שמות לד, ב

נכון. מזמן:

וֶהֱוֵי זַמִין לְצַפְרָא וְתִסַק בְּצַפְרָא לְטוּרָא דְסִינַי וְתִתְעַתַּד קֳדָמַי תַּמָן עַל רֵישׁ טוּרָא:

וַהֲוֵי זַמִין לְצַפְרָא וְתִיסוֹק לְצַפְרָא לְטַוְורָא דְסִינַי וְתִתְעַתַּד קֳדָמַי תַּמָּן עַל רֵישׁ טוּרָא

והיה נכון לבוקר ועלית. זאת היא הפעם השלישית. שבכל פעם ישב ארבעים יום וארבעים לילה:

והיה נכון לבקר ועלית בבקר אל הר סיני. היה ראוי לומר והיה נכון לבקר ועלית אל הר סיני, אבל הכתוב ירמוז למדת הבקר יאמר והיה נכון לבקר לקבל כחו של בקר שהוא מדת הרחמים ועלית בבקר, וזהו ענין שכתוב (תהילים ה׳:ד׳) ה' בקר תשמע קולי בקר אערך לך ואצפה, התפלל דוד ע"ה למדת רחמים שהוא כח הבקר שישמע קולו בכל בקר שיערוך לו.

[ונצבת לי התעכב].

והיה נכון לבקר. לא משום קבלת הלוחות אמר ה׳ כ״ז דא״כ הכי מיבעי פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים והיה נכון לבקר ועלית בבוקר וגו׳ וכתבתי וגו׳. שהרי העליה קדם לכתיבה אלא משום זה לא היה נצרך לבוקר שהרי עוד נשתהה ארבעים יום. וגם א״כ כל האזהרות והחומר שבשניות יותר מבראשונות אינו מובן. אלא משום תכלית ענין השני להודיע למשה עת רצון הנעלה. ומשום התגלות הכבוד הנפלא בזו השעה נזהר ביותר ומש״ה אמר ה׳ והיה נכון. שיכין עצמו ביותר להתגלות נפלא מה שלא ראה עד כה. ועי׳ לעיל י״ט י״א. וע״ז השעה א״ל ה׳ אז ונצבת על הצור וגו׳:

ועלית בבוקר. מיותר לדרוש בוקרו של בקר כדתניא במכילתא בא פ״ו והיינו עמוד השחר. ועי׳ בסמוך:

והיה נכון לבקר, לא כמו בפעם הראשון שתחלה בנה מזבח והעביר את העם בברית כי עתה א"צ לזה שברית הראשון לא נבטל:

צ כמו שלחו מנות לאין נכון לו לא מכוון כמו הנה אמת נכון הדבר: