דברים ו, טו

אֲרֵי אֵל קַנָא יְיָ אֱלָהָךְ שְׁכִנְתֵּהּ בֵּינָךְ דִילְמָא יִתְקֵף רָגְזָא דַיְיָ אֱלָהָךְ בָּךְ וִישֵׁצָךְ מֵעַל אַפֵּי אַרְעָא

אֲרוּם אֱלָהָא קַנְאָן וּפוּרְעָן יְיָ אֱלָהָכוֹן שְׁכִינְתֵּיהּ שַׁרְיָא בֵּינֵיכוֹן דִּלְמָא יִתְקוֹף רוּגְזָא דַיְיָ אֱלָהָכוֹן בְּכוֹן וִישֵׁיצִינוּךְ בְּסַרְהוֹבַיָא מֵעִילַוֵי אַפֵּי אַרְעָא

כי אל קנא וגו׳ והשמידך וגו׳. כי בשעת מלחמה אשר ה׳ אלהיך בקרבך הסכנה מצוי׳ להשמידך מהרה. לא כמו בשעת שלום דכתיב כי תוליד בנים וגו׳ ואין הכליון נחוץ כ״כ:

כי אל קנא, באשר אלהיך הוא בקרבך והוא לבדו שופע עליך כל הטובות האלה בהשגחתו, א"כ הוא אל קנא כבעל המקנא לאשתו המתפרנסת ממנו ותלך אחרי מאהביה, ואינך דומה להעמים שסביבותיך שאין השם בקרבם והם תחת משטרי הכוכבים ולא יקנא בם: