שמות יא, ג

וִיהַב יְיָ יָת עַמָא לְרַחֲמִין בְּעֵינֵי מִצְרָיִם אַף גַבְרָא משֶׁה רַב לַחֲדָא בְּאַרְעָא דְמִצְרַיִם בְּעֵינֵי עַבְדֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עַמָא:

וִיהַב יְיָ יַת עַמָּא לְרַחֲמִין קֳדָם מִצְרָאֵי אוּף גַּבְרָא משֶׁה רַב לַחֲדָא בְּאַרְעָא דְמִצְרַיִם קֳדָם עַבְדֵי פַרְעה וּקְדָם עַמָּא

וטעם ויתן ה' את חן העם בעיני מצרים שלא היו אנשי מצרים שונאים אותם על המכות אבל מוסיפין בהם אהבה ונושאים חן בעיניהם לאמר אנחנו הרשעים גם עושים חמס וראוי הוא שיחונן אתכם האלהים גם האיש משה המביא עליהם המכות גדול מאד בכל ארץ מצרים בעיני עבדי פרעה ואנשי ריבו ובעיני העם ישראל אחרי שאמרו לו ירא ה' עליכם וישפוט (לעיל ה כא) אחרי ולא שמעו אל משה מקוצר רוח (שם ו ט) כי נתגדל מאד בעיניהם בראותם כי נאמן הוא לנביא לה' ויש אומרים כי בעיני העם עם מצרים ולא אמר בעיני פרעה ובעיני עבדיו כי השם אמץ את לבו כנגד משה ודבר לו שלא כהוגן עתה פעמים (לעיל י י כח) כי רצה ה' שיבא אליו וישתחוה לו כבא אדם אל שונאו כי כל זה גדולה ומעלה למשה ולא יתכן לפרש כי ויתן ה' את חן העם בעיני מצרים הוא חן ההשאלה כי עתה בזמן ההבטחה לא יאמר "ויתן ה'" אבל היה אומר "ואני אתן את חן העם" ולמטה בשעת מעשה נאמר וה' נתן (להלן יב לו)

ויתן. ספר הכתוב כי השם קיים מה שהבטיח למשה. ונתתי את חן העם:

וטעם גם האיש משה. כי היו רבים מהם משאילים אותם מפני כבוד משה:

ובעיני העם. עם מצרים:

גם האיש משה גדול מאד. ולכבודו הרבו להשאיל:

גם האיש משה ס"ת השם. בהיפוך משה רמז שנכפלה גדולתו:

גם האיש משה גדול מאד הוא נתינת טעם לניצול מצרים כמו נתינת חן העם והיו ישראל מוציאים ממצריים הרבה שנותנים להם בשביל כבודו של משה.

ובעיני העם של מצרים.

גם האיש משה. אע״ג שעשה להם רעה רבה:

גדול מאוד וגו׳ בעיני עבדי פרעה. שהמה כבר הסכימו שיצאו ישראל. ופרעה מקשה לבו בחנם. ומכ״מ ראו כי משה מזדרז להעתיר וחס עליהם מאד. בזה נתגדל כבודו בעיניהם:

ובעיני העם. אע״ג שהמה לא ידעו מכ״ז שנדברו פרעה ומשה. בכ״ז הבינו גם כן בגדולתו :

ויתן ה'. וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום מעצמם מבלי בקשה כלל, אחר שראו שצורך להם בכלים יקרים לצורך העבודה והם חשבו אז שישובו אחר ג' ימים, וגם האיש משה גדול מאד ובטחו בו שיקיים דברו וישוב אחר ג' ימים ויביא הכלים בחזרה: וחז"ל אמרו בברכות (דף ט') דבר נא באזני העם אין נא אלא לשון בקשה, אמר הקב"ה למשה בבקשה ממך אמור להם לישראל בבקשה מכם שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב, שלא יאמר אותו צדיק ועבדום וענו אותם קיים בהם ואח"כ יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם, אמרו לו הלואי שנצא בעצמנו, משל לאדם שהיה חבוש בבית האסורים ואומרים לו מוציאין אותך למחר ונותנים לך אלף זוז, א"ל הוציאוני היום ואיני מבקש כלום, דעתם שישראל יצאו קודם זמן המיועד שהיה ארבע מאות שנה וההבטחה של רכוש גדול לא היה רק אם יצאו בזמן המיועד, וא"כ חשבו ישראל אחר שרוצה שיצאו ברכוש גדול יצטרכו להיות עוד בגלות עד ישלימו זמן המיועד ולא רצו בכך, כמשל שמביא שאומרים לו מוציאין אותך למחר ומבקש הוציאוני היום, וע"כ אמר לשון בקשה שעושה זאת מפני תלונת אברהם שיטעון הלא קיים בהם ועבדום וענו אותם וקושי השעבוד השלים המנין ודומה כאילו יצאו בזמנו וצריך לקיים בהם ואח"כ יצאו ברכוש גדול: