שמות לג, י

והשתחוו. לשכינה:

וַחֲזָן כָּל עַמָא יָת עַמוּדָא דַעֲנָנָא קָאֵם בִּתְרַע מַשְׁכְּנָא וְקַיְמִין כָּל עַמָא וְסָגְדִין גְבַר בִּתְרַע מַשְׁכְּנֵהּ:

וְחָמַן כָּל עַמָּא יַת עַמּוּדָא דַעֲנָנָא קָאִי בִּתְרַע מַשְׁכְּנָא וּמִן יַד קַיְימִין כָּל עַמָּא וְסַגְדִין כָּל קְבֵל מַשְׁכְּנָא כִּדְקַיְימִין גְּבַר בִּתְרַע מַשְׁכְּנֵיהּ

וראה. וזה המעשה היה אחר פרשת ראה אתה אומר אלי. כי היא היתה בקרב הארבעים יום שהתנפל על דבר העגל. ואחר כן ירד ופסל את הלוחות אז עבר השם על פניו ויצא לידי מעשה מה שאמר לו וראית את אחורי:

והשתחוו איש פתח אהלו. לא היו עומדים ומשתחוים מפני עמוד הענן אלא מפני הכבוד השוכן בתוכו, כענין ספר תורה שאין אנו עומדים מפניו ומשתחוים לו מפני המפה והתיק והתפוחים והקלפים אלא מפני התורה הכתובה בהם.

וקם כל העם והשתחוו הוא שנאמר למעלה יקומו כל העם ונצבו, אלא מפני אריכות דברים שבנתים חזר וכתבו דוגמא ויאמר אברם ה׳ אלהים, ויאמר אברם הן לי לא נתתה זרע. ויאמר אליו לבן, ויאמר נקבה שכרך. ועוד הרבה.

וראה כל העם. אותם שקמו ברחוב והביטו לטובה הן המה זכו לראות ולהתענג בעמוד הענן. אבל ליצני הדור לא ראו ולא זכו לכך. ע״כ הביטו גם למחר לרעה כי ללצים הוא יליץ:

וקם כל העם והשתחוו. בהודי׳ או בתפלה כמש״כ בספר בראשית כ״ד כ״ו בשם הירושל׳ דסתם השתחואה הוא תפלה שראו אז עת רצון לתפלה:

איש פתח אהלו. כלפי שכינה. זה לצפון וזה לדרום וכדאיתא בב״ב דכ״ה כגון אתון כו׳ והא שלא התפלל ברחוב הוא כדאיתא בברכות דל״ד ב׳ חציף עלי מאן דצלי בביקתא:

פ לא לפתח אהלו של משה כמובן מאיש פתח אהלו שפירושו לפתח אהלו רק בעבור שעמוד ענן שם אמר איש פתח אהלו: