שמות לה, ב

ששת ימים. הקדים להם אזהרת שבת לצווי מלאכת המשכן, לומר שאינה דוחה את השבת:

שִׁתָּא יוֹמִין תִּתְעֲבֵד עִבִדְתָּא וּבְיוֹמָא שְׁבִיעָאָה יְהֵי לְכוֹן קוּדְשָׁא שַׁבָּא שַׁבְּתָא קֳדָם יְיָ כָּל דְיַעֲבֵד בֵּה עִבִדְתָּא יִתְקְטֵל:

שִׁיתָּא יוֹמִין תִּתְעֲבֵיד עִיבִידְתָּא וּבְיוֹמָא שְׁבִיעָאָה יְהֵי לְכוֹן קוּדְשָׁא שַׁבְּתָא נְיָיחָא קֳדָם יְיָ כָּל דְּיַעֲבֵיד עִיבִידְתָּא בְּיוֹמָא דְשַׁבַּתָּא אִתְקְטָלָא יִתְקְטֵיל בְּמַטְלִית אַבְנִין

אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם ששת ימים תעשה מלאכה אמר "אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות" על מלאכת המשכן וכל כליו וכל עבודתו והקדים השבת לאמר כי ששת ימים תעשה מלאכת אלה הדברים ולא ביום השביעי שהוא קדש לה' ומכאן שאין מלאכת המשכן דוחה שבת ולא ממדרש אך כמו שפרשתי בסדר כי תשא (לעיל לא יג)

וביום השביעי יהיה לכם קדש. ולא תעשו בו אפילו מלאכת המשכן:

כל העושה בו מלאכה יומת. אף על פי שהיא מלאכת מצוה:

ששת בגי' ארבעים חסר אחת:

וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון. לא מצינו שהזהיר משה על השבת בכאן כמו שנצטווה בפרשה של מעלה שיאמר להם ושמרתם את השבת אך את שבתותי תשמורו, ע"כ נראה לי שנרמז לנו בכאן שאין לגלות ענינים נסתרים בהמון ולכן הזכיר למעלה אך את שבתותי תשמרו שהם רמז לזכור ושמור, ואמר ושמרתם את השבת ולא אמר את יום השבת לפי שהוא בשבת העליונה וכן ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת כמו שרמזתי שם וענינים נסתרים אלה הנכללין במצות שבת נצטוה משה מפי הקב"ה לגלותם ליחידי ישראל ולכך הזכיר שם דבר אל בני ישראל שיודיע להם ענין השבת בנגלה ובנסתר, אבל כאן משה ידבר בהמון לכל עדת בני ישראל האנשים והנשים, ועל כן לא הזכיר מרמזי השבת העליונה ומן הנסתר שבה דבר ולא רצה לדבר להם כי אם בפשט המצוה בנגלה שבת בלבד ובדרך קצרה, והנה משה פתח לנו פתח מתוך דבריו להעלים סתרי התורה. ועוד ראיה ממה שדרשו במסכת מגילה על אונקלוס כשתרגם החומש יצאה בת קול ואמרה מי הוא שגלה סתרי לבני אדם, ואם בתרגום החומש כך ק"ו למי שמרחיב באור יותר בסתרי התורה בפני ההמון שהוא נקרא מגלה סתרים ורכיל מגלה סוד.

כל העושה בו מלאכה יומת. וסמיך ליה לא תבערו אש בכל מושבותיכם, יתכן לפרש כי כתובים אלה להזהיר על המלאכה ולאסור אותה בשבת, אמר תחלה כל העושה בו מלאכה יומת כלומר מלאכת המשכן, ועל זה לא אמר כל מלאכה כמשפט התורה והכתובים בענין השבת, ואחר כן הזכיר והזהיר לדורות לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת והוא כאלו אמר לא תעשו כל מלאכה בכל מושבותיכם וכלל כל המלאכות במלאכת אש כי בידוע שרוב המלאכות שבני אדם מתעסקין בהם אינם אלא ע"י האש כי האש סבתם ועקרם, ולכך תקנו לנו רז"ל במצות הבדלה במוצאי שבת שהוא תחלת היתר המלאכות לברך על האש בורא מאורי האש לפי שהאש תחלת המלאכות במעשה בראשית וכענין שכתוב ביום ראשון ויהי אור, והנה ד' ברכות ההבדלה רשומות שם לכל משכיל, ברכת היין רמוזה היא בפסוק בראשית במלת הארץ שהוא הגן וגפן בגן והוא היין המשומר בענביו מששת ימי בראשית, ברכת עצי בשמים רמוזה במלת ורוח אלהים כי הריח באמצעות הרוח והוא האויר שישאף האדם האויר ויכניס אותו בחוטמו, ועוד ממה שידוע כי הרוחות מניעות הריח, מאורי האש נאמר יהי אור, המבדיל בין קדש לחול שנאמר ויבדל אלהים בין האור ובין החשך והבן זה.

ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי, שבת שבתון לה' כשם שהמשכן לה׳ כך שבת לה', ואין לדחותה בשביל מלאכת המשכן. ששת ימים חזר בו בשביל אלה הדברים דקאמר דקאי אמלאכת המשכן.

ששת ימים וגו'. זאת שצוה הק' לעשות וביום השביעי יהיה לכם קודש ולא תעשה בו אפילו מלאכת הקודש כל העושה בו מלאכה יומת אע"פ שהיא מלאכת שמים:

ששת ימים תעשה מלאכה אחר שההקהלה לא היתה אלא לצוות על מלאכת המשכן אין כאן מקום למצות שבת ואמרו חכמינו ז"ל לומר שאין מלאכ' המשכן דוחה את השבת. ונראה שהטעם שהקדים השבת בעבור שכל מי שמבקש שיעשו נדבה צריך להקדים שזה העולם הוא הבל ורעות רוח ושהממון והנכסים לא יועילו לו אלא עבודת הש"י ולכן הקדים השבת שמורה עולם הבא לומר הטובה הצפונה לצדיקים היא הטובה האמיתית והעולם הזה והעושר אין תכליתו אלא העולם הבא ולכן ראוי למכור העולם הזה והעושר שבו ולקנות בו חיי העולם הבא ולכן תעשו נדבה:

ששת ימים תעשה. טעם זכרון עשית מלאכה בימי החול, אולי שיכון לומר שאם יהיה יום שביעי קדש, תעשה המלאכה הצריכה לך בששת ימים.

או ירצה הכתוב לאסור מלאכת שבת בין על ידי עצמו בין על ידי גוי, והוא אמרו ששת ימים תעשה בציר״י תחת התי״ו, פרוש תהיה נעשית, אבל ביום השביעי אפלו על ידי אחרים אין לך לעשות, וזה כהאומר אמירה לגוי אסורה דבר תורה (מכילתא פרשת בא). וטעם אמרו ששת ולא בששת כדי שלא תטעה כי יש מצוה בעשית מלאכה בהם.

עוד ירמוז כי לא יקומו ששת ימים במלאכתם אשר הכינם ה׳ לעשות, אלא אם יום השביעי יהיה לכם קדש, אבל אם לא ישמרו שבת לא יהיו הששת ימים, כי שבת הוא נפש קיום העולם, וכמו שהקדמנו בפרשת בראשית בפרוש פסוק (בראשית ב:ב) ״ויכל וגו׳ ביום השביעי״ יעין שם.

ששת ימים תעשה מלאכה וגו'. פירש"י הקדים להם אזהרת שבת לציווי מלאכת המשכן לומר שאינו דוחה שבת ומקשים כאן והלא בפר' קדושים (יט ג) כתיב איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו, ופירש"י שם אם יאמר לך אביך חלל את השבת אל תשמע לו, ושם לא הקדים השבת ואעפ"כ פירש שדוחה כיבוד אב ואם, וכאן תלה רש"י הדבר במה שהקדים שבת למלאכת המשכן. ונראה שלא קשה מידי כי שם דייק מדכתיב את שבתותי תשמרו לשון רבים והל"ל תשמור, שהרי הפסוק מתחיל בלשון יחיד שנאמר איש אמו ואביו תיראו ר"ל כל איש ואיש, ובשלמא אצל מורא או"א אע"פ שהתחיל בלשון יחיד וחזר ואמר תיראו לשון רבים, מ"מ הוצרך לומר זה להורות שאיש ואשה שניהם חייבים במורא אב, כי סד"א מאחר שאשה רשות אחרים עליה שפטורה ממורא אב כמו שפירש"י, אבל גבי שבת למה אמר תשמרו לשון רבים כי שם אין סברא לחלק בין איש לאשה אלא שר"ל אתה ובנך חייבים בכבודי כמו שתיראו ב' במשמע איש ואשה, כך תשמרו ב' במשמע אתה ובנך, וא"כ לעולם כ"מ שמקדים איזו מצוה לחבירתה, המוקדמת עיקר ודחי למאוחרת, וכן בפסוק את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו (ויקרא יט ל) הקדים ג"כ שבת למקדש מזה הטעם, ושאני התם דמיעט הכתוב באמרו תשמרו לשון רבים ומה שלא גילה לנו זה מצד הקדימה לפי שהוצרך להקדים מורא אב ואם כדי להשוות מוראם למורא שמים.

ומה שהקדים בפר' כי תשא (לא יג) משכן לשבת, וכתב אך את שבתותי תשמרו לדרוש מיתור לשון אך שאין משכן דוחה שבת והוה ליה להקדים השבת ולא יצטרך ליתור של אך, הנה לפי מה שפירשנו למעלה פר' כי תשא ביתור לשון אך הוצרך לכתוב לשון אך, אמנם דברי רש"י יתורץ בדרך אחר ואגב זה יתורץ ג"כ למה שינה משה הסדר כי הקב"ה צוה לו תחילה על המשכן ומשה הקדים השבת, וזה כי השבת אין בו כ"א כבוד הש"י להורות כי הוא ית' חידש עולמו, והמשכן מורה כולו על כבוד ישראל שויתר להם הקב"ה והשרה שכינתו בתוכם ומחל להם עון העגל, והקב"ה חס ביותר על כבודם של ישראל ע"כ הקדים המשכן וכדי שלא יטעו לומר שלכך הקדימו לומר שמלאכת המשכן דוחה שבת ע"כ הוסיף מלת אך אבל משה חשב שלכבוד הש"י ראוי להקדים השבת המורה על כבודו ית' ואח"כ המשכן המורה על כבודם של ישראל ומתוך קדימה זו יובן ממילא שהשבת דוחה מלאכת המשכן כי מי נדחה מפני מי הוי אומר הקטן מן הגדול ולמעלה פר' כי תשא תמצא עוד טעם אחר למה המשכן נדחה מפני השבת.

ומה שהקדים הקב"ה בי' הדברות מצות שבת לכיבוד אב ואם, כדי להקביל הדברות ה' מול ה' כי דבור כבד כנגד לא תחמוד והוצרך לחתום הדברות בלא תחמוד להורות שכל הדברות כלולים בלא תחמוד וסוף כל דבר הכל נשמע וזה דבר ברור ונכון ואין להקשות מהיכא תיתי דתדחי שהרי עשיית המשכן אינו אלא עשה והשבת יש בו עשה ולא תעשה וסקילה. תשובה לדבר שבלאו הכי מצינו ששבת דחויה אצל משכן ע"י הקרבנות שהיו קרבים ביום השבת וסד"א ששבת דחויה מכל וכל אצל המשכן קמ"ל.

ששת ימים תעשה מלאכה. לעיל בפ׳ תשא כתיב יעשה מלאכה וא״כ משמש על עושי המלאכה שמהם יעשה המלאכה. אבל כאן כתיב תעשה וקאי על המלאכה בלשון נקבה וא״כ ניתן להבין שאפילו להתחיל במלאכה ויגמר מעצמו בש״ק דמותר ע״פ ד״ת מכ״מ במעשה המשכן אסור שאין כבוד המשכן שיתחלל קדושת שבת על ידה אפילו בלי עבירה וכיב״ז כתבו התוס׳ ב״ק דפ״א א׳ דלהכי אסור לקבור מת בשבת ע״י עובד כוכבים משום שמגונה למת שנעשה איסור שבת בקבורתו אפילו ע״י עובד כוכבים:

יהיה לכם קדש. ינהגו בו קדושה כל א׳ לפי ערכו. ומכאן הנהיגו ע״ה בו קדושה שלא לדבר בו שקר כדאיתא בדמאי פ״ה הלוקח פירות ממי שא״נ על המעשרות ושכח לעשרן שואלו בשבת ואוכל על פיו. ופי׳ בירושל׳ מפני שאימת שבת עליו. ופי׳ הר״ב שמתיראים לעבור עבירה ולשקר בשבת יותר מבחול. [ולא כהר״ש שם שהשבת קובעת למעשר] והיינו מפני שהיא קודש וכמו דאיתא בסנהדרין דכ״ו דישראל נזהרים בקדושת שביעית דשם קודש חמירי על ע״ה וכמ״כ מבינים דלעשות עבירה בו ה״ז חילול קדושתה. עוד הבינו שכל מעשה שנעשה בה אפי׳ בהיתר אסור בהנאה וכמבואר ברבה במדבר פי״ד ופכ״ג דמש״ה החרים יהושע את יריחו לפי שכבשה בשבת וכתיב כי קודש היא לכם. והרי קיי״ל דמעשה שבת אפילו בעבירה מותר מה״ת אלא ע״ה הבינו כך עוד בימי יהושע ולא הניאן מלחשוב כך:

יהיה לכם קדש, במועדים אמר תמיד מקרא קדש יהיה לכם ובשבת אמר תמיד קדש הוא לה', כי מועדים תלוים בקדוש ב"ד ושבת מקודש בעצמו, לבד שני פעמים אמר אצל שבת קדש הוא לכם, פרשת תשא (סימן לא) ונדרש שם במכלתא למעט פ"נ, ופה שאמר שנית יהיה לכם קדש דרשו חז"ל שמלמד שגם אם אינו קדש לה' רק חול כי עושים בו מלאכה לצורך העבודה שדוחה שבת, בכ"ז יהיה קדש לכם, ולא תחשבו שכבר הוא מחולל ועומד כמו שאמר דוגמא בפרשת תשא על מחלליה מות יומת

כל העושה בו, כבר בארתי בפרשת תשא שעונש מיתה נזכר גבי שבת ג"פ, ודריש במכלתא שם [אחד] על מלאכת היום [ואחד] על מלאכת הלילה, והשלישי שנזכר פה דריש שבא ללמד רק העושה כל המלאכה בו אבל אם מקצת המלאכה נעשה בחברו שהוא יוה"כ פטור:

ד דק"ל ל"ל להזהירם עוד על שבת הא כבר הזהירם אלא לומר וכו'. וא"ת דלמא אדרבה לכך הוכפלה לומר לך אף על פי שכתוב לא תעשו כל מלאכה מכל מקום מלאכת המשכן דוחה שבת ויש לומר כיון דכתיב בתחלה פרשת שבת ואחר כן פרשת מלאכת המשכן ודאי אותו שכתוב בתחלה הוא עיקר והשני נדחית מפניו ותדע לך שכן הוא דאם לא כן קשה למה הפך משרע"ה הענין דבפרשת תשא בדבור הקב"ה למשה היה אזהרת שבת לאחר מלאכת המשכן ולהכי כתב שם אך את שבתותי וגו' ופירש"י כל אכין ורקין מיעוטין הן למעוטי שבת ממלאכת המשכן אם כן קשה למה לא אמר משה לישראל הענין כמו שצוה לו הקב"ה אלא משום הכי הקדים כדי להודיע שאין מלאכת המשכן דוחה את השבת: