דברים ו, יח

הישר והטוב. זו פשרה, לפנים משורת הדין:

וְתַעְבֵּד דְכָשַׁר וּדְתַקֵן קֳדָם יְיָ בְּדִיל דְיֵיטַב לָךְ וְתֵעוּל וְתֵירַת יָת אַרְעָא טַבְתָא דִי קַיִים יְיָ לַאֲבָהָתָךְ

וְתַעֲבֵיד דְּתַקִּין וּדְכָשַׁר קֳדָם יְיָ מִן בִּגְלַל דְּיוֹטִיב לְכוֹן וְתֵיעֲלוּן וְתֵירְתוּן יַת אַרְעָא טַבְתָּא דְקַיִים יְיָ לַאֲבָהַתְכוֹן

ועשית הישר והטוב בעיני ה' על דרך הפשט יאמר תשמרו מצות השם ועדותיו וחקותיו ותכוין בעשייתן לעשות הטוב והישר בעיניו בלבד ו למען ייטב לך הבטחה יאמר כי בעשותך הטוב בעיניו ייטב לך כי השם מטיב לטובים ולישרים בלבותם ולרבותינו בזה מדרש יפה אמרו זו פשרה ולפנים משורת הדין והכוונה בזה כי מתחלה אמר שתשמור חקותיו ועדותיו אשר צוך ועתה יאמר גם באשר לא צוך תן דעתך לעשות הטוב והישר בעיניו כי הוא אוהב הטוב והישר וזה ענין גדול לפי שאי אפשר להזכיר בתורה כל הנהגות האדם עם שכניו ורעיו וכל משאו ומתנו ותקוני הישוב והמדינות כלם אבל אחרי שהזכיר מהם הרבה כגון לא תלך רכיל (ויקרא יט טז) לא תקום ולא תטור (שם פסוק יח) ולא תעמוד על דם רעך (שם פסוק טז) לא תקלל חרש (שם פסוק יד) מפני שיבה תקום (שם פסוק לב) וכיוצא בהן חזר לומר בדרך כלל שיעשה הטוב והישר בכל דבר עד שיכנס בזה הפשרה ולפנים משורת הדין וכגון מה שהזכירו בדינא דבר מצרא (ב"מ קח) ואפילו מה שאמרו (יומא פו) פרקו נאה ודבורו בנחת עם הבריות עד שיקרא בכל ענין תם וישר:

ותעשה הישר והטוב שתעבדנו בישרת הלב ותעשה הטוב בעיניו:

למען. דבר זה ודאי ייטב לך ובאת וירשת [וגו'] כאשר נשבע לאבותיך, שנשבע להדוף [את כל] אויביך מפניך:

ועשית הישר והטוב. עוד יש לעשות גמ״ח בין אדם לחבירו באותה שעה כמו שעשה יהושע ב״נ שתיקן אז עשר תקנות בין אדם לחבירו כדאי׳ שלהי פ׳ מרובה:

למען ייטב לך ובאת וגו׳. שדברים אלו של גמ״ח מביאים טובה וברכה לעולם וה״ה שכל מצות אלו לעולם אלא באותה שעה מוזהרים ביותר כמש״כ לעיל וע׳ להלן י״ב כ״ח:

ועשית הישר והטוב, ובכ"ז יצויר ג"כ שתעשה ע"מ לקבל שכר והוא בהשקף על רצון ה' המצוה, שכבר בארנו בארצות השלום (דרוש ט') מ"ש שכר מצוה מצוה, שבאשר הטעם הראשי שצוה ה' אותנו על המצות (שיש הרבה מצות שלא נדע להם טעם) הוא רק מצד שה' ברא את העולם כדי שימצאו ברואים שישפיע להם טובו באשר הוא רוצה לעשות טוב וחסד ומטעם הזה נתן לנו מצות הרבה כדי שנמלא פקודתו ונקבל עליהם שכר, וא"כ עקר כונתו במה שנתן לנו המצוה הוא כדי שיתן לנו שכר, וא"כ במה שמקבל שכר מצוה בזה ממלא רצון ה' שרוצה שישפיע טוב וחסד לבריותיו, וא"כ עקר מה שאנו ממלאים רצון הבורא בעשיית המצוה אינו בהמצוה בעצמה רק בשכר שאנו מקבלים עבורה וא"כ עקר המצוה היא שכר מצוה, עיי"ש בארך, וז"ש הגם שאני מצוך שתשמרון מצות ה' רק מצד אשר צוך שלא לכונת קבלת שכר בכ"ז יצויר שתעשם על כונת קבלת השכר אם תהיה כונתך שתעשה בזה הישר והטוב בעיני ה' שעקר מה שישר וטוב בעיני ה' הוא למען ייטב לך ובאת וירשת את הארץ הטובה, זה הוא עקר כונת ה' וחפצו והטוב והישר בעיניו, ותוכל לעשות המצוה לכונה זו שע"י שייטב לך בשכר המצוה תמלא חפץ ה' והטוב בעיניו: