שמות לו, ה

מדי העבדה. יותר מכדי צורך העבודה:

וַאֲמָרוּ לְמשֶׁה לְמֵימַר מַסְגַן עַמָא לְאַיְתָאָה מִסַת פָּלְחָנָא לְעִבִדְתָּא דְפַקֵד יְיָ לְמֶעְבַּד יָתַהּ:

וַאֲמָרוּ לְמשֶׁה מַסְגְּיַין עַמָּא לְמַיְיתַיָא מִיסַת פּוּלְחָנָא לְעִיבִידְתָּא דְפַקֵּיד יְיָ לְמֶעֱבַד יָתָהּ

מ"ם מדי. נותר כמ"ם מכל מלמדי השכלתי כאשר פירשתיו:

למלאכה אשר צוה ה' לעשות אותה. הנה נדבת העם היא יותר ממה שצריך לאותה המלאכה שצוה ה' לעשות אותה בלבד בלי תוספת וגרעון, שנתן מדה וקצב למשכן ולכל כליו, עליהם אין להוסיף ומהם אין לגרוע, לא כענין בבנין שלמה והורדוס:

מרבים העם להביא. מלת מרבים מורה כי לא היו פוסקים מלהביא והגיד לך הכתוב מעלה גדולה בנדבת כלל ישראל האנשים והנשים כי האנשים התנדבו הכסף והנחשת והתכלת והארגמן ותולעת שני והנשים התנדבו תכשיטי הזהב שלהם, ועקר כל הנדבה הזאת הביאוה ביום א' אצל משה כי כן לשון הפרשה מורה על לשון מהירות כלשון ויצאו כל עדת בני ישראל ויבאו, ועוד מה שאמר הכתוב והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר.

והמובן מזה כי אחר שהביאו עקר כל הנדבה ביום ההוא עוד נשארו מהם מעטים שהביאו אליו נדבה בבקר בבקר כלומר למחרתו בהשכמה, וגלה לנו הכתוב על מעלת החכמים העושים המלאכה באמונתם הגדולה כי הגידו זה למשה, והם היו טרודים ומתעסקים במלאכתם והניחו מלאכתם לאמר למשה כי כן יורה לשון איש איש ממלאכתו אשר המה עושים, וזהו לשון ויאמרו אל משה לאמר פעם אחר פעם וגם מעלת משה המולך עליהם שלא היה בוחר בכספם ובזהבם ועל כן כתיב ויצו משה ויעבירו קול במחנה למנוע הענין.

מדי העבדה המ״ם יתרה, כמו מכל מלמדי השכלתי.

מרבים העם להביא. קשה, וכי רע הדבר שיהיה בית אלהינו באוצרות זהב לכבוד ולתפארת? אכן לא באו לקבול על המובא בית ה׳ מהזהב וכסף וגו׳, אלא על המובא עשוי מלאכה, שהוא דבר שאין צורך בו גם עומד להתקלקל, כל שיש די מחסור, והוא אמרו מרבים וגו׳ מדי העבודה למלאכה, פרוש, מרבים להביא יותר משעור העבודה הצריכה למלאכה אשר צוה ה׳. הא למדת שעל פרטי העבודה הקפידו. והעד לדברינו מאמר הכרוז אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקדש, ואמרו ויכלא העם מהביא ולא אמר מעשות, כי יאמר הכתוב דבר שהוכר לחכמים העושים במלאכה והיא ההבאה.

מרבים העם להביא, ר"ל שאין מלאכה זו דומה ליתר מלאכות שאם העם מרבים בנדבות יגדילו את המלאכה ביתר שאת, היא מלאכה משוערת מאת ה' שצריך שלא להוסיף ושלא לגרוע וכשם שפוסל בה הגרעון כן פוסל בה התוספת, למשל צוה במנורה ככר זהב יעשה אותה, ואם יעשה משני ככרים היא פסולה, וז"ש מרבים להביא מידי העבודה למלאכה מצד מה שצוה ה' לעשות אותה, והריבוי פוסל בה:

ר פירוש של מ"ם זו לשון יותר כמו ויאהב יעקב את רחל מלאה והוסיף מלת צורך כי הם לא הביאו רק צרכי העבודה לא העבודה עצמה: