שמות יג, יא

והיה כי יבאך. יש מרבותינו שלמדו מכאן שלא קדשו בכורות הנלדים במדבר, והאומר שקדשו מפרש ביאה זו לומר אם תקימוהו במדבר תזכו לכנס לארץ ותקימוהו שם:

נשבע לך. והיכן נשבע לך, (שמות ו ח) והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי וגו':

ונתנה לך. תהא בעיניך כאלו נתנה לך בו ביום, ואל תהי בעיניך כירשת אבות:

וִיהֵי אֲרֵי יָעֵלִנָךְ יְיָ לְאַרְעָא דִכְנַעֲנָאֵי כְּמָא דִי קַיִים לָךְ וְלַאֲבָהָתָךְ וְיִתְּנִנַהּ לָךְ:

וִיהֵי אֲרוּם יָעֵלִינָךְ יְיָ לְאַרְעָא דְכְנַעֲנָאֵי הֵיכְמָא דְקַיֵּים לָךְ וּלְאַבְהָתָךְ וְיִתְּנִינָהּ לָךְ

והיה כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני בעבור כי מצות פטר חמור איננה נוהגת אלא בארץ ועל דרך הפשט קדש לי כל בכור כל הנמצאים בישראל היום כי בעבור שפדאם ממות בהכותו בארץ מצרים צוה שיהיו קדושים לו לעבוד את עבודת ה' לכל אשר יצוה בהם ולא צוה להם עתה פדיון עד שהחליפם בלוים וצוה בפדיון העודפים (במדבר ג מו) אבל המצוה בנולדים לא נהגה במדבר וצוה כי כאשר יבאו אל הארץ תנהג באדם ובבהמה ובפטר חמור וצוה בפדיונם לדורות וטעם כאשר נשבע לך ולאבותיך שנשבע לאבותיך לתת לך כמו שאמר למעלה (בפסוק ה) אשר נשבע לאבותיך לתת לך או שיקרא דבר השם שבועה כי אמר כן פעמים וארד להצילו ולהעלותו מן הארץ ההיא אל ארץ טובה ורחבה (לעיל ג ח) ועוד והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי (שם ו ח)

והיה. הזכיר הכנעני לבדו כי הוא אב לכולם:

וטעם נשבע לך. כמו כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל:

ונתנה לך ג' תגין על הה"א לומר לך אם תשמור ה' חומשי תורה יתננה לך:

והיה כי יביאך שלא תאמר לא צוה הקב״ה לקדש רק אותם שיצאו ממצרים לכך בא ולמדך כאן שאפילו בארץ יקדשום.

אל ארץ הכנעני על ידי שבני חת כבדו את אברהם הזקן וכששמעו שנתן הקב״ה לאבותינו את הארץ עמד הוא ופנה מפניהם, אמר הקב״ה אתה פנית מפני בני חייך הארץ תקרא על שמך, ואני נותן לך אחרת טובה ואיזו זו אפריקי.

כאשר נשבע לך ונתתי אותה לכם מורשה אני ה'.

והיה כי יביאך. שלא תאמר לא צוה הק' לקדש אלא אותם שיצאו ממצרים שהיו בנס לכך אומר שאפי' בארץ יקדישום:

אל ארץ הכנעני. בכאן לא פרט אפי' אחד אלא כולן תלאן באביהן:

והיה כי יביאך וגו׳. אמר והיה כי יביאך וגו׳, לומר שלא ישכח מצוות ה׳ כי ירחיב ה׳ גבולו וישמן ויבעט, ולא חש לומר כי דוקא בארץ, לצד שהיא מצוה התלויה בגוף ואמרינן בקדושין (לו:) שכל מצוה שהיא תלויה בגוף אין חלוק בין בארץ בין בחוץ לארץ.

והיה כי יבאך וגו׳. אחר שביאר חוזק יד העיקרי שהוא קבלת מלכות שמים והשגחתו ית׳. הגיע לתחלת צווי ה׳ לקדש כל בכור שהוא חוזק יד השני. ואמר והיה כי יביאך וגו׳ דבהיותם במדבר הלא מלך ה׳ צבאות הולך לפניהם. וא״צ להרבה שרי צבאות. אבל כאשר יביאך לא״י ולא יהיה כבוד ה׳ בגלוי וא״כ נדרש לאנשים מיוחדים נושאי כבוד ה׳ וכח האומה הישראלית:

והיה כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני. כולל כל שבעה אומות שכולם היו בני כנען ונקראו על שמו, כי היו ביניהם מי שהיה לו זכות, גרגשי פנה והלך לו לאפריקא כמ"ש במדרש רבה ובירושלמי (פ"ו דשביעית) ובני חת כבדו את אברהם וזכות זה עמד לאביהם כנען שהיה ארור וזכה שנקרא הארץ על שמו, ולמעלה אמר אשר נשבע לאבותיו ובכאן הוסיף אשר נשבע לך ולאבותיך כי אח"כ מצאו זכות ונשבע להם בפ"ע כמ"ש והבאתי אתכם אל הארץ, שזה נעשה ע"י שהוסיף פרעה עליהם קושי השעבוד, והיא שגרמה לפרעה ללקות במכת בכורות, והיא בעמדה להם שלא תחשב הארץ כירושת אבות רק כאלו זכו בפ"ע, וע"כ הוסיף מצות בכורות שזה נתחדש ע"י קושי השעבוד שהוסיף פרעה:

מ (נח"י) דבפרשה הקודמת כתיב אשר נשבע לאבותיך וכאן כתיב כאשר נשבע לך משמע דב' פעמים נשבע פעם א' לאבותיך ופעם א' לך והיכן נשבע לך והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי וגו' ואותה שבועה היתה לך דהא בראש הפרשה הזכיר שבועת האבות ועלה מסיים לכן אמור לבני ישראל וגו' ופי' הרב לכן ע"פ אותה שבועה וא"כ למה הוצרך שנית לו' אל הארץ אשר נשאתי וכו' עכצ"ל דזאת השבועה היתה להם. ומהר"ם פי' נשבע בעבורך ואותה שבועה היתה עם אבותיך ופעם תקרא שבועת הבנים מצד שהיתה בעבורם:

נ דק"ל לל"ל ונתנה לך דודאי אם יביאם לארץ כבר תהיה נתונה להם ל"פ תהא בעיניך וכו':