שמות לג, יד

ויאמר פני ילכו. כתרגומו, לא אשלח עוד מלאך, אני בעצמי אלך, כמו (שמו"ב יז יא) ופניך הולכים בקרב:

וַאֲמַר שְׁכִנְתִּי תְהַךְ וְאָנִיחַ לָךְ:

וַאֲמַר אַמְתֵּן עַד דִּיהֲכוּן סְבַר אַפִּין דְּרוּגְזָא וּמִן בָּתַר כְּדוֹן אָנוּחַ לָךְ

וטעם פני ילכו על דעת כל המפרשים (רש"י והראב"ע כאן ורד"ק על שמואל ב יז יא), אני בעצמי אלך. והביאו לו דומה: ופניך הולכים בקרב (שמואל שם).

וטעם אם אין פניך הולכים: על דעת רש"י, "בזה אני חפץ, כי על ידי מלאך אל תעלנו מזה". וחלילה שיאמר "אם אין פניך הולכים" אחרי שהבטיחו "פני ילכו"! ורבי אברהם פירש (בשמות לג כא), כי ה' אמר למשה: אני בעצמי אלך, והניחותי לך לבדך, כי עמך לבדך אלך; ומשה השיב "אם אין פניך הולכים עם הגוי כלו, אל תעלנו מזה", ולכך אמר "תעלנו" בלשון רבים. גם זה איננו מתוקן, כי משה אמר תחלה "לא הודעתני את אשר תשלח עמי" בלשון יחיד, והנה גם בעת הרצון קודם החטא אמר הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך ולהביאך (שמות כג), ואם ידבר עם ישראל, גם זה בעבורם יאמר כן. ועוד: אם כן, היה משה מבקש שיודיענו מי המלאך שישלח עמו, והנה היה רוצה במלאך, שנאמר בו כי שמי בקרבו (שמות כג כא), והשם ענהו בטובה כפולה ומכופלת יותר ממה ששאל, שילך הוא בעצמו!

אבל הפרשה הזאת אי אפשר להולמה למי שלא שמע בסתרי התורה, וכך הוא הענין על דרך האמת: כי משה אמר "ואתה לא הודעתני מי המלאך אשר תשלח עמי", וביקש שיקיים לו שני דברים שאמר לו: האחד - ידעתיך בשם, כלומר, שאיוודע בשמי בעבורך; ויתכן שיהיה "ואתה אמרת" זה ממה שאמר לו ושמי ה' לא נודעתי להם (שמות ו ג), כאשר פירשתי (עי' ריש וארא). והדבר השני - וגם מצאת חן בעיני, שיהיה מוצא חן, והוא דבקות הדעת, ואמר "ועתה אם נא מצאתי חן בעיניך, במדת הדין, הודיעני נא נתיבות הדרכים, כאשר אתה נודע בשמך, ואדעך ליחדך למען אמצא החן הגדול, וראה כי עמך הגוי הזה - אתה אביהם והם בניך". ולזה יתכוון אונקלוס, שאומר אודעני כען ית ארח טובך, ואדע רחמך.

אז ענה לו הקב"ה: פני ילכו - מלאך הברית אשר אתם חפצים, שבו יראו פני, שעליו נאמר בעת רצון עניתיך (ישעיהו מט ח), כי שמי בקרבו, והניחותי אותו לך, שלא אתנהג עמך במדת הדין עזה אלא במדה כלולה במדת הרחמים, מלשון והיה בהניח ה' אלהיך לך מכל אויביך (דברים כה יט), והוא כענין שנאמר וכלה אפי והניחותי חמתי בם (יחזקאל ה יג).

אז ענה משה: אם אין פניך בעצמך ובכבודך הולכים - אל תעלנו מזה, שתהיה עמנו פנים בפנים, כי כן היו התנאין בפרשת וארא (לעיל ו ו-ח), וכן הזכיר למעלה בכח גדול וביד חזקה (שמות לב יא). והנה, יבקש שיעלה אותם אל הארץ בכח גדול וביד חזקה כאשר הוציאם בהם ממצרים.

וטעם ונפלינו אני ועמך, שיהא חלקנו במופלא, ואין כן לכל העם אשר על פני האדמה.

אמר הגאון פני. חמתי. כמו ופניה לא היו לה עוד. והנה מה יעשה במלת אין פניך הולכים. ולפי דעתי כי פי' פני אני בעצמי. כמו ופניך הולכים בקרב:

פני ילכו - אני בעצמי אלך כמו שבקשת, כדכתיב: ופניך הולכים בקרב.

והניחותי לך - אלך עמך לכבוש את הארץ, עד שאניח לך מכל אויביך מסביב כדכתיב: עד אשר יניח ה' לאחיכם ככם. והיה בהניח ה' אלהיך לך מכל אויבך וגו'. והמפרש והניחותי לך - הנחת רוח אעשה, כמו שאעשה בקשתך, שטות הוא וכי כל דברים שהיה הקב"ה מתרצה לבקשת משה יאמר לו והניחותי לך, והלא ייתור לשון הוא בלא צורך כלל ואינו לשון חכמה.

פני ילכו. בנסעכם ללכת אל ארץ ישראל ילכו פני לפניכם, לא בתוככם:

והניחותי לך. אניח לך מכל אויביך מסביב באופן שתביאם לארץ בטח:

והנחתי לך אלך עמך לכבוש את הארץ עד שאניח לך מכל אויביך דכתיב והיה בהניח ה׳ לך מכל אויבך מסביב וגו'.

ואמר לו הק' פני ילכו. אני אלך כמו (שמואל ב י״ז:י״א) ופניך הולכים בקרב כי זה מוטב להם שאלך עמהם והניחותי לך ממה שהיה לבך נוקפך איזה תבחר הרי בחרת לך המוטב ואע"פ שהיה משה ירא עדיין ממה שאמר פן אכלך בדרך מ"מ הודה כי ודאי כבוד גדול היה לישראל שילך הק"ב עמהם כמו שאמר ונפלינו אני ועמך מכל העם כי כל העם שאתה מצליח אתה שולח לפניהם מלאך להצליחם ואם תשלח לפנינו מלאך הרי אנו כאחד מהם ולפיכך אם אין פניך הולכים אל תעלינו מזה:

ויאמר פני ילכו וגו׳. הרבה פרושים נאמרו בפסוקים אלו. ונראה לפרש הכתוב על פי דבריהם זכרונם לברכה (תיקונים י״ח) כי שכינתו יתברך תקרא ״פני ה׳״ לצד שהיא הנראית לצבא השמים, ואליה רומז אמרו (שמות כג:טו) ״ולא יראו פני ריקם״. וכאן השיב ה׳ למשה על טענותיו והודיעו כי ההולך עמו הוא פני ה׳ שהוא השכינה, ועל חששת שמא לא יהיה נוח למשה מציאות זה, אמר והנחתי לך.

ונתכון עוד לומר לו שינוח אור עליון עליו ולא יפסק ממנו מה שנח עליו עד עתה מן הרוח, אלא שלבחינת ישראל תהיה השכינה הולכת לפניהם, ובחינה זו בחינת דין הוא, והשם יגיד עליה – אדנ״י, ועל זה השיב משה ואמר אם אין וגו׳ (שמות לג:טו):

ויאמר פני ילכו והניחותי לך. במלת פני נחלקו המפרשים אם הוא פנים של כעס או פנים של רחמים וילכו משמע להבא, ומשה אמר אם אין פניך הולכים בהווה לאלתר אל תעלינו מזה, בין שיהיה פירושו שילך הכעס מהם תיכף, בין שיהיה פירושו שילך עמהם תיכף פני רחמיו יתברך, ולפי דרכנו השיב לו על ב' דברים כאחד על מה שהיה מתמיה על שלא הודיעו שישלח עמו שלוחו לסעדו על זה אמר פני ילכו כמו ופניך הולכים בקרב, (שמואל ב' יז יא) לפי שנאמר ודבר ה' אל משה פנים אל פנים ומאותן פנים ילך אור פניו ית' על פני משה ועל ידי זה יעשה לו הקב"ה הנחה כאילו היה השם הולך עמו ממש, ואע"פ שהשפעה זו לפרקים מ"מ תספיק למשה לשיוכל להעלות את העם ולהדריכם בדרך ה' וז"ש והניחותי לך. ויאמר משה זה פשוט ואין אני מבקש על זה כ"א אין אור פניך הולכים ודאי אל תעלנו מזה ובלא מציאת חן, דבר זה מוכרח להיות כי אין לנו עליה כלל זולת זה, וא"כ הדרא בקשתי לדוכתה מה תעשה לי בעבור מציאת החן וז"ש ובמה יודע איפה כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך, שיתפשט החן ממני גם אל עמך הלא בלכתך עמנו ממש בכל עת שתדבק בי ע"י שתודיעני דרכך ובזה לבד נפלינו אני ועמך מכל העם וגו'.

פני ילכו. כפי׳ הגאון שהביא הראב״ע פני הוא חמתי. והכי פי׳ בת״י [והכי אי׳ בברכות ד״ז] וע׳ מש״כ בספר במדבר בברכת ישא ה׳ פניו אליך. והשיב לו הקב״ה באשר לע״ע הנני בחמתי שהרי באמת לא נתרצה כל אותם מ׳ יום. אבל כאשר פני ילכו אז והנחותי לך אעשה לך נחת רוח והרי נשמע תפלתו מ״מ הוסיף משה לבקש והוא בשביל שלא ידע משה אם גם בהליכות הדרך המסוכן שהוא הגנה יהא הקב״ה מניח דעתו. או רק בשבתם במנוחה ולצורך פרנסה והרי זה ידע משה כי נוח שתהי׳ הפרנסה ע״י הקב״ה בעצמו מענין הגנה כמו שאמר יעקב אבינו על דורו של יהושע. כמו שביארנו בפ׳ ויחי במקרא המלאך הגואל אותי וגו׳. ע״כ לא ידע עדיין מתשובת ה׳ והניחותי לך. אם הוא בכל דבר או רק בפרט א׳. שהרי בלשון הבקשה ואדעך יהא די אם ידע את ה׳ בענין פרנסה לחוד מש״ה הוסיף משה ואמר

ויאמר פני ילכו, השיב לו ה' שבמה שנוגע לענין נבואתו לא תהיה נבואתו גם עתה על ידי מלאך ואמצעי רק נבואת פה אל פה, וחלות רוח ה' על הנביא נקרא בשם מנוחה ונחה. כמו נחה רוח אליהו על אלישע (מלכים ב ב׳:ט״ו), ומנוחה לא מצאתי (ירמיהו מ״ה:ג׳), ויהי כנוח עליהם הרוח (במדבר י״א:כ״ה) ועז"א פני ילכו והנחתי לך ר"ל לענין שאניח לך היינו שתנח עליך רוח הנבואה שאניחהו עליך, לענין זה פני ילכו בעצמי שלא על ידי מלאך ואמצעי, כי המלאך לא ילך רק לענין ירושת הארץ בלבד: