שמות לב, כא

מה עשה לך העם הזה. כמה יסורים (סבלת) שיסרוך [סבלת], עד שלא תביא עליהם חטא זה:

וַאֲמַר משֶׁה לְאַהֲרֹן מָא עֲבַד לָךְ עַמָא הָדֵין אֲרֵי אַיְתֵיתָא עֲלוֹהִי חוֹבָא רַבָּא:

וַאֲמַר משֶׁה לְאַהֲרן מַה עָבַד לָךְ עַמָּא הָדֵין אֲרוּם אָתֵיתָא עֲלוֹי חוֹבָא רַבָּא

מה עשה לך העם הזה כי הבאת עליו חטאה גדולה כמה יסורים סבלת שיסרוך עד שלא תביא עליהם חטא זה לשון רש"י ואיננו נכון בעיני כי החטא הזה מן החטאים שיהרג עליהם ולא יעבור ואולי אמר לו כן להגדיל אשמתו והנכון בעיני כי הוא כמו מה עשיתי מה עוני ומה חטאתי לפני אביך כי מבקש את נפשי (שמואל א כ א) יאמר מה שנאה היתה לך עם העם הזה כי סבבת להשמידם ולכלותם ומפני שהיה אהרן להם לאיש מוכיח ולמכפר (שמו"ר ג כא) והיה ראוי שיחוס וירחם עליהם אמר לו כן כלומר נהגת עמהם כאויב החפץ ברעתם לא פשעו ולא חטאו לך והנה היה ראוי משה להאשים אותו תחלה על חטאתו אשר חטא הוא ואחרי כן יאשים אותו על אשמת העם ויאמר איך חטאת החטאה הגדולה הזאת לאלהים וגם הכשלת רבים והבאת עליהם חטאה גדולה אבל משה בענותנותו נהג כבוד באחיו הגדול ולא הזכיר לו רק מכשול העם ויתכן שגם משה נכון לבו בטוח בצדקת אחיו שכוונתו לא היתה רעה אבל על אשמת העם האשים אותו כי היה ראוי להוכיחם והם נכשלו על ידו והוא השיב שהטעוהו בדבריהם

ויאמר וגו'. הנה משה שאל למה הוצרך אהרן לעשות העגל:

הבאת עליו חטאה גדולה. ששמחו בקלקול במחולות מפני שקבעת להם חג ליום המחרת, וזה הוא רע מן הפשע והמרד שעשו בעגל, ועל זה בקש רחמים יותר, כאמרו אתם חטאתם חטאה גדולה וכן בתפלתו אמר אנא חטא העם הזה חטאה גדולה וכן בסדר שלש עשרה מדות הזכיר עון ופשע וחטאה וכן בתפלתו שם וסלחת לעוננו ולחטאתנו, ולכן אמר אף על פי שנקהלו עליך להכריחך לעשות להם העגל, מה עשו לך שהוצרכת לקבוע להם חג ליום המחרת, שזאת היתה סבת המחולות שעשו לשמחת העגל שהיתה רעה מעשייתו:

מה עשה לך וגו׳. פרוש, לצד שאסור מעשה עבודה זרה לאחרים אינו אלא בלאו (רמב״ם הלכות עבודה זרה פ״ג) ומלקות לבד הוא שחיב, ואין זה מדברים שנאמר בהם יהרג ואל יעבור, וכל שאנסוהו הרי זה פטור, אבל צריך הכר אונס שאנסוהו, ואם לאו הרי זה חיב מלקות ואפלו לא התרו בו כי חבר אינו צריך התראה (מכות ו:), ולזה אמר אליו מה עשה לך העם הזה מהאונס כי הבאת עליו וגו׳ במה שעשית להם עבודה זרה.

וענהו אהרן אתה ידעת את העם כי ברע הוא, פרוש ואזורם (וסורם) מוכיח כי יריעו וישחיתו. ועוד, וכי סובר אתה שעשיתי בידי העגל? לא כן הוא, אלא השלכתי הזהב ויצא מעצמו על ידי מעשה שהיה כמאמרם זכרונם לברכה (תנחומא כי תשא יט) שעשו יונוס וימברוס. ומעתה לו יהי שלא היה אנס בענין, הרי לא עבר על הלאו כי לא עשה בידו לא צורה ולא דמות.

עוד ירצה אמרו מה עשה וגו׳, פרוש, לו יהיה שאנסוך באנס המספיק לעבור על הלאו, אף על פי כן היה לך לשער החטאה הגדולה שתשיגם, והיה לך לסבול הצער לבל תאבד עם רב, וענהו כי לא עשה דבר כנזכר.

הבאת עליו חטאה גדולה. אע״ג שידע היטב שאהרן לא כוון לע״ז ח״ו כ״א לעשות אלהי זהב באופן שלא נודע להם עדיין האיסור בזה. אבל סוף סוף נתחלל בזה ש״ש ואחד שוגג ואחד מזיד בחה״ש. והיינו חטאה גדולה שוגג שהוא גדול העונש. ושאל את אהרן מה הכריחו לכך לעשות להם אלהי זהב אע״ג שהיה סבור שמותר:

מה עשה לך, פי' המפרש איזה אונס עשו לך שהוכרחת לעשות להם את העגל, וזה א"ל אחר שראה שלא עמדו נגדו כששרף את העגל עז"א לו למה לא מחית בם גם אתה, שהגם שלא היה מחוייב למסור א"ע למיתה, כי הוא עשהו לאחרים, ובפרט שאז לא נצטוו עדיין על ק"ה, בכ"ז הלא הבאת עליו חטאה גדולה והחטאת את הרבים, ומה אנסך לזה למה לא מחית בם:

נ כלומר כמה יסורין עשו לך שהוכרחת לעשות להם עגל בתמיה ולרבותא אמר שהרי אפילו יסורין בעלמא לא עשו לך: