שמות לב, ט

קשה ערף. מחזרין קשי ערפם לנגד מוכיחיהם, וממאנים לשמוע:

וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה גְלִי קֳדָמַי עַמָא הָדֵין וְהָא עַמָא קְשֵׁי קְדַל הוּא:

וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה גְּלֵי קֳדָמָי זְדוֹנְהוֹן דְּעַמָּא הָדֵין וְהָא עַם קְשֵׁי קְדַל הוּא

ויאמר. טעם קשה ערף שלא ישמע מה שצוה. משל לאדם הולך לדרכו במרוצה ולא ישיב עורף לקורא אליו. וזה המשל בעבור שהיו ישראל בארץ מצרים עובדי ע"ז. והשם שלח להם נביאים לאמר איש גלולי מצרים השליכו כי כן כתוב ומשה ספר זה המעשה לבנים לפני מותו. והוא שומר הטעמים לא המלות. כתוב לך רד כי שחת עמך. וכתוב קום רד. ושם כתוב וישתחוו לו ויאמרו אלה אלהיך. וכתוב ועתה הניחה לי ותחתיו הרף ממני. וכתוב ויחר אפי בהם ואכלם ותחת זה ואשמידם ואמחה את שמם. וכתוב ואעשה אותך לגוי גדול ועצום ממנו והטעמים שוים.

והנה עם קשה עורף הוא. גיד ברזל ערפם ולא יפנו לשמוע דברי שום מורה צדק, באופן שאין תקוה שישובו בתשובה:

ויאמר ה׳ אל משה וגו׳. טעם שיחד אמירה אחרת באמצע ענין, להצדיק מה שפרשתי, כי מאמר ראשון שאמר סרו וגו׳ עשו וגו׳ לא בא אלא לתת טעם לירידת משה ממדרגתו, ועכשיו בא לדבר מה שנוגע לישראל על חטאתם. לזה אמר ויאמר וגו׳, וזולתה היה נשמע שעל זה באה הודעת סרו מהר, והבן.

והנה עם קשה עורף הוא. דעת החלטי של האדם הוא בכח המוח של העורף כמש״כ הראב״ע בהקדמה לעשרת הדברות אשר באחרית מוח הראש הוא הזכירה מש״ה מי שאינו נוח לשבור טבעו מיקרי קשה עורף. וישראל עזים הן כדאי׳ ביצה דכ״ה. ואמר ה׳ אחר שהם עם קשה עורף לא יכנסו לעול תורה ומצות הנדרש להשגחתו ית׳ אלא מבקשים לאמצעי שלא יהיו צריכים עוד לעול תו״מ:

ויאמר ה', עתה באה לו אמירה אחרת רכה בהשקף על זכות משה מצד עצמו, ואמר ראיתי את העם הזה והנה עם קשה ערף הוא, וזה כולל: א) שא"א שאניחם ואתה תעסוק עוד עמהם להחזירם בתשובה ושיהיו גוי לפני, כי הוא עם קשה ערף בלתי נכנעים ולא אפשר לתקנם, זאת שנית, שמצד זה בעצמו אין עליך אשם במה שלא נהגת אותם על דרך ה', כי אתה עשית כל אשר ביכלתך וא"א לקפח שכרך, כי החסרון הוא מצדם לא מצדך, ולכן,