דברים ד, מד

וזאת התורה. זו שהוא עתיד לסדר אחר פרשה זו:

וְדָא אוֹרַיְתָא דִי סַדַר מֹשֶׁה קֳדָם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

וְדָא אַחְוָיַת אוֹרַיְיתָא דִי סַדֵּר משֶׁה קֳדָם בְּנֵי יִשְרָאֵל

וְדָא אֲחוּיַית אוֹרַיְיתָא דְשַׁוֵי משֶׁה קֳדָם בְּנֵי יִשְרָאֵל:

וזאת התורה. החלק העיוני:

וזאת התורה אשר שם משה. הם הדברות שיזכיר בסמוך אחר פרשה זו.

ובמדרש וזאת התורה, מוסף על ערי מקלט, מה ערי מקלט מצילות מן המיתה אף התורה כן, ולא עוד אלא שהיא מצלת יותר מערי מקלט, שערי מקלט אינן קולטות אלא שוגגין, והתורה בין שוגגין בין מזידין. אמרו ישראל למשה אם בטלו ערי מקלט להיכן אנו בורחין, אמר להן להתורה, שנאמר וזאת התורה, הדא היא דכתיב (משלי ג׳:י״ח) עץ חיים היא למחזיקים בה.

וזאת התורה אשר שם משה. דרשו ביומא דע״ב אם זכה נעשית לו סם חיים לא זכה נעשית לו סם המות והיינו דאמר רבא דאומן לה סמא דחיי ודלא אומן לה סמא דמותא. ומה פי׳ לא זכה א״א לפרש היינו שלמד לקנטר. דא״כ לא שייך לשון לא זכה שהרי זהו רשע גמור דמקנטר בתגא דמלכא. אלא לא זכה ללמוד לשמה. והכי מוכרח עוד באותו סוגיא דאי זכה נעשית לו זר לא זכה זרה הימנו. ופרש״י משתכחת ממנו. דזה ודאי אפי׳ בלא לשמה לבד כמשמעו. וה״נ משמעו בזה המאמר. וא״כ קשה טובא הלא הלומד שלא לשמה אינו סה״מ ח״ו ואדרבה לעולם יעסוק אדם בתורה אפי׳ שלא לשמה. וגם לשון דאומן לה ודלא אומן לה אינו מובן כ״כ על הלמוד. אלא הגמ׳ הבינו פי׳ המקרא דלא מיירי בלמוד מה שכבר מקובל אלא אשר שם משה לחדש הלכות שזהו חלקו של משה ביחוד ומש״ה כתיב בלשון שם. דזה הדרך הנעלה הוא כסם ואם לא זכה לחדש לשמה אלא מטה הדין לפי רצונו היינו שלא לשמה נעשית לו סם המות שהרי מטה ההוראה לדעתו ורצונו וזהו דלא אומן לה שעובד ומחדש אבל אינו מכוין להאמת והוא פושע בדבר מש״ה היא סמא דמותא :

וזאת, וכן אז החל לשים וללמד זאת התורה לפני ב"י שהוא כלל ספר מ"ת: