שמות לו, כט

וַהֲווֹ מְכַוְנִין מִלְרַע וְכַחֲדָא הֲווֹ מְכַוְנִין עַל רֵישֵׁהּ לְעִזְקָתָא חֲדָא כֵּן עֲבַד לְתַרְוֵיהוֹן לִתְרֵין זָוְיָן:

וַהֲווֹן מְזַוְוגִין מִלְרַע וְכַחֲדָא הֲווֹן מְזַוְוגִין בְּרֵישֵׁיהוֹן בְּעִזְקָתָא חֲדָא הֵיכְדֵין עָבַד לִתְרֵיהוֹן לְתַרְתֵּין זִוְויַין

והיו תואמם, ויחדו יהיו תמים, והיו שמנה ה״ג, ותיבת יהיו דגבי יחדו לשון הווה הוא, כמו יביאון אל משה, ישפוטו הם, יקומו כל העם, ע״פ ה׳ יחנו ועל פי ה׳ יסעו.

ויחדו יהיו תמים. בשבת דצ״ח כלין והולכין עד כאצבע דברי ר׳ יהודה רנ״א שהיו מלמעלן עובין אמה שנאמר יחדו והכתיב תמים ההוא דליתי שלמין ולא ליתי דניסרא. היינו קרש אחד משתי חתיכות מדובקין בדבק וכדומה. דר״י ור״נ אזלי במחלוקת ר״י ות״ק בנגעים פי״א מ״ח אי קשירה מחבר להקרא אחד. ור״י לטעמיה שאינו נקרא אחד. וא״כ לא בעינן קרא דתמים להא. והנה רש״י לעיל פ׳ תרומה פי׳ תמים כמו תואמים. ויפה פירש לפי הפשט שמוכח ממקרא זה דכתיב יהיו תמים. ולפי׳ הני תנאי היה ראוי לכתוב היו תמים שהרי כבר נעשו אלא משמעות הכתוב של תמים דלא לשלחופינהו מהדדי בשעת הקמה. ובצלאל הכין החריצים והטבעות באופן שיהיו תמים. אלא משום דכתיב באמת תמים ולא תואמים. הוציאו חז״ל כונה אחרת ג״כ לבד הפשט למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה: