שמות יח, ד

ויצלני מחרב פרעה. כשגלו דתן ואבירם על דבר המצרי ובקש להרג את משה, נעשה צוארו כעמוד של שיש:

וְשׁוּם חַד אֱלִיעֶזֶר אֲרֵי אֱלָהָא דְאַבָּא הֲוָה בְסַעְדִי וְשֵׁזְבַנִי מֵחַרְבָּא דְפַרְעֹה:

וְשׁוּם חָד אֱלִיעֶזֶר אֲרוּם אֱלָהָא דְאַבָּא הֲוָה בְּסַעֲדֵי וְשֵׁיזְבַנִי מֵחַרְבָּא דְפַרְעה

ושם האחד. מנהג ל' הקדש לאמר פעמים ככה השני. ופעמים האחד. כמו שם האחד בוצץ ושם האחד סנה.

ותחסר מלת אמר אחר כי אלהי אבי בעזרי. ואין כתוב כי אמר אלהי אבי כי המלה שבה למעלה כי אמר גר הייתי. כמו כי הפרני אלהים. וכבר פירשתי למה קרא שם הקטן אליעזר:

ויצילני מחרב פרעה. כי בלידת אליעזר כבר מת אותו מלך מצרים שהיה רודף את משה, כאמרו ויהי בימים ההם. וימת מלך מצרים, ואז בטח להיות נמלט מחרב פרעה, כי עד מותו לא היה משה בטוח מחרבו בכל מקום שיהיה נודע אצל פרעה, כענין אם יש גוי וממלכה אשר לא שלח אדוני שם לבקשך והשביע את הממלכה ואת הגוי:

ושם האחד אליעזר. היה ראוי לומר ושם השני, וע"ד הפשט זה מיוחד לאמו וזה מיוחד לאביו, גרשם שהיה הבכור היה מיוחד לאמו ועוד שהצילתו מן המיתה כענין שנאמר (שם ד) ותקח צפורה צר, ואליעזר היה מיוחד למשה שקראו כן על שם הצלתו.

ויתכן לפרש עוד שהזכיר לשון אחד באליעזר מפני שכח הרבוי הוא מכח האחדות ולפי שעתיד הקב"ה להשפיע כח הרבוי בזרעו של אליעזר שהיה רחביה כענין שנאמר בדברי הימים (דברי הימים א כ״ג:י״ז) ויהיו בני אליעזר רחביה הראש ולא היה לאליעזר בנים אחרים ובני רחביה רבו למעלה ודרשו רז"ל למעלה מששים רבוא על כן הזכיר בו לשון אחד להורות על הרבוי מכח האחד.

וע"ד המדרש ושם האחד אליעזר א"ר יוסי ב"ר חנינא בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שהיה עוסק בפרשת פרה אדומה והיה אומר הלכה משמו של רבי אליעזר עגלה ערופה בת שנתה ופרה אדומה בת שתי שנים אמר לפניו רבש"ע כל העליונים והתחתונים שלך ואתה אומר הלכה משמו של ב"ו אמר לו עתיד צדיק אחד לעמוד בעולמי ואליעזר שמו ועתיד לעסוק בפרה אדומה תחלה ואומר עגלה בת שנתה פרה בת שתי שנים אמר לפניו רבונו של עולם יהי רצון מלפניך שיהיה מחלצי, אמר לו חייך שהוא מחלציך שנאמר ושם האחד אליעזר ושם אותו המיוחד אליעזר:

ושם האחד אליעזר אע״פ שהוא בן שני כתוב בו האחד. לפי ששמו נקרא על מאורע ראשון שאירע לו שעליו ברח ממצרים ונדמה לו כאילו הוא ראשון.

ויצלני מחרב פרעה שאותו פרעה שבקש להרוג את משה מת. כדכתיב באותו פרק כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך. ד״א לכך אינו קורהו ראשון שהרי הוא לא היה מעניינו של ראשון כדאמרינן לעיל בפרשת שמות לפי שהראשון לא היה ספק בידו לעשות, וכשנולד זה שהיה להקב״ה נראה לו שהוא הראשון.

ויצילני מחרב פרעה. וקשה דבתחלה היה ניצול מחרב פרעה ואחר כן היה גר בארץ ואם כן היה לו לקרות הראשון אליעזר. ויש לומר דעד שמתו המלשינים המבקשים את נפשו כלומר שירדו מנכסיהם כדפי' רש"י לעיל לא היתה הצלה גמורה שלעולם היה דואג ולפיכך קרא השני אליעזר ולא הראשון. על מה שהקשה רש"י איך היה יתרו במתן תורה והא כתיב לב יודע מרת נפשו וכו'. יש ליישב שלעולם אימא לך שבא קודם מתן תורה במצות מרה והדינין בכלל מתן תורה כי צריכים תמיד לדיני ממונות. וניחא מה שאמר נבול נבול גם אתה לרבות אהרן וחור שעדיין לא נהרג חור ומשה שלחו קודם מתן תורה שנא' וישלח משה את חתנו משום ובשמחתו לא יתערב זר ואמר משה לא יבוא אחר מתן תורה ובא ושוב לא חזר לעירו ושילוח זה אינו שילוח דגלים שבדגלים התחנן לו משה שישאר ועכבו אז שכן משמע הפרשה שמשלמת על העכבה וכשראה יתרו שהולכים לארץ ישראל וגם אין לו חלק בארץ רצה לחזור לעירו עד שנדר לו דושנה של יריחו ונתעכב ומה שפי' רש"י לא מצינו שחזר הא פי' לעיל לגבי בני חת ולא מצינו שפגעו בני חת לעפרון על אברהם וכן לא מצינו שפגעו מצרים לפרעה על קבורת יעקב וכן אחר שילוחיה לא מצינו ששלחה משה רבינו אלא על כרחין מצינן שחזר ונתן לו דושנה של יריחו ועוד כתיב ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל לו לאשה בת יתרו שפטם עגלים לע"ז בפ' יש נוחלין אלמא במחנה ישראל היה וכן חבר הקיני היה מבני חובב אלמא לא היה יתרו בהריגת מדין וכתיב תרעתים שמעתים סוכתים חובב. וקשה תרעתים דמשמע ששמע תרועה בסיני. ושמא עלו בני יתרו בגלות מצרים עם משה במרת נפש וראיה לזה דכתיב וילך לו אל ארצו פרש"י לגייר בני משפחתו והיכן מצינו שבאו אותם גרים עם ישראל אלא ודאי כדפרישית:

מחרב פרעה. שרצה להורגו כדכתי' ויבקש להרוג את משה וכל זמן שהיה אותו פרעה חי לא חשב עצמו ניצול כי היה ירא לשוב מצרימה אל אביו ואל משפחתו וקרא בנו גרשום על שם גירות אבל אותו שנולד אחר מיתת פרעה קרא אליעזר כי אז ניצל לגמרי:

ושם האחד אליעזר וגו׳. טעם אמרו האחד, כי לצד טעם קריאת השמות טעמו של זה קדם לטעמו של שם גרשם, שבתחלה הצילו מחרב פרעה ואחר בא למדין וגר שם.

וטעם שלא הקדים קריאת שם אליעזר הוא, כי קרא למאורע שהיה בו אז בארץ נכריה, ואחר כך הלך לחפש מאורעות קודמות. או לפי מה שפרשנו בפסוק ״גר הייתי״ (שמות ב:כב), שיכון על גרותו בעולם הזה, בחינה זו קדמה להצלתו מחרב פרעה ולזה הקדימו. ולצד בחינת גרות שניה בארץ נכריה קדם לו כונה הרמוזה בקריאת שם אליעזר, וכנגד זה אמר ״האחד״, ולזה הצרך לפרש מה הוא העזר שכנגדו קרא לו שם, ואמר ויצלני וגו׳. ובזה יצדק לומר עליו שם האחד. וזולת אמרו ״ויצלני מחרב פרעה״ הייתי מפרש שהעזר הוא אחר הגרות, וההקדמה שהקדים לומר ״גר הייתי״ וגו׳ תחיבני לפרש כן, ויסתם בפני ידיעת טעם אמרו ״האחד״.

ושם האחד אליעזר. השני מיבעי. ללמדנו שהוא המיוחד בבני משה. וממנו נשתלשל זרעו כמבואר בדה״י א׳ כ״ג ובני רחביה בן אליעזר רבו למעלה:

כי אלהי אבי בעזרי ויצלני וגו׳. כי אז אמר לו ה׳ על בואו לפרעה כי אהיה עמך. וא״כ אין לו מורא מחרב פרעה:

ושם האחד אליעזר. הוא נולד בעת שצוהו ה' ללכת אל פרעה שאז נודע שאלהי אביו בעזרו ושלא יירא מחרב פרעה, ולא אמר ושם השני אליעזר כי בלדת אליעזר צמח לו מזל חדש וכאלו נתחדש להיות איש אחר לרד לפניו מלך ושרים, עד שכ"א מהבנים לפי הוראתן הוא נפרד מהשני, והוא אחד מיוחד בפ"ע:

כ עיין לעיל בפרשת שמות על פסוק מי ישום וגו' או עור: