שמות לט, ל

וַעֲבָדוּ יָת צִיצָא כְלִילָא דְקוּדְשָׁא דְהַב דְכֵי וּכְתָבוּ עֲלוֹהִי גְלִיפָן כְּתַב מְפָרַשׁ קֹדֶשׁ לַיְיָ:

וַעֲבָדוּ יַת צִיצַת כְּלִילָא דְקוּדְשָׁא דְּהַב דְּכֵי וּכְתָבוּ עֲלוֹי גְלִיף חָקִיק וּמְפָרֵשׁ קוֹדֶשׁ לַיְיָ

ויעשו וגו׳. לכאורה היה ראוי להקדים מעשה הציץ לכתנות ואידך. כמו בצווי. אלא כמו שהתחיל בארון דקדוש יותר כך סיים בציץ דאחרון ג״כ חביב כדאיתא במגילה פ״ג. ומש״ה כתיב מהחל עד כלה בל״ר שהשתדלו כל האומנים לשלוח בו אצבע:

ויכתבו עליו וגו׳. אשר לא פורש בצווי שיהיה דוקא בכתיבה היינו חק ירכות כדאיתא בגיטין דכ״ב. פורש כאן במעשה. וע״ז כתיב כאשר צוה וגו׳: