שמות יח, ב

אחר שלוחיה. כשאמר לו הקדוש ברוך הוא במדין (שמות ד יט) לך שוב מצרים, (שם כ) ויקח משה את אשתו ואת בניו גו' ויצא אהרן לקראתו, (שם כז) ויפגשהו בהר האלהים אמר לו מי הם הללו. אמר לו זו היא אשתי שנשאתי במדין ואלו בני. אמר לו והיכן אתה מוליכן. אמר לו למצרים. אמר לו על הראשונים אנו מצטערים ואתה בא להוסיף עליהם. אמר לה לכי אל בית אביך, נטלה שני בניה והלכה לה:

וּדְבַר יִתְרוֹ חֲמוּהִי דְמשֶׁה יָת צִפֹּרָה אִתַּת משֶׁה בָּתַר דְפַטְרַהּ:

וּדְבַר יִתְרוֹ חָמוּי דְמשֶׁה יַת צִפּוֹרָה אִנְתְּתֵיהּ דְּמשֶׁה בָּתַר דְּשַׁלְּחָהּ מִלְּוָתֵיהּ כַּד הֲוָה אָזִיל לְמִצְרָיִם

אחר שלוחיה בעבור שהזכיר הכתוב (לעיל ד כ) ויקח משה את אשתו ואת בניו וישב ארצה מצרים הוצרך לומר כאן שהיתה בבית אביה כי משה שלחה שם ויתכן שיאמר כי לקחה יתרו להשיבה אליו אע"פ ששלחה ממנו בעבור ששמע כל אשר עשה אלהים למשה כי מעתה ראוי ללכת אחרי המלך בכל אשר ילך

ויקח. אמר הכתוב אשת משה ולא אמר בתו. בעבור כי משה נכבד מבית אביה:

אחר שלוחיה. י"א אחר שנתן לה רשות במלון ללכת לבית אביה בשובו לבדו אל ארץ מצרים. ויש אומרים אחר ששלחה דורונות אליו. כמו שלוחים לבתו:

אחר שלוחיה - לאחר שהחזירה ושלחה משה ממצרים, שלא ראינו עד עכשיו שהחזירה לבית חמיו. ויש מפרשים: ואחרי כן שלח לה נדוניתה, כדכתיב: שילוחים לבת פרעה. ונראה הוא פשט, שלא מצינו מקראות בענין זה, אלא קודם ששלחה יתרו לה ולבניה במדבר היה לו לכתוב למעלה אחר פרשת דמים למולות, ואח"כ חזר משה ושלחה אצל אביה (לה ולבניה) דוגמת וחם הוא אבי כנען.

אחר שלוחיה - כמו: ואחר תטהר. וכמו שפירשתי אחר נאחז בסבך. קדמו שרים אחר נוגנים.

אחר שלוחיה. אחר ששלחה אליו לדעת איזה מקום מנוחתו, והודיע שלא ינוח עד הר האלהים ששם יעבדוהו, כמו שיעד באמרו תעבדון את האלהים על ההר הזה ולפיכך אחר יתרו לבא עד היות משה ועמו שם:

אשת משה אחר שלוחיה פי' היא כאשתו אע"פ ששלחה שמלך אין נושאין גרושתו:

אשת משה הוזכרה על שם אישה שהיה מלך.

אחר שלוחיה אלמלא מקרא זה לא היינו יודעים ששלחה משה אך היינו סבורים שהיתה עמו, דכתיב וירכיבם על החמור עכשיו בא ולמדך כאן כשנפגשו אהרן ומשה וישראל היו שרויים בצער ויתרו בריוח, שלחה.

אחר שלוחיה. אחר שנתן לה נדונייתה כמו ויתנה שלוחי' לבת פרעה נתן לה העיר בנדונייתה ונקראת כן שע"י כן משלחה מביתו לבית בעלה:

ויקח יתרו. הנה אמר כי באה השמועה עד יתרו ועתה מספר מה שעשה יתרו כי לאחר שהביא משה צפורה ובניה למצרים כדכ' ויקח משה את אשתו ואת בניו וגו' וילך ארצה מצרים אחרי כן ויקח יתרו את צפורה ממצרים והביאה אצלו ממדין להיות עומדת ומשמרת:

אחר שילוחיה. כל מה שאדם נותן לבתו בשעה שמשיאה לבעל נקראים שלוחים שע"י כן משלחה מביתו וכן כתוב (מלכים א ט׳:ט״ז) ויתנה שלוחים לבתו שנתן פרעה אותה העיר שלוחים לבתו, ויתרו כיון שראה כי משה מתאחר לשם לקח את צפורה משם להיות עומדת אחר שילוחיה סמוך לשילוחיה הקרקעות שנתנו לה כשנישאת לבעל לעבדם ולשמרם:

ויקח יתרו חותן משה. פרוש, לצד שהיה חותן משה מצא עשות ככה שהלך להר האלהים וגו׳, שהניחוהו מיראתו של משה כי נפלה אימתו על כל העמים, אבל זולת זה היו מונעין אותו מלכת לכפור באמונתם, ומה גם שחשוד היה בעיניהם, ותמצא שכל אומה תחיב מיתה לכופר באמונתם, ולצד היות יתרו לחותן משה היא שעמדה לו. ואולי שירמז עוד כי הגם שהיה ליתרו כנוי של גדלה לקרות ״כהן מדין״, מאס בכנוי זה ולקח לו כנוי ״חותן משה״, והוא אמרו ויקח יתרו, ומה לקח מהשני יחוסין שיחסו הכתוב בתחלה, חותן משה לא כהן מדין.

אחר שלוחיה – טעם שהצרך לומר ״אחר שלוחיה״, גם דקדק לומר לשון שלוחין, וזולת דברי רבותינו זכרונם לברכה (שמות רבה ד,ד) שכתבתי בפסוק ״את כל אשר עשה״ וגו׳, נראה לומר כי משה גרשה כשראה שהיה עוסק במצות שליחותו יתברך, לא ידע שעור הזמן ושלחה מביתו. והבנים – אליעזר קטן היה וצריך לאמו שנולד בדרך במלון, וגרשם מן הסתם קטן היה סמוך לאליעזר מלפניו, או לדבריהם זכרונם לברכה שאמרו (מכילתא) שהתנה עם יתרו בן אחד לבת ובן שני לאב, לטעם זה נמצאו שניהם בידה. וכונת הודעת ה׳ הדבר כאן לומר שבח יתרו ומעלת משה בעיניו, שהגם ששלחה לקחה וטרח בכבודו ובעצמו להוליכה לו אפלו אחר שלוחיה. אלא לדבריהם זכרונם לברכה (שמות רבה) שאמרו שלא שלחה אלא סמך על הבטחת יתרו כי ידיו תביאנה, נראה לומר כי טעם אמרו אחר שלוחיה פרוש שלא היה הדבר אלא עד שקדמה ושלחה לו למשה שלוחים וידעה מקום תחנותו והסכים על ידה, אז הוא שלקח יתרו וגו׳ ויבא אל המדבר וגו׳.

ויקח יתרו חותן משה את צפורה אשת משה. ודאי לא בחנם פירש הכתוב שם אשתו ושמות בניו, וזה כי אמר לו יתרו צא בגין אשתך צפורה כי כצפור נודד מקנו כן איש נודד ממקומו, ובא להזכירו צער אשתו כל זמן היותה נודדת מביתה, ואם לא בגינה כי אולי אין האדם מרגיש כל כך בצער אשתו צא בגין בנך גרשם על שם כי גר הייתי בארץ נכריה, ובא להזכיר צער בנים שאינן מסובים על שלחן אביהם כי גרים המה ואמר לו אתה ידעת את נפש הגר כי גר היית גם אתה, ואם לא בגינו צא בגין בנך אליעזר שנקרא על שם כי אלהי אבי בעזרי, ושמו כשם רבו ודומה כאילו אתה מקבל פני השכינה כי שמו בקרבו, ע"כ הזכיר שמותם כי כך שלח אליו יתרו שיעשה בגין אשתו שהיתה כצפור נודדת מקנה ובעבור צער זה שסבלה ראוי לכבדה ולצאת כנגדה, וכן בעבור בנו שהיה גר בארץ נכריה, וכן בעבור שם אליעזר כי בזה דומה כאילו יצא לקראת האלהים, ומ"ש ושם האחד אליעזר וארז"ל (ילקו"ש יתרו רסח) שאמר הקב"ה לעתיד ידרוש אליעזר פרה בת שתים עגלה בת שנתה, יתבאר בע"ה בפר' חקת (יט ב).

אחר שלוחיה. באשר לפני מ״ת היה הדת שמשעה שהאיש משלח את אשתו ממנו. נפרדים זמ״ז. ומותרת לינשא לאחר כמש״כ הרמב״ם בהל׳ מלכים וע׳ מש״כ בס׳ בראשית ד׳ כ״ה מש״ה הודיע הכתוב שלא כן היתה צפורה. שהיא היתה אשת משה אחר שלוחיה. שלא הסיחה דעתה ממנו אע״ג ששלחה:

ויקח יתרו וכו' אחר שלוחיה. הגם ששלח אותה ונפרד ממנה לא חש לזה, כי לא עשה זה בעבור שמאס בה, כי היא עדין אשת משה גם אחר שלוחיה, כי לא נפרד ממנה רק לפי שעה עד יפקוד ה' עמו כנ"ל:

י משום דמשה לא הקפיד אלא על אשתו שלא ישתעבדו בה מצרים אבל בבניו לא הקפיד דאף אם היו בניו שם לא היו משתעבדין בהן שהרי לא היה השיעבוד על שבט לוי כדפרש"י בפרשת שמות: