שמות יז, ז

וּקְרָא שְׁמָא דְאַתְרָא נִסֵיתָא וּמַצוּתָא עַל דִנְצוֹ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל דְנַסִיאוּ קֳדָם יְיָ לְמֵימַר הֲאִית שְׁכִינְתָּא דַיְיָ בֵּינָנָא אִם לָא:

וּקְרָא שְׁמָא דְאַתְרָא הַהוּא נִסְיוֹנָא וּמַצּוּתָא בְּגִין דְּנָצוּ בְּנֵי יִשְרָאֵל עִם משֶׁה וּבְגִין דְּנַסְיַין קֳדָם יְיָ לְמֵימַר הַאִין קוּשְׁטָא אִיקַר שְׁכִינְתָּא דַיְיָ שַׁרְיָא בֵּינָנָא אִין לָא

ויקרא. משה. או הקורא:

מסה ומריבה. בעבור שני דברים הנזכרים. ומשפט לשון הקדש כאשר יזכיר שני דברים יחל לעולם מהשני שהוא הקרוב. כמו ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו. ואחר כך ואתן לעשו. וככה הזכיר תחלה מסה ואחר כך מריבה. ושב לפרש קריאת מריבה על ריב בני ישראל עם משה. ופי' מסה על נסותם את ה'. והנה פי' המסה. היש ה' בקרבנו שיעשה כל צרכינו וזאת הכת השנית הכעיסה השם יותר מן הראשונה על כן אמר לא תנסו את ה' אלהיכם כאשר נסיתם במסה:

היש ה' בקרבנו - אם יתן לנו מים.

אם אין ד' במס' דין ואידך אם אין אתה דבר גבי אבשלום כשיעץ לו לצאת למלחמה עם דוד. אם אין אתה שומע לי. היש בה עץ אם אין. פי' אנכי אמרתי כי היא ארץ טובה ודחבה אם אין אתה שומע לי ושלחת מרגלים לראות אם יש בה עץ אם אין חייך שאתה צריך להלחם כההיא אם אין. דאבשלום דמיירי במלחמה כמו שארז"ל אם לא שלחו מרגלים לא היו צדיכין לכלי זיין וכן בכאן בשביל שאמרו היש ה' בקרבנו אם אין בא עליהם עמלק:

היש ה' בקרבנו אם אין. היה ראוי הכתוב לומר אם לא כמו (שמות ט״ז:ד׳) הילך בתורתי אם לא, אבל ירמוז על המדה הנקראת אין ונקראת יראה ושניה לה נקראת יש ונקראת חכמה וזהו (איוב כ״ח:י״ב) והחכמה מאין תמצא, ועל כן סמך לו ה' ואמר היש ה', והוא דבר יעקב שאמר (בראשית כח) אכן יש ה', והוא מאמר שלמה ז"ל (משלי ח׳:כ״א) להנחיל אוהבי יש, וכבר ידעת שאין להפריד החכמה מן היראה ועל זה רמזו חכמי האמת באמרם אם אין יראה אין חכמה אם אין חכמה אין יראה כי הכל נקשר ומיוחד זה בזה, והנה ישראל הפרידו בכאן וקצצו ונטעו ולכך נענשו מיד ויבא עמלק והבן זה.

מסה ומריבה. הזכיר עון החמור קודם. שהרי המסה היה את ה׳ והמריבה עם משה וחזר ופירש כסדר החטא דמתחלה רבו ב״י ואח״כ נסו. ויותר טוב לומר דמש״ה כתיב ועל נסותם וגו׳ בסוף כדי לסיים היש ה׳ בקרבנו אם אין ולסמוך לזה פרשת ויבא עמלק. שבשביל זה הענין הגיע להם מלחמת עמלק כאשר יבואר:

היש ה׳ בקרבנו אם אין. הדבר פלא איך נסתפקו אחרי רואם עמוד אש וענן ועוד הרבה נסים דכ״ע ידעי דלא עביד אלא קוב״ה. וגם כבר כתיב ויאמינו בה׳ ובמשה עבדו. אמנם יש ע״ז שני אופנים צודקים. חדא שידעו היטב שכעת ה׳ הולך עמם ועושה נסים. אבל כ״ז אינו אלא בעוד משה חי וקים והקב״ה מוליך לימין משה זרוע תפארתו. אבל לא לעולם חוסן משה קיים בישראל. ואנו מחויבים להאמין שגם בלי נסים נגלים הקב״ה והשגחתו שורה בקרבנו. ועל דבר זה נסתפקו היש ה׳ בקרבנו בלי כח משה. ומשגיח עלינו בהליכות הטבע ובשביל חסרון אמונה זו בא מלחמת עמלק ביחוד כאשר יבואר לפנינו. שנית נסתפקו אם יודע ה׳ מה שבקרבם אם צמאים המה או לא. וכ״ה ברבה היש ה׳ בקרבנו במעים שלנו. ובאמת שני האופנים הללו תלוים זב״ז. אם הקב״ה יודע מחסור כל אדם ממילא מובן שיכול לתקנו בהשגחתו. אע״ג שאינו ראוי לנס נגלה. וע״ע ס׳ דברים כ״ה י״ז בענין סמיכת פ׳ משקלות לזכירת עמלק:

ויקרא שם המקום. אמר ששם המקום רפידים, שהי׳ רפיון ידים, שרפו ידיהם מד״ת, הוא סבב מסה ומריבה, שהמריבה עם משה היה ע״י מסה שרצו לנסות את ה', לאמר היש ה׳ בקרבנו שאז ראוי שימלא כל צרכיהם בנס, אם אין רק הנהגתם ע״י מלאך ושליח מאתו שאז יתנהגו קרוב אל הטבע , וחז״ל אמרו אם יודע מה שבלבבנו נעבדהו ואם לאו לא נעבדהו, כי המלאכים אינם יודעים מחשבות ורצו לנסות אם מתנהגים על ידו בעצמו שהוא ראוי לעבוד אותו, ואם מתנהגים ע״י מלאך שאין ראוי לעבדו כי אסור לעבוד זולתו, וזה יתברר אם יודע. מחשבות, הוא ה׳ לבדו ויעבדוהו, ואם אינו יודע מחשבות, הוא מלאך ולא יעבדו אותו: