שמות ד, טז

ודבר הוא לך. בשבילך ידבר אל העם וזה יוכיח על כל לך ולי ולו ולכם ולהם הסמוכים לדבור, שכלם לשון על הם:

יהיה לך לפה. למליץ, לפי שאתה כבד פה:

לאלהים. לרב ולשר:

וִימַלֵל הוּא לָךְ לְעַמָא וִיהֵי הוּא יְהֵי לָךְ לִמְתֻרְגְמָן וְאַתְּ תְּהֵי לֵהּ לְרָב:

וִימַלֵיל הוּא לָךְ עִם עַמָא וִיהֵי הוּא יֶהֱוֵי לָךְ לִמְתֻּרְגְמִין וְאַנְתְּ תֶּהֱוֵי לֵיהּ לְרַב תְּבוֹעַ אוּלְפַן מִן קֳדָם יְיָ

הוּא יֶהֱוֵי לָךְ לִמְתּוּרְגְמָן וְאַתְּ תֶּהֱוֵי לֵיהּ כִּתְבַע אוּלְפַן מִן קֳדָם יְיָ:

ודבר הוא לך - בשבילך.

תהיה לו לאלהים - שר ושופט, מה שתצווה לו יעשה.

לאלהים. שיעשה נפלאות במצותיך:

ודבר הוא לך אל העם. הוא עיקר סרבנותו של משה כמו שביארנו. משא״כ עם פרעה לא היה קשה למשה לדבר פעם דבר ה׳ והיתה שכינה מדברת מתוך גרונו בעת ידוע ששלחו ה׳ לילך ולדבר. משא״כ עם ישראל היה עליו העסק תמיד להציע לפניהם תמיד דברים. וכן כתיב להלן ה׳ א׳ ויאמרו אל פרעה וגו׳. מה שאם כן בישראל כתיב וידבר אהרן את כל הדברים וגו׳ וכ״כ הרמב״ן ז״ל:

והיה הוא יהיה לך לפה. לדבר בהסבר דבר ה׳ וביאורו וכוונתו שמוטל עליך הוא יהיה במקום פיך:

ואתה תהיה לו לאלהים. להגיד לו דבר ה׳ כמו אלהים לנביאו. ועי׳ להלן ז׳ א׳:

ודבר, עתה הראה לו כי עוד יפסיד עי"ז, אם בענין הדבור ידבר הוא לך אל העם הזה [ר"ל הוא ידבר בשבילך שכל דבור שאחריו למ"ד פי' בשבילך] ובזה תפסיד כי הוא יהיה לך לפה ואתה תהיה לו לאלהים, שהאלהות ידבר מתוך גרונך עד שממך יצא הדבור האלהי, והוא יציע הדברים לפני העם בפיו, באופן שהדבור האלהי יגיע אל העם ע"י אמצעי שהוא פיו של אהרן, שבזה יגרע כחו ממה שהיה אם אתה היית המדבר אליהם בעצמך בכח אלהות שבך שהיו מקבלים בבלי אמצעי:

ב כלו' שזה אחד מן המוכיחים כי יש לו הרבה הוכחות שכולם ל' על הם פי' ל' בשביל שאם היה פה פי' כמשמעו שידבר לך ממש מה טעם אל העם הבא אחריו ולכן יחוייב שפי' הוא בשבילך כלומר במקומך: