולפי"ז יהיה שעור זה הכתוב וענין הפרשה ראה כל המופתים אשר שמתי בידך. אלו עשר מכות, ועשיתם לפני פרעה ואני אחזק את לבו בחמש מכות אחרונות ואמרת אל פרעה במכה אחרונה היא מכת בכורות בני בכורי ישראל מעתה יהיו נגאלים ותהיה הבכורה והמעלה נכרת בהם, ומה שאומר ואומר אליך שלח את בני ויעבדני היה לו לומר שלח בכורי מאחר שאמר בני בכורי ישראל.

אבל הענין כי בהיותו בגלות קרא ישראל בני כי איך יקראנו בכורי ואיה הבכורה והם עבדים ברשות אדוניהם ובשעבוד גדול. ואם תחפש בכתובים תמצא כי כשם שקרא הקב"ה לישראל בכור במכת בכורות כך קרא את עצמו בכור הוא שכתוב (שמות י״ג:ב׳) קדש לי כל בכור ופירוש קדש אותי בכלל הבכורות והוא כמו (שמות כ״ה:ב׳) ויקחו לי תרומה, שפירושו ע"ד האמת ויקחו אותי תרומה וזהו שאמר ויקחו לי תרומה העשירי יהיה קדש, והעולה לנו מזה כי מה שקרא בכור לישראל ולעצמו יתברך אחרי מכת בכורות שהוא זמן הגאולה מה שלא קרא קודם לכן יתבאר מזה שהיה עמהם בצרת השעבוד ואין הבכורה נכרת בהם כביכול.

וכך מצאתי בספר הבהיר שאלו תלמידיו לרבי אליעזר, רבי מאי דכתיב קדש לי כל בכור וכי הוי הקב"ה בכור אמר לה אין קדש לי כל בכור אלא שנתקדש ונקדש על שם ישראל דכתיב בני בכורי ישראל כביכול עמהם היה בשעת השעבוד והיינו דכתיב שלח את בני ויעבדני ולא אמר שלח את בכורי.

בני בכרי ישראל כל האומות בני הם, אבל ישראל חביבים לפני יותר מכולם והם הבכור, שהם עלו במחשבה להבראות קודם שום אומה. ד״א בני בכרי ישראל, מאתי היה הדבר שקנה יעקב את הבכורה מעשו אחיו ונתנה לו ועד שלא נבחר אהרן לכהונה היתה עבודה בבכורות לפיכך אמר שלח את בני ויעבדני לפי שהוא בכור.

בני בכורי. כל מעשה ידי בני הם אבל ישראל בכורי וחביב לי יותר מכולם:

כה אמר ה׳ בני בכורי. צריך לדעת כונת נבואה זו שלא בזמנה, גם במה ששמר לבל יטעה משה ויאמר נבואה זו לפרעה בפעם ראשונה בעמדו לפני פרעה.

ונראה שנתחכם אל עליון להרים מכשול מלב משה, לבל יקוץ בשליחות וחס ושלום תולד בדעתו תולדה רעה בראותו עוצם המכות ופרעה לא קם ולא זע, ויארך זמן חדש נכנס חדש יוצא. לזה שם דבר בפיו ויהיה לו למבטח לבל יחשוב מחשבות און חס ושלום, ואמר אליו ואמרת אל פרעה כה אמר ה׳ בני בכרי, ומעתה יהיה מצפה משה לדבר זה, וכל עוד שלא יראה מכת בכורות יסעד לבו ולא יהיה מתירא כל עוד שלא הביא עליו מכה זו. ושעור הנבואה הוא על זה הדרך: ״בלכתך לשוב מצרימה ראה״ וגו׳, והנני מודיעך שאני אחזק את לבו ולא ישלח אפלו אחר כמה מכות, ולבסוף ״ואמרת אליו וגו׳ הנני הורג״ וגו׳.

עוד נתחכם בזה להודיעו למשה כי מכה זו תהיה באחרונה, כי בה ישלח פרעה את העם, כי לא אמר ה׳ שיחזק לב פרעה אחר מכת בכורות. ואשר לזה כשאמר פרעה למשה (שמות י:כח) ״אל תוסף ראות פני״, הכיר כי הגיע עת מצוה שאמר לו ה׳ בדרך בבואו ממדין למצרים ״ואמרת בני בכורי״. והגם שהוסיף דברים שלא נאמרו כאן, מן הסתם נאמרו וילמד סתום מהמפרש. ובזה אין להקשות אימתי נאמרה למשה אותה נבואה והצרכו רבותינו לומר מדרשים, והרי שלך לפניך. ולא חש ה׳ שיטעה משה ויאמר נבואה זו לפרעה, כי באמצעות שישיב משה לפני ה׳ דברי פרעה תכף ומיד ישלחהו בשליחות מכה אחרת, וממילא ידע משה כי עדין לא הגיע זמן מכת בכורות עד עת בא דבר פרעה ואמר לו ״אל תוסף״. וראה כי אינו יכול לצאת מלפני פרעה להתנבאות חוץ לעיר לדעת מה ידבר ה׳, אמר הגיע הזמן לאמר מכת בכורות. או דיק דברי ה׳ שאמר ״ואני אחזק את לב פרעה״, ומעתה אינו יודע שעור שיחזק ה׳ לבו שיאמר לו אחרי כן מכות בכורות, וכשאמר לו ״אל תוסף ראות פני״ הכיר כי זה הוא תכלית חזק הלב, ובצרוף טעם ראשון שכתבנו אמר לו שליחות מכת בכורות.

עוד אפשר שאם היה פרעה מחזיק לבו לשלח ישראל ולא היה מדבר דברים נגד כבודו יתברך, כאמרו (שמות ה:ב) ״מי ה׳״, היה ה׳ מביא עליו מכת בכורות תכף ומיד ולא היה משביעו כוסות התרעלה. וזה הוא שרמז ה׳ למשה באמרו ״ואני אחזק את לבו ולא ישלח את העם״, פרוש שהחוזק הוא שלא ישלח, שאם ישלח אפלו מכת בכורות לא תבא עליו. וכשלא יהיה אלא מניעת שלוח העם, יהיה לו לצרה מכת בכורות, אבל אחר שנגע בכבודו יתברך יבואו עליו מכות גדולות ונאמנות. וכן תמצא שאמר ה׳ (שמות ט:טז): ״בעבור הראותך את כחי ולמען ספר שמי״ וגו׳:

ואמרת אל פרעה וגו׳. כ״כ יהי כחך גדול נגד פרעה עד שלבסוף תאמר אליו בני בכרי ישראל. דאע״ג שכל אוה״ע המה בתכלית הבריאה דאפי׳ המה היו עובדי כוכבים נמצא בהם חסידי אוה״ע המכירים כבוד ה׳ בכל דור. אבל ישראל נמשל לבן בכור של המלך שהוא יורש הכתר. שעוד בחיי המלך מסייע בהנהגת המלוכה כך ישראל מסייעים כ״י להשגחה והליכות עולם וכמבואר באורך בס׳ דברים ל״ג ג׳ עה״פ אף חובב עמים וגו׳:

ואמרת. ר"ל ולא ישלח את העם עד שתאמר אליו בני בכורי ישראל, ר"ל עד שיוכה במכת בכורות, ואז תודיע לו שהמכה האחרונה באה לו מדה כנגד מדה אחר שישראל הם בני בכורי שהבכור מוקדש לעבודת ה' כן הם מוקדשים לעבודתי וע"ז אמרתי שלח את בני ויעבדני, ותמאן לשלחו לכן באה המכה מדה כנגד מדה, והודיע לו שבכל תשע המכות יחזק את לבו עד מכת בכורות שאז ישלחם. ואמנם בזה נתקשו כל המפרשים איך יתכן שה' יחזק את לבו וישלול ממנו הבחירה, ואם עשה לו כן, איך הענישו בעבור זה אחר שהוא משולל הבחירה. ויאמר הרמב"ם בס' המדע ובפי' אבות, שאפשר שיחטא אדם חטאים גדולים עד שיהיה משפטו למנוע ממנו הבחירה כדי שימות ברשעו, והרי"א יאמר שפרעה חטא בעונות שבין אדם לחברו במה שהשליכו את בניהם ליאור וימררו את חייהם להמעיטם פן ירבה ועל עונות שבין אדם לחברו אין מועיל תשובה, ויאמר עוד שתרופת התשובה היא מצד חסדי ה' להעם המאמינים בחושבים אליו בכל לב לא להכופרים באלהותו ועובדים ע"ז, ועוד יאמר שקשוי לבו היה שה' הטה את לבבו שיחשוב שהמכות באו במקרה או מפאת המערכה שע"י שסרו המכות בכל פעם חשב שקצרה יד ה' מהכותו במכה אחרת וילאה להכותו עוד, ולדעתי כבר גלה ה' עקר הטעם בזה במ"ש ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך ולא ביד חזקה, והבוחן לבב ידע רוע לב פרעה ורשעתו שלא יתן אותה להלוך ולא שה' יכריחהו לזה ביד חזקה שיהיה בזה משולל הבחירה, כי יעשה זה מצד בחירתו, רק שלפי הטבע הגם שמצד בחירתו לא יתן אותם להלוך, היה ראוי שישלחם מפני הכרח המכות והיסורים, ובזה היה השלוח שלא מצד בחירתו רק מצד ההכרח, וה' רצה שהשלוח לא יהיה ע"י הכרח [שבזה היה יכול להוציאם בעצמו בלא רשות פרעה] שאם ישלחם ע"י הכרח המכות היה זה דומה כאלו יוצאים בעצמם בלא רשותו, כחונק את חברו שיתן לו מעות שזה לא נחשב כנתן לו מדעתו רק שלקח ממנו בע"כ, וע"כ חזק ה' את לבו שלא ירך לבבו מפני היסורים ונשאר על בחירתו כאלו אינו סובל מכות ומוסר אכזרי, ומה שלא שלחה תחלה וכן מה ששלחם בסוף הכל היה מתיחס לבחירתו החפשית. ונמצא בפרשה ג' לשונות, ואני אחזק את לבו, ולקמן (ז ג) ואני אקשה את לב פרעה, ולקמן (י) כי אני הכבדתי את לבו. חוזק הלב הוא שלא ירך לבו מפני המכות, ולפעמים חזק את לבו בעצמו שמו בתנין ובדם, ולפעמים חזק ה' את לבו לסבול המכה כמו בשחין ובארבה ובחושך, והכבד את לבו הוא בעת שלא היה יכול להחזיק את לבבו וירא מהמכה, רק אחר שראה שהלכה המכה הכביד את לבו וחשב שלא יכהו עוד, ומקשה את לבו הוא בעת ההתראה שאף שהתרה בו במכה חדשה שאז היה לו לירא מן העתיד, הקשה לבו לחשוב שלא תבא המכה עליו, כמ"ש אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה לבו יפול ברעה, וה' חזק את לבו בעת המכה, והכביד לבו בסור המכה, והקשה לבו בעת ההתראה עד שלא פחד מן המכה, ובכ"ז נשאר תמיד בידו הבחירה לשמוע לדבר ה' ולשלחם, שבחירה לא שלל ה' ממנו, ולכן נענש כדין על שלא שלחם בבחירתו: