שמות לב, יד

וְתַב יְיָ מִן בִּישְׁתָא דִי מַלִיל לְמֶעְבַּד לְעַמֵהּ:

וַהֲוָה תוֹהוּ מִן קֳדָם יְיָ עַל בִּישְׁתָּא דְחָשִׁיב לְמֶעְבַּד לְעַמֵּיהּ

וינחם. חלילה להנחם השם. רק דברה תורה כלשון בני אדם. כמו ויעל וירד. ישמח ה' במעשיו. ויתעצב אל לבו. והנה שמואל אמר וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם. ושם כתוב נחמתי. ויש מפרשים אותו לשון וועד ואין צורך:

וינחם ה׳. פרוש, לשני טעמים נחם: האחד לצד היות הדבר רע, השני להיות הרע לעמו.

עוד ירצה על זה הדרך – וינחם על הרעה אשר דבר, דוקא לצד הדבור, אבל אם נשבע – לא.

עוד ירצה, שלא נחם אלא על הרעה אשר דבר, דהינו לכלותם, אבל יש עדין רעה אחרת שלא נחם עליה, והם הדברים הרעים אשר סבבם העגל כידוע.

עוד ירצה, שלא נחם אלא על הרעה אשר דבר לעשות לאותם שלא חטאו, שמתיחסים בשם עמו, אבל אותם שעבדו עבודה זרה בעדים או בלא עדים, אלא בלב האמינו בה – רעתם עמדה לעומתם: מהם נגף ה׳ וכו׳, ומהם השקם משה, ומהם הכום בני לוי.

וינחם ה׳. מלעשות כליון גמור אבל עדיין הית׳ הגזירה להשמיד אותו הדור והבנים יבואו לא״י כמו שהיתה גזרת מרגלים. וע״ז הגזרה התפלל משה ארבעים יום עוד כאשר יבואר לפנינו בס״ד:

וינחם ה', שלא יעשה כליה תכף, ובאר שלא נחם רק על הרעה שדבר לעשות לעמו, אבל עם משה שהם הע"ר נגפו במגפה, וגם אמר שרק על הרעה שדבר לעשות לעמו נחם אבל על הטובה שדבר לעשות למשה לא נחם, כמ"ש חז"ל ברכות (דף ז') כל מדה טובה שיצאה מפי הקב"ה אפילו על תנאי אינו חוזר בו ממשה וכו':