שמות ב, יט

וַאֲמָרָא גַבְרָא מִצְרָאָה שֵׁזְבָנָא מִיַד רָעַיָא וְאַף מִדְלָא דְלָא לָנָא וְאַשְׁקֵי יָת עָנָא:

וְאָמָרָא גַבְרָא שֵׁיזְבָנָא מִן יְדָא דְרַעֲיָא לְחוֹד מִדוֹל חַד דָלָה לָן וְאַשְׁקֵי יַת עָנָא

ותאמרנה. הן הוסיפו או לא הספיקו המים שדלו הם לצא ן:

איש מצרי הצילנו. דרשו רז"ל וכי משה בדמות מצרי היה אלא אלולי איש מצרי שהרג היאך יכנס למדין וישב על הבאר, ג' נזדווגו זווגן מן הבאר ואלה הם יצחק יעקב ומשה, יצחק שנאמר ויצחק בא מבוא באר לחי רואי וכתיב בתריה וישא עיניו וירא והנה גמלים באים, יעקב שנאמר (בראשית כ״ט:י׳) וירא והנה באר בשדה, וכתיב בתריה (שם) ויהי כאשר ראה יעקב את רחל, משה שנאמר וישב על הבאר וכתיב בתריה ולכהן מדין שבע בנות.

[איש מצרי הצילנו משמע שלא גילה להם ארץ מולדתו, ולא זכה ליקבר בארצו].

איש מצרי. על עניין לבישתו ועל הלשון הכירו אותו כי ממצרים הוא:

איש מצרי. כאשר הכירוהו בבגדיו ובלשונו. ומכאן למדו חז״ל שכל ישראל לא שנו לשונם ובגדיהם במצרים. ומש״ה כאשר ראו את משה שהיה גדל בפלטין של מלך לבוש ומדבר כלשון מצרים חשבו שהוא איש מצרי:

וגם דלה דלה לנו. כמש״כ שעסק בדליה בזריזות עד שהשקה גם צאן הרועים:

ותאמרן, ספרו שבחו מג' טעמים, א] שהוא איש מצרי שאין לומר שכבוד הכהן נגע בלבו כי הוא מאומה אחרת, ב] שהצילנו, ג] שחוץ מזה דלה דלה לנו שההצלה בא מצד אהבת משפט, ומה שדלה להם הוא מצד אהבת חסד וצדקה, ובזה ספר ממעלת אדונינו שמלבד שהיה מגן לבני עמו, עשה משפט לעשוקים לכל בני האדם בכלל: