שמות לד, לב

ואחרי כן נגשו. אחר שלמד לזקנים, חזר ומלמד הפרשה או ההלכה לישראל תנו רבנן כיצד סדר המשנה, משה היה לומד מפי הגבורה, נכנס אהרן, שנה לו משה פרקו, נסתלק אהרן וישב לו לשמאל משה, נכנסו בניו, שנה להם משה פרקם, נסתלקו הם, ישב אלעזר לימין משה ואיתמר לשמאל אהרן, נכנסו זקנים, שנה להם משה פרקם, נסתלקו זקנים ישבו לצדדין, נכנסו כל העם שנה להם משה פרקם, נמצא ביד כל העם אחד, ביד הזקנים שנים, ביד בני אהרן שלשה, ביד אהרן ארבעה וכו' כדאיתא בעירובין (נד ב):

וּבָתַר כֵּן אִתְקְרִיבוּ כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּפַקֵדִנוּן יָת כָּל דִי מַלֵל יְיָ עִמֵהּ בְּטוּרָא דְסִינָי:

וּמִבָּתַר כְּדֵין אִיתְקְרִיבוּ כָּל בְּנֵי יִשְרָאֵל וּפַקֵּידִינוּן יַת כָּל מַה דְּמַלֵּיל יְיָ עִמֵּיהּ בְּטַוְורָא דְסִינַי

ואחרי כן. כל בני ישראל שהיו בתחתית ההר:

ויצום. אלה התנאים הנזכרים:

את כל אשר דיבר ה' אתו - מלפני העגל כל מה שכתוב בפרשת תרומה עד כי בשש משה וכל האמור בפרשה זו.

ויצום את כל אשר דבר ה' אתו. מלאכת המשכן ומשרתיו ותרומת בקע לגלגלת:

את כל אשר דבר ה׳ אתו בהר סיני כל המצות שנאמרו במ׳ יום ראשונים ובמ׳ יום אחרונים וכל המצוות שנצטוו ישראל נאמרו מניסן שבו יצאו ישראל ממצרים עד עשרים באייר בשנה השנית, אבל התורה מגלה נתנה שלפי שהיה משה שומע המצות מפי הקב״ה היה כותב כל אחת ואחת במגלתה לעצמה, וכשבא ליפטר מן העולם סידר ספר תורה וקבע בו הפרשיות עד היום הזה לפי הסמוכין הראויין להם כמו שדרשו רבותינו.

ויצום את כל אשר דבר ה׳ אתו. היינו הלכות המקובלות כפרש״י. וסדר המשנה שהביא רש״י מוכח מקראי בפ׳ אחרי מות ואכ״מ. אמנם הא ודאי דכאן מיירי בהלכות מלשון המקרא שבסמוך:

ויצום על מלאכת המשכן כמו שיבא אח"ז: