דברים ל, ב

וּתְתוּב לְדַחַלְתָּא דַיְיָ אֱלָהָךְ וּתְקַבֵּל לְמֵימְרֵהּ כְּכֹל דִי אֲנָא מְפַקְדָךְ יוֹמָא דֵין אַתְּ וּבְנָיךְ בְּכָל לִבָּךְ וּבְכָל נַפְשָׁךְ

טוּבֵיכוֹן דְצַדִיקַיָא מָרֵי תְּתוּבָא דְכַד תְּחוֹבוּן וּתְתוּבוּן מַטְיָא תְּיוּבְתְּכוֹן עַד כּוּרְסֵי יְקָרָא דַיְיָ אֱלָהָכוֹן אִין תְּקַבְּלוּן לְמֵימְרֵיהּ כְּכָל מַה דַאֲנָא מְפַקֵיד לְכוֹן יוֹמָנָא אַתּוּן וּבְנֵיכוֹן בְּכָל לִבְּכוֹן וּבְכָל נַפְשְׁכוֹן

וטעם ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקלו ככל אשר אנכי מצוך היום אתה ובניך שתשוב אל ה' בכל לבבך ובכל נפשך ותקבל עליך ועל בניך לדורותם לעשות ככל אשר אנכי מצוך היום כאשר עשו בגאולה השנית דכתיב (נחמיה י ל) ובאים באלה ובשבועה ללכת בתורת האלהים אשר נתנה ביד משה עבד האלהים ולשמור ולעשות את כל מצות ה' אדנינו ומשפטיו וחקיו או יהיה מצוך אתה ובניך כמו מצוך לך ולבניך כענין ואתה צוית (בראשית מה יט) וכן וירעו אותנו (דברים כ״ו:ו׳) לנו ולפי דעתי יש בו סוד גדול כי ירמוז למה שאמרו (יבמות סג) אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף וכבר דברתי בו:

ושבת עד ה' אלהיך. תהיה תשובתך כדי לעשות רצון קונך בלבד. וזו היא התשובה שאמרו ז"ל (יומא פרק יום הכפורים) שמגעת עד כסא הכבוד:

ושמעת בקולו ככל אשר אנכי מצוך היום. לא מצות אנשים מלומדה כמו שעשית קודם לכן:

אתה ובניך. גם ילידי הדור יכירו זה כאמרו כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם:

בכל לבבך. שלא תסתפק בזה:

ובכל נפשך. שלא תמנע מזה נפש המתאוה בהכירך גודל הענין:

ושבת עד ה' אלהיך. וכתיב ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך וגו' כל כך למה כדא"ר יונתן בפ"ב דיומא גדולה תשובה שמקרבת את הגאולה שנ' ובא לציון גואל מה טעם משום ולשבי פשע ביעקב וכו' מענין גדולה תשובה כדאי' התם. ועוד תני ר' יוסי בר' יהודה אומר אדם עובר עבירה פעם ראשונה מוחלין לו כו' רביעית אין מוחלין לו שנאמר כה אמר ה' על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו והטעם שמעתי מרמ"ל לפי שיש לו שלש מחיצות לפני הקב"ה ראשונה רעש ואחר הרעש אש ואחר האש רוחו ואחר הרוח קול דממה דקה ששם שכינתו של הקב"ה ובכל מחיצה יש לה מלאכים וכאשר יחטא הראשון בא למחיצה הראשונה הן מעכבין אותו ואין מניחין אותו לעבור ונמחל וכן השלישי נמחל במחיצה שלישית וכשאדם חוטא רביעית שבא לפני הקב"ה עד מחיצתו אינו נמחל. זש"ה הוי המכעיסים אותי על פני הוי שמכעיסין כמה פעמים עד שבא פשעם לפני:

ושבת עד ה' אלהיך וגו', בכל לבבך ובכל נפשך, ושב ה' אלהיך את שבותך. כבר ידעת מאמר רז"ל בפרק ראשון של עבודה זרה, אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף, שנאמר (שם נז) כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי. ובאור הכתוב כי לא לעולם אריב עם ישראל ולא לנצח אקצוף שלא אגאל אתכם, כי רוח מלפני יעטוף, כלומר מה שאני גואל אותם זהו בסבת הרוחות אשר הן יוצאין מלפניו, ונשמות שאני עשיתי שהן מתאחרות ליכנס בגוף, ומלת יעטוף לשון אחור, מלשון (בראשית ל) העטופים ללבן.

ופירש הרמב"ן ז"ל כי לזה נסמכו שני הפסוקים זה לזה מלת נפשך למלת ושב לבאר כי כשתשובו בכל נפשכם עד ה' אלהיך, כלומר שכל הנפשות של ישראל שהן בגוף ישובו עד ה' ויזכו החדשות לצאת, ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך, וזה שאמר אתה ובניך, שהוא רמז לכל ישראל. וכן עוד ביבמות פרק הבא על יבמתו אמר אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף שנאמר כי רוח מלפני יעטוף ונשמות וגו', וכתיב בתריה (ישעיה נז) ואמר סלו סלו פנו דרך.

ושב וקבצך מכל העמים. כבר הזכרתי שהפרשה של מעלה תרמוז על בית ראשון שחרב בעון עבודה זרה ועל כן תזהיר על עבודה זרה ותעניש עליה גלות אל ארץ אחרת, והנדחים על עשרת השבטים שגלו ביד מלך אשור לחלח וחבור נהר גוזן וערי מדי. ופרשה זו הסמוכה לה תוכיח כן כי בגלות עשרת השבטים ידבר, ולכך יתחיל בנדחים ואמר אשר הדיחך ה' אלהיך שמה, כי עמהם שהם רוב ישראל ידבר, ואחרי הקבוץ ההוא הזכיר עוד קבוץ אחר של גלות אחר והם הנפוצים אנחנו אלה פה יהודה ובנימין שאנו משועבדים תחת האויבים והשונאים אשר רדפונו, והנה אנחנו נפוצים ומפוזרים בארצותיהם, ומזה אמר אשר הפיצך ה' אלהיך שמה, כי עמנו ידבר. והזכיר שני פעמים ושב לרמוז על קבוץ שני גליות שהן שני קבוצין, גלות עשרת השבטים וגלות יהודה ובנימין. ועל זה אמר הנביא (ישעיהו נ״ו:ח׳) עוד אקבץ עליו לנקבציו, כי מלבד קבוץ הנדחים עוד יש על הנקבצים ההם קבוץ אחר והם יהודה ובנימין, ועל כן נראה מלשון הכתוב כי עקר התשובה עתידה שתהיה בהם, וזהו שאמר אשר הדיחך ושבת, כי עמהם שהם נדחים ידבר בהבטחת התשובה, ואחר שיהיו הם נגאלין הוסיף לומר ושב וקבצך, קבוץ שני לרמוז על גאולתנו זה אנחנו יהודה ובנימין הנפוצים, ומזה אמר אשר הפיצך. ואחרי כן חוזר ומדבר עם הנדחים כבתחלה, זהו שאמר אם יהיה נדחך בקצה השמים, הבטיח אותם שיוציאם אל הארץ וירשוה. ורמז בזה שלש ירושות, ובשלישית תגדל מעלתם יותר ממעלת דורו של דוד ושל שלמה ע"ה, והבטיחם עוד בבטול יצר הרע ובהסרת הקנאה והשנאה, והוא שאמר והביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה והיטבך והרבך מאבותיך, ואמר עוד ומל ה' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך. וטעם ואתה תשוב, הבטחה שהם עתידין לעשות כן שישיבו בתשובה.

ושבת עד ה' אלהיך. וכתיב מיד ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך וכל כך למה כדאמר ר' נתן גדולה תשו' שמקרבת הגאולה שנא' ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב נאם ה':

ושבת עד ה' אלהיך. וא"ת מה טעם אמרו הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר ולא יותר דמשמע שהקב"ה מעביר ראשון ראשון וכן שני וכן שלישי וי"ל הטעם הוא ששמעתי מפי ר' מאיר הלוי ז"ל לפי שיש ג' מחיצות לפני הקב"ה ראשונה רעש ב' אש ג' רוח ואחריה קול דממה דקה ששם שכינתו של הקב"ה ובכל מחיצה ומחיצה יש מלאכים ממונים וכאשר יחטא האדם בא למחיצה ראשונה ומעכבין אותו ואין מניחין אותו לעבור ונמחל והב' בא למחיצה שנייה ונמחל וכך הג' נמחל הג' הד' שבא למחיצתו של הקב"ה אינו נמחל וזש"ה הוי המכעיסין אותי על פני המכעיסין אותי כ"כ עד שבא פשעם לפני וכשחוטא ושב ומתודה אינו צריך לפרסם עונו בפני רבים שנא' שובה ישראל עד ה' אלהיך וזה שחטאו אינו ידוע לרבים אבל בחטא הידוע לרבים לעולם צריך לפרט החטא שנא' אנא חטא העם הזה חטאה גדולה עכ"ל הרמב"ן ז"ל:

ושבת עד ה׳ אלהיך. אמרו ״ושבת״, ולא הספיק במה שאמר ״והשבת אל לבבך״, לפי מה שפרשתי כי ״והשבת אל לבבך״ וגו׳ הוא טענת הנצחון ללבו הטועה, וזה לענין להכיר כי לא טוב עשה, והתשובה לפני ה׳ להיטיב דרכיו הוא מאמר ״ושבת עד״.

ושבת עד ה׳ אלהיך. כמשמעו תשובה על עונות:

ושמעת בקולו. א״א לפרש הכונה לעשות כדבר ה׳ דא״כ היאך יתפרש להלן מקרא ח׳ ואתה תשוב ושמעת בקול ה׳ ועשית את כל מצותיו. הרי כבר בהיותם בגולה שמעו לשמור כל המצות. וגם למאי פי׳ שם הכתוב ועשית את כל מצותיו הרי היינו ושמעת בקול ה׳ כמו בזה הכתוב ושמעת בקולו. וגם יש להבין לשון אתה ובניך מי הוא אתה ומי המה ובניך הרי לא דברה התורה עם הדור שהיה בימי משה אלא עם הדור המאוחר. וא״כ הכל בכלל אתה. וגם יש להבין דכאן כתיב ובניך ובמקרא ח׳ כתיב וזרעך אלא מכאן בנין אב דכ״מ דכתיב שמיעה בקול הכונה לדקדק בדבריו כמש״כ בס׳ בראשית בכ״מ ולעיל כ״ו י״ד ובכ״מ. וא״כ אמר המקרא שמלבד שתשוב למצוה מעשית. עוד ושמעת בקולו ללמוד בדיוק התלמוד ובפלפול המביא להוראה. והכי מוכח דעת חז״ל במשמעות המקרא להלן כי תשמע בקול וגו׳ כמו שיבואר בפרשה כי המצוה הזאת ע״ש והכי הבינו חז״ל בנדרים דס״ב במשמעות הכתוב להלן מקרא כ׳ לשמוע בקולו ע״ש:

בכל אשר אנכי מצוך היום. אע״ג שתהיו עוד בגולה ויש כמה פרשיות של תורה שאינו נוהג כלל כמו קרבנות וטהרות ועוד הרבה מ״מ תשמע בקולו לדקדק בהם:

אתה ובניך. היינו עם דבוק חברים ופלפול תלמידים שמכונים בשם בנים. וכמש״כ הרמב״ם ריש הל׳ ת״ת על המקרא ושננתם לבניך ועי׳ מש״כ לעיל ד׳ ט׳ הכרח לזה. ועי׳ מש״כ לעיל ח׳ א׳ שהזהיר משה רבינו על הלמד בעוד שלא הגיע למעשה. וכאן הודיע הכתוב שיהי׳ כן סמוך לגאולה ב״ב:

ושבת עד ה' אלהיך. היינו ג"כ כמצוה על מצות התשובה, וגם הבטחה שישובו עד ה' ובמה תהיה תשובתם, הלא הם בארצות גלותם, ורובי המצות תלוים בארץ ובבית הבחירה, ורק התשובה תהיה:

ושמעת בקולו. כאשר כבר כתבנו שהשמיעה בקול ה' הוא מורה על ההכנה והשתוקקות לקיים מצות ה':

ככל אשר אנכי מצוך היום. אף שאי אפשר לך לקיימם במעשה אבל:

בכל לבבך ובכל נפשך. שתהיה לך כלות הנפש לקיימם: