דברים ט, ז

הֱוֵי דְכִיר לָא תִנְשֵׁי יָת דִי אַרְגֶזְתָּא קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ בְּמַדְבְּרָא לְמִן יוֹמָא דִי נְפַקְתָּא מֵאַרְעָא דְמִצְרַיִם עַד מֵיתֵיכוֹן עַד אַתְרָא הָדֵין מְסָרְבִין הֲוֵיתוּן קֳדָם יְיָ

הֲווֹ דְכִירִין לָא תִתְנְשׁוּן יַת דְּאַרְגַּזְתּוּן קֳדָם יְיָ אֱלָהָכוֹן בְּמַדְבְּרָא לְמִן יוֹמָא דִנְפַקְתּוּן מֵאַרְעָא דְמִצְרַיִם עַד מֵיתֵיכוֹן עַד אַתְרָא הָדֵין מְסַרְבִין הֲוֵיתוּן קֳדָם יְיָ

למ״ד למן היום נוסף וכן רבים:

במדבר. אחר שנסעו מחורב:

זכור אל תשכח. ויעיד על היותך עם קשה עורף כי הנה חזרתם להקציף פעם אחר פעם ככלב שב על קיאו אע"פ שבכל פעם ראיתם את מוסר ה' אלהיכם ואת גדלו:

את אשר הקצפת פ"א כפולה לומר קצף אחר קצף:

אשר הקצפת במדבר אחר שנסעו מחורב.

זכור אל תשכח. תניא בת״כ פ׳ בחקתי וכה״א זכור אל תשכח את אשר הקצפת יכול בלבך כשה״א אל תשכח הרי שכחת הלב אמורה הא מה אני מקיים זכור שתהא שונה בפיך. וא״כ משמעות הלשון זכור באופן שלא יהא נשכח. דהוא במה שתזכור בפה. וכבר מבואר הכרח זכירה זו. כדי שלא יהא אדם בטוח בעצמו ויהי נזהר בעבירה קלה כבחמורה שלא יבא מן הקלה אל החמורה:

ממרים הייתם עם ה׳. גם בהיות גלוי שכינה עמכם הייתם ממרים. ומכש״כ בשעה שלא יהי׳ גלוי שכינה עמכם:

זכור, ולראיה שאתה עם קשה ערף תזכור שתמיד הקצפת את ה' בין בצאתך מא"מ בין במשך הזמן עד היום הזה, ותחלה מביא ראיה מה שהקציפו ביום צאתם מא"מ, שעז"א: