שמות י, ז

הטרם תדע. העוד לא ידעת כי אבדה מצרים:

וַאֲמָרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה לֵהּ עַד אִמָתַי יְהֵי דֵין לָנָא לְתַקְלָא שַׁלַח יָת גֻבְרַיָא וְיִפְלְחוּן קֳדָם יְיָ אֱלָהֲהוֹן הַעַד כְּעַן לָא יְדַעְתָּ אֲרֵי אֲבֵדַת מִצְרָיִם:

וְאָמָרוּ עַבְדֵי פַּרְעה עַד אֵימַת יְהֵי דֵין גַּבְרָא לָנָא לְתַקְלָא פְּטוֹר יַת גַּבְרַיָא וְיִפְלְחוּן קֳדָם יְיָ אֱלָהָהוֹן הַעַד כְּדוֹן לָא חַכִּימְתָּ אֲרוּם עַל יְדוֹי עֲתִידָא לְמוֹבְדָא אַרְעָא דְמִצְרָיִם

ויאמרו. פי' הטרם תדע הטרם תרצה שיתברר לך כי אבדה מצרים:

הטרם תדע - וכי עדיין לא ידעת כי אבדה מצרים, בדבר ובברד ובשאר מכות?!

עד מתי יהיה זה לנו למוקש זה היינו משה כדכתיב זה משה האיש:

שלח את האנשים האנשים בגי' גדלים עם קטנים:

עד מתי יהיה זה לנו למוקש. ע"ד הפשט בעבור משה אמרו כן וכן כתוב (שמות ל״ב:א׳) כי זה משה האיש, שהרי על ידו היו באות המכות אשר בהם הם יוקשים. ויתכן גם כן לפרש עד מתי יהיה זה כי ירמוז למה שכתוב (שמות ט״ו:ב׳) זה אלי ואנוהו, (שם יג) שבעבור זה עשה ה' לי, וגלה לנו הכתוב בלשון הזה על מחשבתם הרעה כי כפרו בעקר.

ויאמרו עבדי פרעה אליו ומה שכתוב למעלה הוא ועבדיו הם אותם שהשיאו עצה שלא לשלח רק את הגברים.

עד מתי יהיה דבר זה שאתה מעכבם. הטרם תדע כי אבדה מצרים תמיהה מתקיימת. וכי קודם שתשלחם אתה רוצה לדעת כי אבדה מצרים בשביל עקשותך.

יהיה זה לנו למוקש. דבר זה שאתה מעכבו עד מתי יהיה למוקש לאחר שיצא משה אמרו כן שלא רצו לחייב המלך בפני בעל דינו:

הטרם תדע. הטרם שתשלחם רוצה אתה לידע כי אבדה מצרים ועל דבר זה נאמר למעלה ויכבד לבו הוא ועבדיו כי כאן גילו כובד לבם שאמר שלח את האנשים ולא נשים ואף ובעצתם אמר לא כן לכו נא הגברים ואם השיאו לו עצה לשלוח הכל שלח הכל הגה"ה:

עד מתי יהיה וגו׳. לא שהסכימו לשלח ישראל בהחלט, כי הנבואה שאמר ה׳ למשה ״הכבדתי״ וגו׳ תכחיש זה, אלא שרצו שילכו באפן שיחזרו ודאי. ולזה תמצא כשאמר משה ״בנערינו ובזקנינו״ וגו׳ וגרשם פרעה, לא יספו דבר עוד בדבר הזה. גם פיהם ענה בם כי לא האמינו בסדר המעשה כי אלהי העברים הגדול הגבור והנורא נטה ידו בהם לשלח ישראל, אלא שהיו יוקשים בהם, ואין לך כפירה באמתות הענין כזה.

הטרם תדע. פרוש, האם קודם שתשלחם תרצה לדעת שאבדה מצרים? לזה שלח אותם קודם שיגיע גדר זה של אבדת מצרים.

וראיתי לתת לב במה הסכימה דעתם על אבדת מצרים אחר כך, ושתקו והלכו להם. ולהבין הענין נשכיל בחקור בענין מה היתה דעתו של פרעה ועבדיו מתחלת הענין, האם יש שוטה גמור בעולם שיסבול כל הרעות והצרות ההמה ויכניס עצמו בסכנות נפשות, ועוד לו שלקה אלוהו וספו מקניו ואבדו צמחי אדמה, וכמעט ספו תמו, כאמרו ״הטרם תדע כי אבדה מצרים״? ומן הסתם לא יאמן כי כל כך טפש היה, והגם כי הקשה ה׳ את רוחו, עם כל זה צריך שתהיה לו איזה סברא שבה יתגלה טפשותו. ותגדל הקשיא בראות כי לא שאל ה׳ ממנו אלא דרך שלשת ימים, והגם שכתבנו שם (שמות ג:יח) כי ה׳ לא אמר פרט זה אלא ישראל, עם כל זה הרי בכל שליחותיו לא אמר אלא (שמות ה:א) ״ויחגו לי במדבר״, ״ויעבדני״ (שמות ה:ג), זה יגיד כי לא לחלוטין יצו ה׳.

ואבין דבר, כי הוא זה אשר הטעהו לפרעה ולכל עמו אפן השליחות אשר שלח ה׳ לשלח ישראל לחג במדבר, שהכונה הוא לשוב אחר כך. הרי הוא גלוי לפרעה ולעמו כי לא בהחלט הוא שואל, ומזה נפל הטעות כי יש בדבר שני צדדין: האחד כי דבר ה׳ אמת הוא כי אינו חפץ אלא דרך שלשת ימים, והשני כי הדברים באו דרך ערמה ואין דעתו אלא להוציאם לחלוטין. ולפי זה הדברים מעידים כי כביכול אין כח בו להוציאם בהחלט, בר מינן, הא למדת שיש לו מניעה חס ושלום לרצון אשר יחפץ. ולזה פרעה ועבדיו, לצד שלילת עקר האמונה בהם, חשבו צד השני, ולזה הקשו ערפם ומאנו לקבל מאמר ה׳, כי אמרו אין בכחו חס וחלילה להכריח הכרח גדול, וזה לך האות המפלא שערום יערים. ולזה הקשו לבם, ואחר כך כשראו עבדיו שעברו עליהם שבע מכות והתרה במכה שמינית של הארבה, נתנו לב לצדד צד הראשון, כי האמת הוא שטעמו של האלוה ברוך הוא שאינו חפץ להוציאם לחלוטין. והוא אמרם עד מתי יהיה וגו׳ שלח את האנשים ויעבדו, פרוש, שאין כונת ה׳ אלא על פרט זה, והטעם שבו הכרחנו הדבר כי הכרנו כי כל יכול, ואם היתה כונתו שילכו לחלוטין היה אומר כן בפרוש ויאבד כל מסרב וממאן בדבריו. ואמרו הטרם תדע כי אבדה מצרים במכות אשר הכה, הא למדת כי יכול הוא לעשות כל אשר יחפץ. ולפי זה הכריחו שני דברים: האחד שישראל לא ילכו בהחלט, והצדיקו מפלאי המכות, כי אם היה ה׳ חפץ להוציאם בהחלט – אין מידו מציל.

ותמצא כי נתחכם פרעה הרשע והשיבם במרמה, ״ויושב את משה וגו׳, ויאמר להם מי ומי ההולכים״, והשיבוהו ״בנערינו ובזקנינו נלך״, ואמר להם ״רעה נגד וגו׳, לכו נא הגברים וגו׳ כי אותה אתם מבקשים, ויגרש אותם״ וגו׳. ומאמצעות המעשה נסתרה דעת עבדי פרעה, כי לא כמו שחשבו שאין הליכתם אלא לשעה, שהרי מהענין מוכח כי ערמה בדבר, והליכתם הליכת עולם. ולפי זה חזרו גם כן למחוש הראשון, כי זה לך האות כי לא כל יכול כנזכר למעלה, ובזה לא הוסיפו לדבר עוד כדבריהם הראשונים.

הטרם תדע. ר"ל וכי תמתין עד שיתרה בך במכה שעל ידה תאבד מצרים כלה, ואז כי תדע ע"י התראה שאבדה מצרים אז תשלחם, ר"ל הלא יוכל להיות שאז תבא המכה שלא בהתראה, כמו מכות כנים ושחין ולא תדע להזהר כלל:

ה דטרם לשון עדיין לא כמ"ש בפרשת בראשית בפסוק וכל שיח השדה טרם יצמח ובפ' וארא בפסוק טרם תיראון ולא תפרשו לשון קודם ויהיה תדע עתיד במקום עבר: