דברים ד, יד

ואתי צוה ה' בעת ההוא ללמד אתכם. תורה שבעל פה:

וְיָתִי פַּקִיד יְיָ בְּעִדְנָא הַהִיא לְאַלָפָא יַתְכוֹן קְיָמִין וְדִינִין לְמֶעְבָּדְכוֹן יָתְהוֹן בְּאַרְעָא דִי אַתּוּן עָבְרִין תַּמָן לְמֵירְתַהּ

וְיָתִי פַקֵּיד יְיָ בְּעִידָנָא הַהִוא לְמַלְפָא יַתְכוֹן קְיָמִין וְדִינִין לְמֶעֱבַדְכוֹן יַתְהוֹן בְּאַרְעָא דְאַתּוּן עָבְרִין לְתַמָּן לְמֵירְתָהּ

וטעם ואותי צוה ה'. כי בסיני צוה השם למשה את כל החקים והמשפטים רק הגידם לישראל בשנה השנית. ופעם אחרת ובשנה הארבעים. ואחר שלא ראיתם כל תמונ' השמרו לכם פן תשחיתון מה שראיתם והטעם האמת או דרכיכם:

ואותי צוה - ללמד עשרת הדברים.

ואותי צוה ה' וגו' ללמד אתכם חקים ומשפטים. אלו שאר מצות התורה שנצטוה בהם בסיני, מלבד עשרת הדברות שבלוחות. דרשו רז"ל, ואותי צוה ה', זו תורה שבעל פה.

לעשותכם אותם בארץ. לא שאינן חובת הגוף בכל מקום, אלא ללמד שעיקר עשית המצות בארץ, כי הם משפט אלהי הארץ.

ואותי צוה ה׳ בעת ההיא ללמד אתכם חקים ומשפטים. עוד בעת לוחות הראשונות פירש הקב״ה לי דקדוקי תורה שבע״פ ללמד אתכם. שהם חקים ומשפטים וכדאי׳ בירו׳ ע״ז פ״ב ע״ז המקרא. יש דברים שאמר לי ביני לב״ע ויש דברים שא״ל לומר לבניו. וביאר משה רבינו שאז הי׳ התכלית לעשותכם אותם. דקדוק זו התיבה לעשות אתכם אותם. היינו ענוה כמו שביארנו כיב״ז בס׳ ויקרא י״ז ה׳. ולעיל א׳ ט״ו. והביאור ע״ז דכבר נתבאר בס׳ שמות ל״ד א׳ דהבדל שבין לוחות ראשונות לשניות. בראשונות לא ניתן כח החידוש כלל אלא מה ששמע משה הלכות ידע מקורם בתורה שבכתב עפ״י חקים ומשפטים אבל לא ידע לחדש בעצמו אלא בדמוי מילתא למילתא ולא בחידוש הפלפול. משא״כ בשניות ניתן הכח לחדש הלכות בכל דור והיינו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש. ופי׳ משה שמכ״מ נצטוה אז ללמד לישראל הלכות המקובלות עם החקים והמשפטים שבהם. ואע״ג שלא בא זה הלמוד כדי שיהיו יכולים לחדש דבר. ולעשות כן מעצמם. מכ״מ הי׳ התועלת כדי לעשות אתכם ע״י זה וכדאיתא בסנהדרין דצ״ט שהמלמד את חבירו תורה ה״ז כאלו עשאו. שבידיעת פלפול התלמוד משיג האדם צורה אחרת ומעלת הנפש יותר מאשר הי׳ יודע ההלכות לבד:

ואותי צוה ה', ואז במעמד ההוא עשה אותי לשליח תורה ללמד אתכם חקים ומשפטים, שאז צוה למשה במעמד כל ישראל שהוא ילמד להם כל דברי התורה, ואף מצות התלויות בארץ שמהם לא בא רמז בעשרת הדברות ששם לא באו רק מצות שהם חובת הגוף צוה שאני אהיה השליח מאתו ללמד אתכם וז"ש לעשותכם אותם בארץ:

ס דק"ל דואותו צוה ודאי קאי אלעיל מיניה אויגד לכם וגו' עשרת הדברים דמשמע באותו זמן צוה ה' את משה ללמד אותם והא באותו זמן לא נצטוו אלא בי' דברות ואי אעשרת הדברים קאי מאי ללמד אתכם חוקים ומשפטים דקאמר. אלא ודאי קאי על התורה שבעל פה שבעשרת הדברות דהיינו כללותיהן ופרטותיהן ואת כל המצות הנכללות בהן: (גור אריה) פירוש מדכתיב ללמד שזה הלשון שייך לומר על תורה שבעל פה אבל תורה שבכתב שייך לומר בה נתינה דמאחר שהיא כתובה לפני האדם יוכל ללמוד אותה מעצמה: