דברים ד, יז

דְמוּת כָּל בְּעִירָא דִי בְאַרְעָא דְמוּת כָּל צִפַּר גַדְפָא דִי פָּרַח בַּאֲוֵר רְקִיע שְׁמַיָא

דְּמוּ דְכָל בְּעִירָא דִי בְאַרְעָא דְמוּ דְכָל צִפַּר גַּפָּא דְפָרְחָא בְאֲוִיר רְקִיעַ שְׁמַיָא

אשר תעוף בשמים בהרבה מקומות נקרא האויר שמים כמו שפירשתי בפ׳ בראשית.

תבנית וגו׳. פרט הרבה דברים. ולבסוף הפ׳ הזהיר בדרך כלל השמרו לכם וגו׳ תמונת כל. וזה פלא לכאורה. וגם מוקשה מאד סיום אותו מקרא כאשר צוך ה׳ אלהיך. ע׳ רש״י ורמב״ן. וגם אינו מובן המקרא וה׳ התאנף בי וגו׳ שאינו ענין לכאן. אבל מתחלה יש לדעת דשני מיני ע״ז היו בימי ב״ר. א׳ הא דכתיב בישעיה י׳ ופסיליהם מירושלים ומשומרון. ואמרו בשה״ש רבה שלא היה פסל בעולם שלא היה בירושלים ושומרון. ב׳ הוא מלכת שמים. הוא השמש. ומבואר הרבה בס׳ ירמיה מ״ד. ושני מיני ע״ז הללו לא היו שוין בתכליתן בכונת עושיהם. דמין הראשון לא היו נעבדין בתורת אמונה שהמה מנהיגי א״י ונותנים פרנסה אלא כל פסל הוא צורת מזל שבאמת הוא ממונה מאל עליון ית׳ על איזה פרט בבריאה. והמה עבדו לכל אמצעים בשביל כל הפרטים שנצטרכו באותה שעה אבל לא אמרו להם אלי אתה. אלא עשו איזה עבודה השייך לכחם כפי ידיעתם באותו מזל ורק לצורך השעה. אבל לא כן מזל חמה שיש בו באמת כח רב כמו שאנו אומרים כח וגבורה נתן בהם להיות מושלים בקרב תבל. והי׳ זה תשוקת ישראל בכל משך בית ראשון להנתק מהשגחת הקב״ה אשר פרנסת הארץ בא ע״י עבודת קרבנות כידוע. וגם הי׳ תלוי בכמה תנאים שהתנה ה׳ בשמירת שביעית ותו״מ וכדומה. ונוח הי׳ להם בהשגחת השמש באמונתם שיכולה היא להשגיח ולפרנס בא״י גם נגד רצון ה׳ ובלי עבודתו ותנאיו ית׳. אם אך יעבדו אותה כמו כל אוה״ע שמשתחוים לשמש וכסבורים שבזה המה גורמים שתמשול ותשגיח עליהם לטוב מרצונה ח״ו. וזה נקרא פסל תמונת כל. באשר עבודת ה׳ ע״י הקרבנות מתנהג במדת מלכות שמים שהוא הנהגה טבעית ומדה זו נקראת כל כמש״כ הרמב״ן ז״ל בס׳ בראשית בפסוק וה׳ ברך את אברהם בכל. והיו מאמינים שכח החמה היא תמונת כל:

או בכולם אלא אפשר לעשות הרבה ולהאמין בכולם. שעבודת כל א׳ תועיל למה שחלק ה׳ להם: