שמות ל, לג

ואשר יתן ממנו. מאותו של משה:

על זר. שאינו צורך כהנה ומלכות:

גְבַר דִי יְבַסֵם דִכְוָתֵהּ וְדִי יִתֵּן מִנֵהּ עַל חִלוֹנָי וְיִשְׁתֵּצֵי מֵעַמֵהּ:

גְבַר דִּי יִמְזָג כְּוָותֵיהּ וּדְיִתֵּן מִינָהּ עַל חִילוֹנֵי דְלָא מִבְּנוֹי דְאַהֲרן וְיִשְׁתֵּיצֵי מֵעַמֵּיהּ

על זר שאינו צורך כהונה ומלכות לשון רש"י ור"א השיב כי זר במקום הזה כל שאיננו מזרע אהרן ובניו הנזכרים (לעיל בפסוק ל) כמו והזר הקרב יומת (במדבר א נא) כל איש זר חוץ מן הנזכרים וכן וכל זר לא יאכל קדש (ויקרא כב י) למען אשר לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן הוא (במדבר יז ה) ולכן יסבור כי המשיחה בשלמה (מלכים א א לט) שהוציא צדוק קרן השמן מן האהל והוא שמן המשחה הוראת שעה ע"פ הנבואה ואין כן דעת רבותינו (בכריתות ו) ואומר אני כי הכתוב אומר (בפסוק לא) שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם והיה ראוי שיאמר שמן משחת קדש יהיה זה לאהרן ולבניו לדורותם כאשר אמר בבגדים (לעיל כט כט) ובגדי הקדש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו או שיאמר ואת אהרן ואת בניו תמשח וקדשת אותם לכהן לי והיתה להם חקת עולם לדורותם כי עכשיו שלא הזכיר רק הם עצמם ואמר שלא ינתן על זר יהיה במשמע על כל אדם חוץ מן הנזכרים עצמם וכן אמר (בפסוק לב) על בשר אדם לא ייסך והנה הכתוב מפרש (ויקרא ו טו) הכהן המשיח תחתיו מבניו אבל כך הדבר צוה שימשח בו עתה אהרן ובניו ואמר " שמן משחת קדש יהיה זה לי " למשוח בו משיח קדשי אשר אבחר בו "לדורותיכם" ולא ינתן על זר שאיננו לי ולכן ימשחו בו המלכים והכהנים הגדולים כי שניהם משיחי ה' וכתוב (תהלים פט כא) מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו בשמן שהוא משחת קדש לי ופירוש "על בשר אדם לא ייסך" אזהרה בכל אדם כי לא אמר על בשר זר לא יסך והטעם שיצוק מן השמן על ראש אהרן למשחו וימשח גם בניו אבל לא יסוך בו בשר שום אדם אפילו הכהנים המשוחים כאשר סכין הבשר בשמנים הטובים ומורחין בהן הבשר בידים משוחות אחרי הרחיצה כענין ורחצת וסכת (רות ג ג) וארחצך במים ואסוכך בשמן (יחזקאל טז ט) וזהו פשוטו של מקרא ומשמעו וכך אמרו רבותינו (כריתות ז) מנין לכהן גדול שנטל משמן המשחה שעל ראשו ונתן על בני מעיו שחייב שנאמר על בשר אדם לא ייסך

איש. טעם ואשר יתן ממנו על זר. שאינו ממשפחת אהרן. אמר הגאון ז"ל קבלה היתה ביד ישראל שנמשח דוד וזרעו משמן המשחה לא מלכים אחרים. והוצרך לפרש ככה בעבור שלקח צדוק משמן המשחה שהיה באהל מועד ומשח בו את שלמה. ויפת אמר כי על זר שלא מבני ישראל. ולא דבר נכונה כי הנה והזר הקרב יומת. ופירש למען אשר לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן הוא. ואחרים אמדו על שמן המשחה שעשה משה גם זה איננו נראה בעיני כי בתחלה כתיב שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם ועוד איש אשר ירקח כמוהו ואשר יתן מאותו שהוא כמוהו על זר. והנה אין הפרש בין שמן המשחה שעשה משה ובין הנעשה אח"כ שהוא כמוהו וחוץ ממשפחת דוד איננו כתוב. ולפי דעתי כי כל המצות אמת הם לדורות ישראל כמו שלא יעלו עולה רק במקום הנבחר. והנה גדעון ושמואל גם אליהו בהר הכרמל העלו עולות. והזכרתי גדעון בעבור שהעלה עולות ואינו כהן. גם כן שמואל כי לא יועיל אם היה מבני קרח. והנה הכל הוראת שעה. גם ככה נוכל לאמר בדברי שלמה. כי על הוראת שעה ביד נתן הנביא או גד. נמשח בשמן המשחה:

ואשר יתן ממנו - משמן שעשה משה.

איש אשר ירקח כמוהו. וכן גבי קטרת לפי שאין דרך להשתמש בשרביט של מלך וכן אמרו חז"ל שלא יעשה אדם בית תבנית היכל ולא מנורה של שבעה:

ואשר יתן ממנו על זר. שלא נצטוה בפירוש הרי הוא זר כמו אש זרה אשר לא צוה:

ואשר יתן ממנו מאותו של משה,לא כראב"ע שמפ' שיתן מן השמן שיעשה, שמשמע שמלת ממני חוזר על של משה כמו מלת כמוהו, ועוד שממ"ש על זר שממעט מלך וכ"ג שאינו זר אצלו מעיקרא שע"ש בכריתות שם, אינו שייך בשל משה שממנו מושחין מלכים וכהנים, ודייק אבר יתן ממנו על זר רק זה אצלו לא מלך וכ"ג, אבל בסיכה אמר סתם על בשר אדם לא ייסך שכ"ג שסך על בני מעיו חייב:

כ והוא הנזכר לעיל על בשר אדם לא ייסך אלא שחזר וכתב לחייב עליו כרת וכאילו כתב ואשר ייסך על אדם ונכרת מעמיו אבל הנעשה במתכונתו לא מצינו שהזהיר עליו הכתוב שלא ייסך על בשר אדם ואין עונשין אלא מזהירין:

ל פירוש כהונה גדולה ואפילו כהן הדיוט זר ואפי' כהן גדול ומלך שגם הם עצמם אחרי המשחתן לכהונה ולמלכות נקראו זרים: