דברים ד, לד

הנסה אלהים. הכי עשה נסים שום אלוה, לבא לקחת לו גוי וגו'. כל ההי"ן הללו תמיהות הן, לכך נקודות הן בחט"ף פת"ח, הנהיה, הנשמע, הנסה, השמע:

במסות. על ידי נסיונות הודיעם גבורותיו, כגון (שמות ח, ה) התפאר עלי, אם אוכל לעשות כן, הרי זה נסיון:

באותות. בסימנין להאמין שהוא שלוחו של מקום, כגון (שמות ד, ב) מה זה בידך:

ובמופתים. הם נפלאות שהביא עליהם מכות מפלאות:

ובמלחמה. בים, שנאמר (שם יד, כה) כי ה' נלחם להם:

אוֹ נִסִין דִי עֲבַד יְיָ לְאִתְגַלָאָה לְמִפְרַק לֵהּ עַם מִגוֹ עַם בְּנִסִין בְּאָתִין וּבְמוֹפְתִין וּבִקְרָבָא וּבִידָא תַקִיפָא וּבִדְרָעָא מְרָמָא וּבְחֶזְוָנִין רַבְרְבִין כְּכֹל דִי עֲבַד לְכוֹן יְיָ אֱלָהֲכוֹן בְּמִצְרַיִם לְעֵינָיךְ

אוֹ הֵיךְ נִיסָא דְעָבַד יְיָ לְאִתְגְּלָאָה לְמִפְרְשָׁא לֵיהּ אוּמָא בְּפִיצְתָא מִגּוֹ עָם אוֹחֲרֵי בְּנִיסִין בְּאָתִין וּבְתִמְהִין וּבְסִדְרֵי נִצְחָנֵי קְרָבִין וּבְאֶדְרַע מְרַמֵם וּבְחֶזְוָנֵי רַבְרְבִין הֵי כְּכָל מַה דְּעָבַד לְכוֹן יְיָ אֱלָהָכוֹן בְּמִצְרַיִם וְעֵינֵיכוֹן חַמְיָין

אוֹ נִסַיָיא דְעָבַד מֵימְרָא דַיְיָ לְמֵיעַל לִמְבַשֵר לֵיהּ אוּמָא מִגוֹ אוּמָא:

או הנסה אלהים. י״א שהוא לשון חול וחלילה חלילה רק לשון קדושה:

הנסה. כדרך בני אדם כדי שיבינו השומעים:

במסות. שם כלל או טעמו במסות שהיו באותות כמו ויעש האותות לעיני העם:

ובמופתים. עשר מכות וכתיב ומשה ואהרן עשו:

ובמלחמה. יתכן על הריגת הבכורים ושפטים באלהי מצרים:

וביד חזקה. שיצאו ישראל ביד רמה ובזרוע נטויה על טעם בעמוד אש וענן:

ובמוראים גדולים. טביעת פרעה וחילו עם בקיעת הים לישראל:

במצרים. באנשי מצרים:

או הנסה אלהים. אע"פ שקרה לאיזה יחיד או יחידים שימלטו מבין רשעים. מכל מקום לא קרה זה לשום גוי בכלל:

במסות באותות. מורות שלא היה זה במקרה אלא בכונת פועל רצוניי:

ובזרוע נטויה. מוכנת להכות עוד להורות שאם לא ישוב החוטא שתשוב להכות:

ובמלחמה. הוא קורא לים סוף מלחמה משום דכתיב שם ה' ילחם לכם:

או הנסה בזה הפסוק יש כל האלפא ביתא שרצה הקב"ה ליתן להם התורה במצרים אלא שאמרה מה"ד נסה אותם תחלה לכך הנסה ב' במסו' הכא ואידך הנסה דבר אליך תלאה שאמרה מה"ד נסה אותם קודם שתשמיעם דבריך. והפסוק מתחיל באל"ף ומסיים בכ"ף א"ך טוב לישראל והוא עולה כשם אהיה אשר נגלה בו למשה להוציאם ממצרים ובו מכה לעכו"ם שנא' ואך אותך. ז' דברים מוזכרים כאן במסות באותות במופתים במלחמה ביד חזקה בזרוע נטויה ובמוראים גדולים כנגד ז' ימים ששמשה כל מכה ומכה וכנגד ז' ימים של פסח:

במצרים לעיניך וסמיך ליה אתה הראת כשעשית שפטים במצרים ובאלהיהם הודעתם כי אתה ה':

או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי במסות. הם נסיונות, כמו שהיה משה אומר לפרעה (שמות ח) התפאר עלי. באותות. סימנים במטה, כענין (שם ד) מזה בידך. ומופתים. אלו עשרה מכות. ובמלחמה. על הים, שנאמר (שם יד) כי ה' נלחם להם, או על מכת בכורות ועל השבטים שעשה באלהי מצרים. וביד חזקה. שיצאו ביד רמה. ובזרוע נטויה. בעמוד אש וענן. ובמוראים גדולים. קריעת ים סוף לישראל וטביעת המצריים בו. במצרים לעיניך. מה שהזכיר לעיניך, דרך הכתוב לומר כן לפעמים שידבר בלשון רבים ויחזור מיד ללשון יחיד, וכמוהו (ויקרא יט) ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה. אבל נראה לי כי אולי הזכיר לעיניך כדי שיתחיל הכתוב באל"ף ויסיים בכ"ף שהוא מספר שם אהיה, כי בזה השם נשתלח משה לישראל, מדת הדין אשר במדת רחמים, זרוע נטויה במוראים גדולים, ותכלית הוצאה זו לצורך התורה, ולכך סמך לו אתה הראת לדעת וגו' מן השמים השמיעך את קולו. ותמצא בפסוק זה כ"ב אותיות האלפ"א בית"א, וכן תמצא בעשרת הדברות כל אותיות האלפ"א בית"א, ומתחיל באל"ף אנכי ומסיים בכ"ף לרעך.

או הנסה כל זה תשאל.

לקחת לו גוי מקרב גוי שאף אתם הייתם גויים כמוהם כדכתיב ואומר אליכם איש גלולי עיניו השליכו.

ובמלחמה כי ה׳ נלחם להם במצרים.

ובמוראים לשון ראיה כתרגומו.

או הנסה. כל זה שאל אם השמיע או הנסה לקחת אם עשה לשום אומה אפילו אחת משתים גדולות שעשה לך:

במלחמה. טביעת ים סוף קורא מלחמה, מדכתי' שם ה' ילחם לכם. מיהו עשר מכות נרמזו כאן במסות ב', באותות ב', במופתים ב' הרי ו'. ובמלחמה ז', וביד חזקה ח', ובזרוע נטויה ט', ובמוראי' גדולים י'. ואפקיה להאי בלשון רבים שתהא טביעת הים בכלל:

או הנסה וגו׳. זהו בחינה על שלא ישחיתך. כי לא בחנם פעל ועשה גדולות כאלה בשעת י״מ. אם לא שתהיו חיים וקימים לפניו לעד:

במסות וגו׳. כל פרטי פעולות הללו מבוארים בפ׳ תבוא זולת במסות ובמלחמה. וענינים אלו כי פעם מחליש ה׳ האומה עד שלא תגיע לעשות מלחמה עם ישראל. אלא לפני זה ממסה אותם בבתיהם. ופעם מחליש כח האומה בשעת מלחמה כמו בסנחריב וכדומה. ובמצרים היו שני אופנים הללו בהיותם עוד במצרים היו במסות דמשמעו שהמסה לב פרעה ומצרים בביתם ע״י המכות. וע׳ להלן כ״ט כ׳:

ובמלחמה. היינו על י״ס שבא פרעה וחילו להלחם וכתיב ה׳ ילחם לכם:

ובמוראים גדלים. זה גלוי שכינה כדרשת בעל הגדה על ובמורא גדול זו גלוי שכינה כמש״כ או הנסה וגו׳ ובמוראים גדולים. והוכיח מזה המקרא יותר משום דכתיב בלשון רבים למדנו שהוא ענין שאינו נמשך בבת אחת דא״כ במורא גדול מיבעי אלא הוא גלוי שכינה שהיה בזמנים מפוזרים לפי צורך השעה:

או הנסה, ונגד הפליאה של יצ"מ יאמר, וכי היה כדבר הזה שאלהים ינסה לבא לקחת לו גוי מקרב גוי שגוי שהם בשעבוד ועבדות לגוי אחר יצא לחפשי לא ע"י עצמם וכחם רק ע"י אלהים, ולא בדרך הטבעי רק במסות ובאותות שמה שהקשה לב פרעה בכל פעם היה דרך נסיון, והיו מקצת מכות שבאו לאותות כמו ד"צ לאות על מציאות השם ע"ד לאות על ההשגחה וכדומה, והם באו בהתראה, ומקצת מכות באו למופתים והם אלה שבאו בלא התראה כמ"ש בפ' וארא, וכולם היו ע"י שדוד הטבע שזה מציין במלחמה וביד חזקה וגם באו שלא ע"י התערותא דלתתא ע"י זכות מעשיהם, רק בכח הזרוע העליונה כמ"ש בכ"מ שזרוע ה' מציין מעשים שיעשה מצד עצמו שלא ע"י זכות וצדקת הדור, ובמוראים גדולים ע"י התגלות השכינה שהפיל עליהם אימה ופחד כמ"ש ובמורא גדול זו גלוי שכינה, וכ"ז עשה לכם ה' במצרים לעיניך: