דברים ח, ב

התשמר מצותיו. שלא תנסהו ולא תהרהר אחריו:

וְתִדְכַּר יָת כָּל אָרְחָא דִי דַבְּרָךְ יְיָ אֱלָהָךְ דְנַן אַרְבְּעִין שְׁנִין בְּמַדְבְּרָא בְּדִיל לְעַנָיוּתָךְ לְנַסָיוּתָךְ לְמִדַע יָת דִי בְלִבָּךְ הֲתִטַר פִּקוּדוֹהִי אִם לָא

וְתֶהֱווֹן דְּכִירִין יַת כָּל אָרְחָא דְדַבַּרְכוֹן יְיָ אֱלָהָכוֹן דְּנַן אַרְבְּעִין שְׁנִין בְּמַדְבְּרָא מִן בִּגְלַל לְסַגִּיפְכוֹן וּמִן בִּגְלַל לְנַסְיוּכוֹן לְמִנְדוֹעַ הֲנַטְרוּן אַתּוּן פִּקּוּדוֹי אִין לָא

וזכרת את כל הדרך וגו' יאמר כי תוכל לדעת שיש בעשיית המצות טובה שלמה ולא יהיה צדיק נעזב ומבקש לחם כי השם מפרנס אותך במדבר במעשה נס גדול בעבור לכתך אחר מצותיו וכבר פירשתיו בפרשת המן (שמות טז ד) טעם למען ענותך לנסותך לדעת את אשר בלבבך התשמר מצותיו אם לא כי היה נסיון גדול להם שלא ידעו עצה לנפשם ויכנסו במדבר הגדול לא מקום לחם ואין בידם כלום מן המן אבל ירד דבר יום ביומו וחם השמש ונמס וירעבו אליו מאד וכל זה עשו לשמור מצות השם ללכת כאשר יצוה והשם היה יכול להוליכם בדרך הערים אשר סביבותיהם אבל הביאם בנסיון הזה כי ממנו יודע שישמרו מצותיו לעולם:

למען ענותך לנסותך לדעת. פירשתיו:

למען ענותך - זה עינוי שאין פת בסלך וחייך תלוים למרום בכל יום.

וזכרת את כל הדרך. שנתן לך לחם לאכול ובגד ללבוש שלא בדרך טבע:

לנסותך. אם תעשה רצונו בהשיגך לחם ושמלה שלא בצער:

לדעת את אשר בלבבך. שיהי' מה שבלבך יוצא לפועל כדי שידע כל מלאך שבדין תהיה מעלתך יותר מן מלאכי השרת ותהי' עליך ידיעתי הפועלת לטוב כראוי לנמצא בפועל:

וזכרת את כל הדרך. אדלעיל קאי כלו' אם יאמר לך לבך לחמוד כסף וזהב בטח בהקב"ה וזכור כל הדרך אשר הוליכך ולא הוצרכת לכסף וזהב:

לדעת את אשר בלבבך. להודיע, וכן (שם לא) לדעת כי אני ה' מקדשכם האמור במצות השבת, והכוונה בשניהם להודיע לאומות, וכדי שיתפרסם כי העבודה עיקר בריאת העולם.

ויתכן לומר במלת וירעיבך שבא ללמד על תכלית המן ומעלתו, שכל האוכלו מבין במושכלות על השלמות ואי אפשר זה אלא אחר הפסק זוהמת המזון הגופני, וכענין שדרשו במשה רבינו ע"ה בפרק קמא דיומא, (שם כד) ויכסהו הענן ששת ימים למה ששת ימים כדי למרק אכילה ושתיה שבמעיו. וכן בכאן וירעיבך כדי שתכלה מהם זוהמת המזון הגופני, והיה המזון חררה שהוציאו ממצרים, ואז יתחדשו גופותם במזון המן שהוא תולדת האור ויהיו ראוים לקבל המושכלות ולהדבק בשכינה.

וזכרת את כל הדרך אם יאמר לך יצרך לחמוד כסף וזהב שעליהם בטח ביוצרך וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ולא הוצרכת לכסף ולזהב.

[במדבר זה המדבר הגדול והנורא שמתחיל באיתם ובא ומגיע עד ארץ מואב].

למען ענתך כדי לנסותך אם תתרעם.

התשמר מצותו אם לא אין נסיון גבי הקב״ה שהרי הכל גלוי לפניו אלא נסהו לפני מדת הדין ומדת הרחמים כמו שפי׳ בפרשת בשלח.

וזכרת את כל הדרך. אלעיל קאי כלו' אם יאמר לך לבך לחמוד כסף וזהב בטח בהקב"ה וזכור את הדרך אשר הוליכך ולא הוצרכת לכסף וזהב:

וזכרת את כל הדרך. כלומר אם יאמר לך לבך לחמוד הכסף והזהב, וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ולא הוצרכת לכסף וזהב:

וזכרת וגו׳ זה ארבעים שנה. והיה הדבר תמוה למאי סיבב הקב״ה שיהא נמשך מ׳ שנה. וכמו שרמז אז משה בשם ה׳ ואמר בשעת בשורה אותה גזרה שהיה להם קשה כחרבות ואמר וידעתם את תנואתי. שביאורו עוד תדעו כוונתי בכך כמו שביארנו שם. וכאן הודיע משה התכלית שהיה כדי לענותך. שתהיו מורגלים בגלות ובהלוך ממקום למקום כמו שהיה במדבר שהלכו כמה מסעות:

לנסותך לדעת וגו׳. כבר נתבאר בס׳ בראשית כ״ב א׳ עפ״י מדרש ב״ר שיש שלשה אופני נסיונות. א׳ כדי להטיבו כהכאת פשתן טוב. ב׳ כדי לדעת כחו כהכאת קדרה של חרש הטובה. ג׳ כדי להעמיס משא עון הדור כמשא הסוס הטוב. ובא הכתוב להודיענו כאן שהיה הנסיון כדי לדעת את אשר בלבבך שהוא כנסיון הקדרה. וענין הנסיון הוא אם יש בכחך להשים בלב שמירת מצות שלא הגיע זמנם עדיין. ודעתא דאינש נקבע בארבעים שנה. כדאי׳ בע״ז ד״ה לא קאי אינש אדעתא דרבי׳ עד ארבעין שנין. ועתה שידענו שיש כח ישראל בזה. הנני מזהיר לעשות כן עתה וה״ה בימי הגלות:

וזכרת את כל הדרך, הנה אמרו ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכלם לא נתנם אלא ע"י יסורים ואלו הם תורה וא"י ועוה"ב, כי להשיג אשר הנפש צריך יסורים שיכנעו כחות החומר ותגבר הרוחני עלהגשמי, וזה הראה להם ה' במדבר, שלא הכניסן לארץ תיכף רק הניעם במדבר ארבעים שנה, שכדי שתתקיים בידם התורה שנתנה להם אז וכדי שיהיו מוכנים אל הקדושה והדבוק שישיגו בכניסתם לארץ היו צריכים להיות תחלה ימים רבים במדבר, כמ"ש פה וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ה' אלהיך זה ארבעים שנה במדבר שהיו בו שני ענינים [א] להכניע כח החומר ע"י יסורי המדבר שעז"א למען ענותך, [ב] להגביה כחות הנפש ע"י הנסים המתמידים שהיו במדבר שהלך ה' לפניהם בעמוד אש וענן וכבוד ה' בתוכם שעז"א ולמען נסותך מענין הרמה שיגביה מעלת נפשותיכם, ועי"כ לדעת את אשר בלבבך באשר י"ל שני לבבות שהוא היצ"ט שהוא מצד הנפש והיצה"ר שהוא מכח החומר, וצריך להשפיל כח היצה"ר לפני היצ"ט ובזה ידע התשמר מצותיו אם לא, ומבואר אצלי ההבדל בין נסיון לבחינה, שבחינה הוא אם בוחן את הזהב אם הוא זהב, והנסיון הוא שמנסה אם יש בו כח חדש שלא ידעתיו עדיין, למשל אם יש בו כח המשיכה למשוך אליו מתכותי אחר, שהנסיון הוא להעלותו למדרגה יותר גדולה, והיה ההולכה במדבר להרים כח הנפש והיצ"ט ובזה נסה התשמור מצותיו, ומזה נקח ראיה שלהשיג שלמות יותר צריך עבודה יתירה ומצות רבות, שכל ענין המצות היה להעביד כחותה חומריות בעבודת עבודה ולהרים מעלת הנפש והשכל, ע"י טעמי המצות והשכלתם ורוחניותם:

מ דק"ל וכי בשביל שעינה אותם ישמרו מצות ומפרש דהכי פירושו דלכך עינה אותם לדעת וגומר התשמור מצותיו כלומר שלא תנסו וכו' והוי כאלו אמר לדעת התהרהר אחריו אחר שיענה אותך ותאמר מה לי ולמצותיו: