שמות ג, ט

וּכְעַן הָא קְבֵילַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עָלַת קֳדָמָי וְאַף גְלֵי קֳדָמַי יָת דוֹחֲקָא דִי מִצְרָאֵי דָחֲקִין לְהוֹן:

וּכְדוֹן הָא קְבֵילַת בְּנֵי יִשְרָאֵל סְלִיקַת לְקָדָמָי וּלְחוֹד גְלֵי קֳדָמָי יַת דוֹחֲקָא דְמִצְרָאֵי דַחֲקִין יַתְהוֹן

הנה צעקת בני ישראל באה אלי אע"פ שאמר (בפסוק ז) ואת צעקתם שמעתי חזר ואמר כי באה אלי והנה הגיע צעקתם אל כסא כבודי ולא אוסיף עוד לעבוד לפרעה כי מצרים לוחצים אותם יותר מדאי כענין עד לשמים הגיע (דהי"ב כח ט) ועל דרך האמת צעקת בני ישראל היא כנסת ישראל שבאה אליו צועקת כדרך הכצעקתה הבאה אלי (בראשית יח כ"א) ושם רמזתי וטעם וגם ראיתי את הלחץ לאמר שיקח נקמה מפרעה ומעמו מפני שעשו עמהם יותר מן הנגזר להם בלחץ גדול שלוחצים אותם כאשר פרשתי בסדר לך לך (בראשית טו יג)

ועתה הנה. טעם הנה צעקת בני ישראל שעשו תשובה.

וטעם וגם ראיתי את הלחץ. שהזידו עליהם. וככה אמר יתרו כי בדבר אשר זדו עליהם:

ועתה. ובהיות זה כולו אמת, וזה טעם ועתה בכל מקום. אמר ובהיות זה אמת, שידעתי את מכאוביו ונגעי לבבו:

הנה צעקת בני ישראל באה אלי. שקבלתי תפילתם, מאחר שקראוני באמת, לא על דרך ויפתוהו בפיהם:

וגם ראיתי את הלחץ. ומצד רב הלחץ ראוי לענוש את הלוחצים, כענין וקצף גדול אני קוצף על הגוים השאננים אשר אני קצפתי מעט והם עזרו לרעה:

וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אותם. מפני שנכנסו למצרים בשבעים נפש והושיבם יוסף בארץ גשן ולא היתה הארץ מכילה אותם כי היתה הברכה בהם. והמצרים לא היו מניחים אותם להתרחב בארץ אבל היו לוחצים ודוחקים אותם כמו שאמר הכתוב (שופטים א') וילחצו האמורי את בני דן ההרה כי לא נתנו לרדת בעמק:

צעקת בני ישראל באה אלי. והלא כבר הזכיר למעלה ואת צעקתם שמעתי.

אבל על דרך הקבלה צעקת בני ישראל היא כנסת ישראל שבאה לפני צועקת, כלשון (בראשית יח) הכצעקתה הבאה אלי.

וגם ראיתי את הלחץ. פי' רבינו חננאל ז"ל מפני שנכנסו למצרים בשבעים נפש והושיבם יוסף בארץ גשן ולא היתה הארץ מכילה אותם כי היתה הברכה בהם, ומצריים לא היו מניחים אותם להתרחב בארץ אבל היו לוחצים ודוחקים אותם, והביא ראיה לזה ממה שאמר הכתוב (שופטים א) וילחצו האמורי את בני דן ההרה כי לא נתנו לרדת לעמק.

צעקת בנ״י באה אלי. ואם תאמר לשוא הם צועקים? ת״ל וגם ראיתי את הלחץ - בדין הם צועקים.

וגם ראיתי את הלחץ. שנה למשה שעבודם של ישראל כי הי' גלוי לפניו כי היה דעתו של משה קצרה על שעבוד של ישראל כמו שנ' וירא בסבלותם ושם נפשו בכפו והכה המצאי בשבילם והזכירו לו כדי שיאות ללכת:

ועתה הנה צעקת וגו׳. צריך לדעת למה כפל האמור, שכבר אמר ״ואת צעקתם״ וגו׳. עוד דקדוק אמרו ועתה. עוד אמרו הנה. עוד אמרו באה אלי כי לא היה צריך לומר ״אלי״. עוד אמרו וגם ראיתי שכבר אמר זה למעלה.

ונראה כי מודיעו ה׳ למשה כי אז בעודו מדבר עמו באה צעקת בני ישראל מחדש, ולזה דקדק לומר ועתה, וגם אמר הנה כמראה לומר הנה הוא לפני.

ואמר באה אלי, לצד שיש הדרגות בתפלות המגשות לפני הנעתר: יש מהם שמביאין אותם משרתי עליון ומגישים אותם לפניו יתברך, ויש מהם שהם מעלים שיש בהם כח שאין צריכין אמצעי להגיעם לפני הבורא אלא הם מעצמם נגשים לפניו. לזה אמר באה אלי פרוש, בלא אמצעי.

ואמרו וגם ראיתי את הלחץ, לפי דברי התנא (בהגדה של פסח) שאמר זה הדחק, הוא פרט שלא נרשם בדברי ה׳ הקודמים לזה, הצרך ה׳ לאמרו. ונתכון באמרו ראיתי להגדיל מדורת חפץ הפדיום, וכמו שפרש בפסוק (שמות ב:כה) ״וידע אלהים״. והכונה בהודעת כל זה לומר ועתה לכה וגו׳, פרוש תכף ומיד בלא שום עכוב, לצד הדחק אשר הם נדחקים אין להמתין שום זמן.

ועתה הנה צעקת וגו׳. לשעה זו אינני בא להושיעם מנאקתם על מכאוביו. וגם אינני בא לראות ולפקוד על פרישות ד״א ולא על עון הבנים שהפילו ביאור שראיתי כי זה נמשך בעונשי המכות ועל הים. אבל לשעה זו באה אלי צעקת בני ישראל בתפלה לאלהי אבותיהם. מה יהיה תכלית השעבוד. עתה הנני לבשר להם שיהיה להם אחרית טובה:

וגם ראיתי את הלחץ וגו׳. היינו במה שבזה משפילים דעתם ונפשם. זה ראיתי ברגע זה. ובמה שיבא משה ויבשר להם כי הישועה קרובה לבא. תומ״י ירחיב דעתם ונפשם. וכמבואר להלן ד׳ ל״א. והנה לעיל אמר תחלה ראה ראיתי וגו׳ ואח״כ ואת צעקתם שמעתי וכאן אמר ה׳ להיפך הנה צעקת וגו׳ ואחר כך וגם ראיתי וגו׳. והיינו משום דלעיל שאמר בדרך כלל שהוא משגיח על ישראל. ע״כ מתחלה ראה את עני עמו בזמן הקודם בהפלת ולדות ובפרישות ד״א ובלחץ הדירה. ואח״כ הגיע הצעקה בזמנים המאוחרים במות פרעה ובשעת הנגישה. אבל בשעת פקידה לשעה זו הגיע להיפך. מתחלה פקד לראות תכלית לישראל. ואח״כ הרחיב דעתם במה שהודיע להם כי כן הוא ויקדו וישתחוו:

ועתה. אחר שכבר הוסכם אצלי לגאלם הנה צעקת ב"י באה אלי, עיקר הצעקה הוא אלי שאמלא הבטחתי לגאלם ואני שומע כל צעקתם כי עת הזמיר הגיע, ובמדרש עד עתה לא באה צעקתם לפני שלא הגיע הקץ, וגם ראיתי את הלחץ ועי"כ נתחייבו מצרים להענש בעונש כבד. ויש הבדל בין נגישה ובין לחץ, הנוגש נוגש על המס והעבדות. ובכ"ז יתן להם רחבת ידים למקניהם ולמסחרם ולשבת בכ"מ, אבל המצריים לחצו אותם לשבת בדחק בארץ גושן שהיה צר לפניהם לפי מה שרבו ופרו: