שמות לג, כ

ויאמר לא תוכל וגו'. אף כשאעביר כל טובי על פניך איני נותן לך רשות לראות את פני:

וַאֲמַר לָא תִיכוּל לְמֶחֱזֵי יָת אַפֵּי שְׁכִנְתִּי אֲרֵי לָא יֶחֱזִינַנִי אֶנָשָׁא וְיִתְקַיָם:

וַאֲמַר לֵית אֶפְשַׁר לָךְ לְמֵיחְמֵי יַת סְבַר אַפַּי אֲרוּם לָא יַחְמִינַנִי אֵינָשָׁא וְיִתְקַיֵּים

כי לא יראני האדם וחי שיראה אותו וימות אבל כי טרם שישיג לראיה תפרד נפשו מעליו כי אפילו במראות המלאכים נאמר במראה נהפכו צירי עלי (דניאל י טז)

לא יראני. קמוץ. כמו ואמר אין רואני להוציאנו ממצרים. אם שוב ישיבני ה':

ופי' וחי. כמו ויחיה. כי מיד ימות. כי מנוח אמר בעבור שראה המלאך מות נמות כי אלהים ראינו. גם יעקב אמר כי דאיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי. ואף כי השם הנכבד ויש אומרים לא יראני האדם רק יחיה לעולם וזה הפך הלשון. ואחרים אומרים פי' מלת לא ישרת בעבור אחר. וכן הוא לא יראני האדם ולא החי והטעם המלאכים:

ויאמר לא תוכל לראות. לא יהיה זה נמנע ממך מפני חסרון השפעתי, אבל מפני חסרון קבלתך, שלא תוכל לקבל את שפע האור:

כי לא יראני האדם וחי. על דרך הפשט שיחיה, וזהו שהזכיר בענין מנוח (שופטים י״ג:כ״ב) מות נמות כי אלהים ראינו, וכי בראית המלאך יאמר הכתוב כן אף כי בראית הש"י שלא יגיע לראיה כי תפרד נפשו ממנו אבל לאחר מיתתו רואה, וזהו שדרשו רז"ל בחייהם אינם רואים אך בשעת מיתתן רואים, וכן הוא אומר (תהילים כ״ב:ל׳) לפניו יכרעו כל יורדי עפר. וכן מצינו ברבי אבהו שראה מתן שכרו סמוך למיתתו ואמר כל אלין לאבהו.

וע"ד הקבלה כי לא יראני האדם לא אמר כי לא יראה אותי מפני שהמניעה הזאת אינה מאת השם שהרי כתוב בישעיה (ישעיה ו) ואראה את ה' וכן (שמות כ״ד:י׳) ויראו את אלהי ישראל כי לא אמר ויראו אלהי ישראל, אבל הוסיף את וכאשר בארתי שם, והוא שאמר יחזקאל (יחזקאל ב׳:ב׳) ואשמע את מדבר אלי וכן (תהילים קמ״ה:כ׳) ואת כל הרשעים ישמיד, כי מדת רחמים שומר כל אוהביו ומדת הדין תשמיד הרשעים. והזכיר האדם בה"א הידיעה כי לפי הפשט היה הכתוב ראוי לומר כי לא יראה אותי אדם וחי, אבל הכתוב מבאר כי המניעה אינה אלא בעצמותו ומהותו של שם המיוחד ואפילו מן האדם המחוקק בחיות המרכבה,זה באור כי לא יראני האדם וחי.

וזהו שאמרו במדרש כי לא יראני האדם וחי ר"ע אומר אף חיות הנושאות אינן רואות את הכבוד, אמר ר"ש בן יוחאי אף מלאכי השרת שחייהם חיי עולם אינם רואים את הכבוד.

כי לא יראני האדם וחי אמר רבי שמעון התימני האדם כמשמעו וחי אלו חיות הקדש ומלאכי השרת. ומה שאמר ישעיהו ואראה את ה׳ היינו באספקלריה שאינה מאירה. אספקלריא מחיצה.

ויאמר לא תוכל וגו׳. פרוש, לא שאני מונע הדבר ממך, אלא לצד שאין בך יכלת המשיג כי לא יראני האדם, ואמרו וחי פרוש וישאר חי, ואני חושש לחייך, על דרך אמרו (תהלים פד:יא) ״כי טוב יום בחצריך מאלף״.

או יאמר על זה הדרך: כי לא יראני האדם – פרוש בשום אופן, ואפלו חי – פרוש אפלו יהיה צדיק שיקרא עליו חי, על דרך אמרו (שמואל ב כג:כ) ״בן איש חי״, ואות וא״ו תשמש וא״ו המוסיף.

עוד ירצה על זה הדרך, כי לא יראני האדם – אפילו אחר מיתה ואתה מבקש לראות, ועוד וחי – פרוש בחיים חיותך. כאן רמז שאחר מיתה ישיג מה שלא השיג אדם בעולם, שהרי לא שלל אלא לצד היותו חי, והגם שהצדיקים מסתכלים באורו יתברך אחר מותם, לא ישיגו מה ששאל משה מלפני ה׳. אשרי ילוד אשה!

ויאמר וגו׳. באשר משה ביקש כדי לדעת עת רצון הראני נא. והקב״ה השיב לו לדעת עת רצון יהי׳ ע״פ השמיעה. והיה קשה למשה מדוע לא יודיע לו באמת אותו עת רצון ע״פ הראי׳. ע״כ השיב לו עוד ה׳ לא תוכל וגו׳ וע״כ תדע ע״פ השמיעה:

כי לא יראני האדם. אדם מיבעי. אלא האדם המיוחד אשר מעצמו נקרא אדם. לא ע״פ שקראו ה׳ אדם כמש״כ בס׳ בראשית א׳ כ״ו:

ויאמר, עתה הודיעו השער שהוא נמנע ההשגה שהיא ידיעת מהות ועצמות הא"ס יתברך שזה נקרא פניו שהוא עצמותו, עז"א לא תוכל לראות את פני שעצמותי הוא נמנע ההשגה, כי לא יראני האדם ולא יראני כל חי, וכמ"ש בספרא ויקרא (פרשה א') שאפילו חיות הקדש הנושאות את המרכבה אין משיגים את הכבוד: