שמות א, כב

לכל עמו. אף עליהם גזר יום שנלד משה אמרו לו אצטגניניו היום נולד מושיען, ואין אנו יודעין אם ממצרים אם מישראל, ורואין אנו שסופו ללקות במים, לפיכך גזר אותו היום אף על המצרים, שנאמר כל הבן הילוד, ולא נאמר הילוד לעברים, והם לא היו יודעים שסופו ללקות על מי מריבה:

וּפַקִיד פַּרְעֹה לְכָל עַמֵהּ לְמֵימָר כָּל בְּרָא דְיִתְיְלִּיד לִיהוּדָאֵי בְּנַהֲרָא תִּרְמֻנֵהּ וְכָל בְּרַתָּא תְּקַיְמוּן:

וְכַד חָמָא פַּרְעה כְּדֵין פַּקֵיד לְכָל עַמֵיהּ לְמֵימָר כָּל בִּיר דְכַר דְאִתְלִיד לִיהוּדָאֵי בְּנַהֲרָא תִּטְלוֹקְנֵיהּ וְכָל בְּרַתָּא תְּקַיְימוּן

ויצו. כל יושב על כסא מלכות מצרים יקרא בלשון מצרים פרעה. והנה הכתוב לא הגיד שמו כפרעה נכה. ככה שמו בלשון עמו. וכן פרעה הפרע:

הילוד. שם תאר כמו גבור שכור:

ויצו פרעה לכל עמו לאמר - וכן אמר להם, שכן כל לאמר שבתורה כפל לשון של ויצו, או של ויקרא, או של וידבר, או של ויאמר, כמו שפירשתי באלה תולדות נח.

הילוד ב' במסורה. הכא ואידך גם הבן הילוד לך מות ימות גבי דוד לומר לך כשם שנענש דוד שהקים עליו רעה מביתו שאבשלום בנו רצה להרגו גם פרעה משה שנתגדל בביתו קם עליו והביא עליו כל המכות:

לכל עמו כיון שראה שלא עשו המילדות כאשר דבר אליהן עשה כל עמו ממונים עליהם היינו ויצו פרעה לכל עמו, כסבור שלא יהיו יכולים להיות נשמרים מכולם. היארה תשליכהו לפי שראו אצטגניני פרעה שעתיד עם אחד ללקות במים וחשבו הם להפוך הגזרה על ישראל לכך אמרו היאורה תשליכוהו.

וכל הבת תחיון ראו באצטגנינות שלהן שאין עתידים לטבוע רק זכרים וכן היה כי אנשי המלחמה שרדפו אחריהם טבעו.

ויצו וגו׳ לכל עמו וגו׳. לפי מה שכתבנו כי מתחלה דבר למילדות שיהיה הדבר בסוד ולא ידעו בנות ישראל, כשלא עלתה בידו עשה הדבר בפרסום וצוה לכל עמו על הדבר, כי חשב כי אין נמלט מהם לצד היותם רבים ונכרים שלא ירחמו עליהם. עוד אולי לצד שראה באצטגנינות כי מושיען של ישראל נולד ועתיד ללקות במים (סנהדרין קא,א), לזה גזר גזרה חזקה ומנה כל איש מצרי על הדבר, ובזה אין נמלט מידם.

ואמרו לאמר, פרוש, לא שהמצריים הם עצמם ישליכוהו, אלא שיאמרו לבני ישראל שכל אחד ישליך בניו. והטעם למה שאמרנו שהגזרה היתה לצד מה שראו אצטגניניו וכו׳, מן הסתם יראו הדרך שלקה בו שהוא על ידי ישראל, לזה גזר שבני ישראל הם ישליכו אותו היאורה, וכמו שכן היה שיוכבד היא השליכה את משה ביאור.

או ירצה לאמר, שהם יצוו לכל שכן על שכונתו על הדבר, ולא יצטרכו כל העם.

ויש מרבותינו שאמרו (סוטה יב,א) שגם על המצריים גזר, וזה דרך דרש שביום אחד אשר אמרו לפרעה כי בו ביום וגו׳, אותו יום גזר על כל עמו. אבל פשט הכתוב אין הדברים אמורים אלא בישראל, כי גזרה זו בתמידות היתה, והראיה כי יוכבד נתנה משה ביאור אחר שלשה ירחים והאצטגנינים ראו יום הלידה, ואלו לא היתה הגזרה אלא יום לידת משה והוכר היום ההוא, מה מקום לגזור עוד? אלא ודאי שגזרה זו על כל הבן הילוד היתה בתמידות, ובהכרח אמרו לכל עמו הוא לצום על בני ישראל, והדרשה תדרש.

ויצו פרעה לכל עמו וגו'. ארז"ל (סוטה יב) לפי שהיו אצטגנוני מצרים מסופקים אם יולד הגואל מן העבריות או מן המצריות על כן ויצו לכל עמו, וספק זה בא להם לפי שבאמת נולד מן העבריות אבל נאמר בבת פרעה ויהי לה לבן, ע"כ סברו שמא יהיה בן ממש לאיזו מצרית, דוגמת השמש והירח בחלומו של יוסף שהיו הדברים מגיעין עד בלהה.

ויצו פרעה. כאן כתיב ויצו שהוא לשון זרוז. ומבואר בריש פ׳ צו דזרוז הוא על כל אופן שנדרש לשקידה בענין שיהא נעשה בשלימות ומשום שגזירה זו אינה דומה לאזהרה של המילדות. דשם היה בנקל למלא הגזירה שהרי א״א ללדת בלי מילדת. משא״כ אזהרה זו שהיה מקום להסתיר אחר שהודיעו כי נשי ישראל חיות הנה. ואפשר ללדת בלי מילדת. וגם הממונים ע״ז היו יכולין להתנהג בגזירה זו ברפיון ולומר שלא ידעו מזה הילד. מש״ה הזהיר פרעה בצווי שיהיו שוקדים על הדבר שימלאו הגזירה בשלימות:

כל הבן הילוד. הנולד כעת ולא מה שימצאו זכרים מכבר:

וכל הבת. בין שכבר נולדו בין הנולדות מהיום תחיון. תשתדלו להחיות אותן. וכוון בזה שאחר שירבו הבנות מאד על הזכרים בע״כ ינשאו למצרי׳ וראה בזה להיטיב לארצו אחר שהודיעוהו המילדות כי נשי ישראל חיות הנה וכסבור שזה גרם לרבוי עם ישראל וכאשר ינשאו למצרי ירבו ויעצמו גם המה:

רצו, ואז צוה זאת בפקודת מלך כמו שמורה לשון צוה והצווי היה לכל עמו, שכל שיראו שיקראו את המילדות מן הבתים אל בית היולדת יארבו שם ויפקחו עיניהם על כל בן זכר הנולד וישליכו אותו ליאור:

ל מקשים העולם א"כ מאי דכתיב הבה נתחכמה לו למושיען של ישראל שכבר נשבע וכו' מאי נתחכמה שייך הא משום איצטגניניו היה זה שצוה להשליך היאור' משום שעתיד ללקות במים. וי"ל דלעיל לא צוה אלא על העברים ועל אותו ציווי נאמר מאמר הבה נתחכמה לו למושיען של ישראל אבל אותו יום שנולד משה היה ציווי אחר אף על המצרי' שישליכו אותן למים כל הנולדים באותו יום לבד וזה היתה בעבור שאיצטגניניו אמרו שילקה במים ולא היו יודעים אם ממצרים הוא כדפירש"י ז"ל: