שמות ג, ג

אסרה נא. אסורה מכאן להתקרב שם:

וַאֲמַר משֶׁה אִתְפְּנֵי כְעַן וְאֶחֱזֵי יָת חָזְוָנָא רַבָּא הָדֵין מָא דֵין לָא מִתּוֹקַד אַסָנָא:

וַאֲמַר משֶׁה אִתְפְּנֵי כְדוּן וְאֵיחְמֵי יַת חֶזְוָונָא רַבָּא הָדֵין מַדֵין לָא שְׁרִיב סַנְיָא

וְאֵיחְזֵי יַת חֲזוּזָא רַבָּא הָדֵין מִן בִּגְלַל מַה סַנְיָא מַרְטִיב וְלָא יַקִיד:

ויאמר משה אסורה נא. גזרת סר אם בא אחריה מ"ם היה למרחוק כמו סורו ממני. הוא אומר להם רחקו ממני. ואם אחריה אל בשלש נקודות תהפך הדבר כמו סורה אלי סור ממקומך ובא אלי שיסור ממקומו ויקרב אל מקום הסנה.

את המראה הגדול. זה אות ראשון כתוב בתורה שעשה השם על ידי נביאו משה. על כן אמר לו וזה לך האות כי אנכי שלחתיך. ואמר יפת טעם זה האות כי האויב נמשל לאש וישראל לסנה על כן לא יבער:

אסורה נא ואראה. אתבונן ואראה. מדוע לא יבער הסנה. למה לא יכלו המצרים ברב מכותם, כענין ודלקו בהם ואכלום:

מדוע לא יבער הסנה. פי' מדוע אינו מתבער מן העולם מלשון בערתי הקדש מן הבית ומפי מורי ז"ל שמעתי בתמיה כלומ' מדוע איננו אוכל וכי לא יבער הסנה בתמיה:

מדוע לא יבער הסנה מקרא חסר הוא מדוע איננו אוכל וכי לא יבער הסנה בתמיה. וכי לא רואה אני שהסנה בוער באש.

מדוע לא יבער הסנה. תימא והלא כתיב למעלה והנה הסנה בוער באש. וי"ל דהכי פירושו איננו אוכל כדאמרי' והסנה איננו אוכל וכי לא יבער הסנה בתמיהה והנגינה מוכחת כך דיש טרחא תחת מדוע וניחא ויבער לשון הווה כמו ככה יעשה איוב וכו'. וכי אוציא את בני יש' ופי' הייתי ראוי לדבר עם המלך איזה דבר מקובל ואומר לו שבכך ישלח עבדיו וכי שוטה הוא בתמיהה:

מדוע לא יבער הסנה. שהאש מתאבך בו ואינו נעשה גחלת ואינו משתנה מכמות שהוא:

לא יבער. זה אינו לשון הבערה כי בוער היה כמו שכתב למעלה אלא לשון ביעור כמו (דברים כ״ו:י״ג) ביערתי הקודש מן הבית ולשון כלוי כדכתיב והסנה איננו אוכל הגה"ה:

ויאמר משה אסורה נא ואראה יש להקשות איך ידע בהקרבה יותר ממקום רחוק. והתשובה שיש משיחה שמושחים האצבע בה ודולקין האצבע ודולק כנר עד שנתרף המשיחה והאצבע אינו נשרף ואני ראיתי נעורת דולק במים שרופים היא אגוא"ה ארדינט"י בלע"ז בראנד וויי"ן ובו להבה עד שכלו המים שרופים ונכב' ולא נשרפה הנעורת והיתה כבראשונה וכבר אז"ל שיש זאת הסגולה לסלמנדרא ולז"א אתקרב לסנה ואעיין בו אם יש בו אותה המשיחה וא"כ הוא דבר טבעי וא"ל אל תקרב הלום לראות אם הוא טבעי שאינו רק דרך נס ובזה הותר הספק שהכחיש בוער ללא יבער בפירוש חמישי שמה שאמר בוער באש הכוונה שהיה האש סביב כל ענף וענף מן הסנה ותמה מדוע אינו נכנס האש בתוך כל ענף לכלותו שאם יכנס בתוכו היה אוכל ומאחר שהאש בסנה מדוע לא נכנס בתוכו לשורפו:

אסורה נא ואראה. ענין הסרה זו היא להתרחק מן המקום ההוא כי כל עוד שיתרחק מן המקום ההוא ביותר שלטה בה עינא, צא ולמד מאור השמש שכל עוד שיתקרב האדם אל האור ההוא אינו יכול להסתכל בו וכשהשמש במזרח או במערב הכל מסתכלים בה לגודל המרחק, כך אור זה שהיה בסנה לגודל אורו לא היה יכול משה להסתכל בו ולהתבונן במהותו, וכן אמר ירמיה (לא ג) מרחוק ה' נראה לי. משמע אבל לא מקרוב, וכן פירשנו למעלה ר' פ' וירא בפסוק וירא את המקום מרחוק (בראשית כב ד) ולפיכך אמר אסורה נא מכאן להתרחק מן המקום ההוא כי אז אראה בו מדוע לא יבער הסנה.

ומ"ש והנה הסנה בוער. ואיך אמר מדוע לא יבער הל"ל מדוע איננו אכל, י"א שהיה בוער בעצמו אך מדוע לא יבער גם אל שאר חלקי הסנה שסביביו, וי"א ששפט בשכלו שאינו בוער שאילו היה בוער למה איננו אכל ע"כ אמר מדוע לא יבער, ויש לפרש עוד מדאמר וירא ה' כי סר לראות ש"מ שכבר סר ממקומו להתקרב או להתרחק כפי מה שפירשתי בלשון אסורה נא, ואם כן אין מקום לקושיה זו, כי מתחילה היה סבור שהסנה בוער ממש, וכאשר סר לראות קצת, היטב לראות יותר ממה שראה קודם שסר לראות, וראה אז כי אינו בוער כלל על כן אמר מדוע לא יבער, ויאמר ה' אליו אל תקרב הלום רצה לומר שהרחקה זו קריבה היא לראות, תדע שכן הוא כי אילו היתה עיקר המניעה שלא יתקרב אל המקום הקדוש ההוא אם כן הל"ל וירא ה' כי סר לבא מהו כי סר לראות, אלא שראה ה' כי סר ממקומו כדי לראות ע"כ מנעו ה' מהביט אל האלהים, ע"כ נאמר אל תקרב הלום קריבת ראות העין ומ"ש של נעליך אינו תלויה בקריבה זו אלא מילתא באנפיה נפשיה הוא שאמר לו ה' שיסור נעליו במקום אשר הוא בו כי כולו אדמת קודש, כי הר חורב וכל סביביו קודש הוא לה', ובסמוך יתבאר זה על דרך השכל כפי הדרך שדרכו בו המפרשים.

את המראה הגדול הזה מדוע לא יבער הסנה. צדדי הסנה. מדוע אינו נאחז האש שבתוך גם את צדדי הסנה. והנה על הראיה ראשונה לא סר לראות מדוע דולק אש בסנה ואדם אין להדליק את הבערה. כי הבין שהוא בא להראותו שאש הדין וגזרת המלוכה לבה ובוערה בתוך הסנה. שהן עמו ואחיו השפלים ונדכאים. אמנם על הראיה השניה לא יכול להבליג את רוחו לראות איך הגזרות כלות ונפחתות. ואם היה ראה שישראל כלים ח״ו לא היה תמה מדוע הגזרות שקטו. שהרי אין עוד על מי לחול. וכל מה שישראל נפחתים והולכים כך הגזרות נתמעטות. אבל ראה שהאש כלה ונפחת בלי טעם. וישראל עמו אינם כלים כלל. ואם כן היאך יהיו הגזירות כלין. וזהו השאלה מדוע לא יבער הסנה ומי מעכב למלכות לכלות את ישראל ח״ו. וביקש לראות בסנה מי מעכב שהאש לא יהא נאחז בסנה. ומזה יבין מי מונע לכלות את ישראל:

ויאמר משה אסרה נא, באשר השיג שזה אינו אש פשוט כפי הנראה לעינים, שא"כ ראוי שיבער הסנה עצמו לא שיבער באש והאש אינו פועל בו, וע"כ רצה להשיג ענין המראה הזה בעצמותו כפי שהוא בידיעת השכל לא כפי מחזה החוש והדמיון, ובאשר המראה הזה בא ע"י שהוא משיג ע"י הדמיון והחוש, אמר אסורה, ואמרו חז"ל בתנחומא ר' יוחנן אמר ג' פסיעות פסע משה באותה שעה רשב"ל אמר הפך פניו והביט, ר"ל שמ"ש אסורה נא אין פי' שיסור ממקומו אל מקום האש, שכבר ידע משה שהוא ענין נבואיי, רק באשר ראה שהשיג משל וחידה ודמיון מפני ששפע נבואתו עוברת דרך מסך המדמה שהוא ענין גופני, רצה משה הפנימי השכלי שהוא עקר עצמותו של משה להתפשט מן הגויה ולהסיר את כתנתו החומרי, ועז"א אסורה מן מאסר הגויה והחומריות ובזה אשיג המראה וענינה במראית השכל ואדע סבתה וענינה, ודעת ר' יוחנן שהתחיל להפשיט כל כחוש נפשו בכל חלקיה שהם נפש רוח נשמה והם הג' פסיעות שפסע, ודעת רשב"ל שנפש משה כבר היתה מופשטת מן הגויה רק פרו שהיה כפני חמה שהאור עצמי לה היו פונים עדיין לצד הגרה ולא הוצרך רק להפך פניו מן הפנים אל החוץ והביט ועיין בדבר, שמבואר אצלי שההבטה תבא על שימת הלב והעיון השכלי: