דברים ל, יט

העדתי בכם היום את השמים ואת הארץ. שהם קימים לעולם וכאשר תקרה אתכם הרעה יהיו עדים שאני התריתי בכם בכל זאת דבר אחר, העידתי בכם היום את השמים וגו', אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, הסתכלו בשמים שבראתי לשמש אתכם, שמא שנו את מדתם, שמא לא עלה גלגל חמה מן המזרח והאיר לכל העולם, כענין שנאמר (קהלת א, ה) וזרח השמש ובא השמש, הסתכלו בארץ שבראתי לשמש אתכם, שמא שנתה מדתה, שמא זרעתם אותה ולא צמחה, או שמא זרעתם חטים והעלתה שעורים, ומה אלו שנעשו לא לשכר ולא להפסד אם זוכין אין מקבלין שכר ואם חוטאין אין מקבלין פרענות, לא שנו את מדתם, אתם, שאם זכיתם תקבלו שכר, ואם חטאתם תקבלו פרענות על אחת כמה וכמה:

ובחרת בחיים. אני מורה לכם שתבחרו בחלק החיים, כאדם האומר לחברו בחר לך חלק יפה בנחלתי, ומעמידו על חלק היפה ואומר לו, את זה ברור לך, ועל זה נאמר (תהלים טז, ה) ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי, הנחת ידי על גורל הטוב לומר את זה קח לך:

אַסְהֵדִית בְּכוֹן יוֹמָא דֵין יָת שְׁמַיָא וְיָת אַרְעָא חַיֵי וּמוֹתָא יְהָבִית קֳדָמָךְ בִּרְכָן וּלְוָטִין וְתִתִּרְעֵי בְּחַיֵי בְּדִיל דְתֵיחֵי אַתְּ וּבְנָיךְ

לָא סַהֲדִין דְעָבְרִין מִן עַלְמָא אֲנָא מַסְהִיד בְּכוֹן יוֹמָנָא אֱלָהֵן שְׁמַיָא וְאַרְעָא חַיֵי וּמוֹתָא סַדָרִית קוּמֵיכוֹן בִּרְכָתָא וְחִילוּפָהּ וּתְתֵירְעוּן בְּאָרְחָא דְחַיֵי הִיא אוֹרַיְיתָא מִן בִּגְלַל דְתֵיחוּן בְּחַיֵי עַלְמָא דְאָתֵי אַתּוּן וּבְנֵיכוֹן

את השמים ואת הארץ. בעבור היות' עומדים וכן על האבן תהיה בנו לעדה וכן שמעו הרים את ריב ה':

החיים והמות. הם הברכה והקללה והנה יש לך לבחור בחיים:

למען תחיה. בגוף או בזכר. ופירש כי החיים הם לאהבה:

ובחרת בחיים. בחיי עד:

למען תחיה אתה וזרעך לאהבה את ה' אלהיך. ואמרתי שתבחר בחיים לא כעובד על מנת לקבל פרס. אבל אמרתי שתבחר מה שהוא חיים באמת בלבד למען תחפוץ בחיי שעה לזה התכלית בלבד שתאהב את ה' אלהיך בהכירך טובו עם רב גדלו:

ובחרת בחיים בחיים עולה ע'. לומר בשבעים פנים התורה נדרשת בהן. וכן סו"ד ה' ליראיו. וחיי האדם ע' שנה:

העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ. כבר הזכרתי בפרשת כי תוליד (דברים ד׳:כ״ו) באור עדות השמים והארץ לפי שהם עדים נצחיים, כי כל הדורות חולפים והם קיימים, ועוד יכלול המלאכים שבשמים ובני אדם שבארץ, ועוד יכלול המטר והפירות, ואחר שסיים משה תוכחותיו ודברי נבואתו הזמין עדים אלו, כמי שמחתים העדים בסוף דבריו.

ויתכן לפרש עוד בעדות השמים והארץ שירמוז לקיומם אחר החורבן, כי היום השביעי חרב מאין אדם ובהמה והשמים והארץ קיימים, ולפיכך אחר שהזכיר משה ענין הגאולה וסמך לה תחיית המתים שנאמר ראה נתתי לפניך היום את החיים, וסמך לתחיית המתים העולם הבא שהוא הטוב, הוצרך להזמין העדים הקיימים, הם הנשארים בעולם, שנאמר (ישעיהו ב׳:י״א-י״ב) ונשגב ה' לבדו ביום ההוא, כי הם כנגד השמים והארץ שבפסוק ראשון, והבן זה.

ובמדרש העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ, אמר להם הקב"ה לישראל הסתכלו בשמים שבראתי לשמש אתכם שמא שנו את מדתם, שמא לא עלה גלגל חמה מן המזרח והאיר לכל העולם, כענין שנאמר (קהלת א׳:ה׳) וזרח השמש ובא השמש, הסתכלו בארץ שבראתי לשמש אתכם, שמא שנתה את מדתה שמא זרעתם אותה חטים ולא צמחה, או שמא זרעתם אותה חטים והעלתה שעורים, ומה אלו שלא נעשו לא לשכר ולא לפורענות, שאם זוכין אין מקבלין שכר ואם חוטאין אין מקבלין פורענות, לא שנו את מדתן, אתם שאם זכיתם תקבלו שכר ואם חטאתם תקבלו פורענות על אחת כמה וכמה, לכך ובחרת בחיים, כאדם האומר לחברו ברור לך חלק יפה בנחלתי ומעמידו על היפה ואומר לו את זה ברור לך, כך פירש רש"י ז"ל. וזהו שכתוב (תהילים ט״ז:ה׳) ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי, אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע הנח ידי על גורל הטוב, שהקב"ה נקרא טוב שנאמר (שם קמה) טוב ה' לכל, (שם כה) טוב וישר ה', ונתן לישראל התורה שנקראת לקח טוב שנאמר (משלי ד׳:ב׳) כי לקח טוב נתתי לכם, ועמה יהיה לכם בעוה"ז החיים והטוב שנאמר ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, ויזכו לעוה"ב שכלו טוב, שכן דרשו רז"ל (דברים ה׳:ט״ז) למען יאריכון ימיך, לעולם שכלו ארוך, ולמען ייטב לך, לעולם שכלו טוב, וכן אמר שלמה ע"ה (משלי כ״ד:כ״ה) ולמוכיחים ינעם ועליהם תבא ברכת טוב.

העדתי בכם היום את השמים ואת הארץ הן לטובה הן לחילוף אם תשמרו המצות ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ פריה, ואם תעברו מצותי יד העדים תהיה בכם בראשונה כדכתיב ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה.

העדתי בכם וגו׳. פסוק זה מיתר, שהרי אמר בסמוך ״ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב״ וגו׳ (דברים ל:טו). עוד צריך לדעת למה שנה מסדר שאמר למעלה, שעושה חלקת הטוב בפני עצמו, כאמרו (דברים ל:טו) ״את החיים ואת הטוב, את המות ואת הרע״, וכאן אמר ״החיים והמות וגו׳ הברכה והקללה״. עוד צריך לדעת למה לא אמר אלא ״ובחרת בחיים״, ולא אמר ״ואת הטוב״.

ונראה בהעיר, למה הפסיק במאמר ״נתתי לפניך״ בין מאמר ״החיים והמות״ למאמר ״הברכה והקללה״, שהיה לו להקדים ולומר ״נתתי לפניך החיים״ וגו׳, או אחר שיאמר ״והקללה״ יאמר ״נתתי לפניך״?

אכן כונת הכתוב היא להעיר, כי שני יעודים – אחד טוב ואחד רע – הם בעולם הזה. ולזה אמר בפסוק זה ״החיים והמות נתתי לפניך״, פרוש, שכר וענש הנתונים לפניך, פרוש, בעולם הזה, הם החיים והמות. אם ייטיבו – יחיו, ואם ירשיעו – ימותו. אלו השנים הם לפניך בעולם הזה.

ויש שנים אחרים, והם הברכה והקללה, הם יעודים לעולם הבא, ואינם לפניו אלא לאחר מיתה, על דרך אמרו (דברים כח:ו) ״ברוך אתה בבאך וברוך אתה בצאתך״, ולהיפך ארור הוא וגו׳, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (בבא מציעא קז.) שמדבר על יציאתו מן העולם, ולזה הפסיק במאמר ״נתתי לפניך״ בין שני יעודים הראשונים לשנים האחרונים.

ולזה גמר אומר ״ובחרת בחיים״, שהוא יעוד עולם הזה, כי יתקרב לב האדם ביותר למה שלפניו, כדרך אמרו (דברים יא:יג) ״והיה אם שמע תשמעו וגו׳ ונתתי מטר ארצכם״, הרי שלא הזכיר להטות לבב אנוש אלא בדברים הנגלים בעולם הזה:

כמו כן אמר כאן ״ובחרת בחיים״, פרוש, יתחיב הדבר אפלו כפי טבע הגשמי לבחר בחיים. והגם שבפסוק שלפני זה (דברים ל:טו) אמר ״ראה נתתי לפניך החיים והטוב״ יחד, שם נתכון במאמר ״לפניך״ לבחר בהם, וכאן נתכון במאמר ״לפניך״ לומר מה שלפניך, והעיר על זאת הכונה במה שסדרה באמצע היעודים כמו שפרשתי, גם במה שגמר אומר ״ובחרת בחיים״ כמו שפרשתי.

למען תחיה אתה וזרעך. הזכיר כאן וזרעך לפי שאמרו במדרש העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ הסתכלו בחמה שבראתי לשמשכם שמא שנתה מדתה כו' ומה אלו שלא נבראו לא לשכר ולא להפסד ואינן חסים על בניהם ועל בנותיהם לא שנו את מדתם. אתם שנבראו לשכר ועונש ואתם חסים על בניכם ועל בנותיכם ע"א כו"כ שלא תשנו מדתכם כך היא הנוסחא בילקוט פר' האזינו (לב תתקמב). ומנא ליה לבעל מדרש זה שהזכיר בק"ו זה בנים ובנות, אלא לפי שמצא כתוב אחר עדות זה, פסוק למען תחיה אתה וזרעך, וקשה ליה למה הזכיר ביעוד זה זרעו יותר מבכל היעודים אלא שכך אמר לו הקב"ה אם אין אתה יוצא מאצטגנינות מעשיך הרעים בגינך כי ההנאה המוחשית תלחץ אותך שלא תחוש בעתיד לפחות צא בגין זרעך כי אין להם חלק בהנאה זו אבל בעונש יש להם חלק.

ואמר העידותי בכם היום. כי תסתכל בגלגל יומי שעובד מאהבה, כך אתה, לאהבה את ה' וגו', וכמו שנאמר (שופטים ה לא) ואוהביו כצאת השמש בגבורתו ועיין ביאור כל מאמר זה בחיבורי הקטן אורח לחיים מאמר ו'.

החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה. כפירושו לעיל. אשר הברכה והקללה היא החיים והמות. אם דבוק בה׳ מקור החיים. או להיפך להיות כבני תמותה:

ובחרת בחיים למען תחיה. תני׳ בספרי פ׳ ראה שמא יאמרו ישראל הואיל ונתן לפנינו הקב״ה שני דרכים דרך החיים ודרך המות נלך באיזה מהם שנרצה ת״ל ובחרת בחיים משל לאדם שהיה יושב בפרשת דרכים והיו לפניו שני שבילים אחד שתחלתו מישור וסופו קוצים ואחד שתחלתו קוצים וסופו מישור. והיה מודיע את העוברים ושבים ואומר להם שאתם רואים שביל זה שתחלתו מישור בשתים ושלש פסיעות אתה מהלך במישור וסופו לצאת בקוצים. ואתם רואים שביל זה שתחלתו קוצים בשתים ושלש פסיעות אתה מהלך בקוצים וסופו לצאת במישור. כך א״ל משה לישראל אתם רואים את הרשעים שהם מצליחים בשנים ושלשה ימים הם מצליחים בעוה״ז וסופם לנדוח באחרונה שנא׳ כי לא תהיה אחרית לרע וכו׳. ולכאורה המשל אינו דומה לנמשל כלל. דלפי המשל בע״כ מיירי דשני שבילים מהלכים למקום א׳. דבל״ז לא שייך עצה לעו״ש. והרי בנמשל אינו כן. אלא ביארו חז״ל בזה דבר גדול שדקדקו בזה המקרא ובחרת בחיים למען תחיה אתה. אם אינו רוצה בחיים היאך אתה נותן טעם שיבחר בחיים כדי שיחיה. וע׳ ת״י שתרגם בחיים באורחא דחיי היא אורייתא. למען תחי׳ דתיחון בחיי עלמא. אבל חז״ל פירשו דגם מי שחייב כרת ונפשו מקולעת בכף הקלע. אינו לחלוטין ח״ו שהרי ודאי אינו דומה עונש חייב כרת א׳ לחייב כמה כריתות. ואם נאמר דכרת הוא לחלוטין מאי נ״מ לכרת א׳ לכמה כריתות. אלא כל כרת הוא לעת כפי משפטו. וסוף כל ח״כ לשוב למקור החיים. ולא ידח ממנו נדח. ומעתה הכל הולך אל מקום א׳. ושייך העצה ובחרת בחיים. שתהא דבוק במקור החיים. למען תחיה אתה. שהרי לסוף בע״כ תחיה. הרי טוב שתחיה ברצונך הטוב. והיינו דתנן באבות פ״ד ואל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך. פי׳ שתהא רחוק ממקור הנשמות צרה״ח וזה יהיה נוח לך. לא כן הוא אלא בע״כ אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מה״מ. ודין וחשבון אינו אלא כמה הוא מחויב לסבול אחר מותו. עד שישוב למקור החיים. והוסיף משה לומר וזרעך. עוד תועלת מבחירתך החיים. שגם זרעך יהיו בחיים. זרע כשר. משא״כ אם תלך בשרירות הלב יוכל להיות זרעו פסולים ובני גויה שאינם הולכים אחריו. והרי יהיה בודד גם אחר שישוב למקומו:

העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ. כשיחדתי אותם לעדים (ויתחייב שהגמול והעונש יהיה על ידם) על החיים שהוא קיום התורה והמות שהוא בטול התורה:

נתתי לפניך רק הברכה. שהוא שכר הגופני:

והקללה. עונש הגופני לפי שהם תלוים בחקות השמים והארץ וכנ"ל:

ובחרת בחיים. כבר באר בעל חו"ה שהאדם תתרגש בו הרגשת הגוף קודם שיתרגשו בו רגשי הנפש, ולכן כאשר הודיעם שאושר הגוף תלוי בקיום התורה, הלא תהיה עבודתן להצלחת הגוף ושלא לשמה, לזה בא ליעצם שבהתרגש בם יחול הגופני לא תהיה כוונתם להנאת הגוף רק שע"י אושר הגופני יתמלא רצון ה' שברא את האדם בגוף גשמי ושם אותו בארץ בכדי שמלבד שנשמתו תהיה קיים באיש גם הגופים יהיה להם קיום במין וז"ש ובחרת בחיים בקיום התורה:

למען תחיה אתה וזרעך וגו' שיהיה לכם קיום גם במין שזה חפץ ה' בבריאתו את האדם וע"ד שפי' (בראשית יח יט) כי ידעתיו וגו' ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט וכוונתם תהיה למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו שע"י קיום התורה יתמלא דבר ה' לקיים הטובות אשר דבר לאברהם וז"ש חז"ל הנותן סלע לצדקה בשביל שיחיה בני הרי זה צדיק גמור וכנ"ל:

הנה ה' הטביע באדם ימי הזקנה לטובתו, שירגיש שמתקרב אל המות ויחשוב לתקנת נפשו וכי יקרב קצו יפול למשכב למען שקרוביו ומיודעיו יבואו לבקרו, וישתדלו לטובתו, וכשיראה אהבתם יתקרב לבבו גם להם, ואם יש בינו לבינם דבר, יתוקן באלה הימים, וז"ש חז"ל על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא, זו מיתה, הכוונה שיש בזה מדרגות, כמעשה איש כן פקודתו, שכל שיקדם אצלו הרגשת מיתתו כן ירבה תקון נפשו, ודתן ואבירם שחלקו על משה היתה מיתתם בתכלית הרע בענין הזה, שבתחלה נתרחקו כל ישראל מעליהם כמ"ש ויעלו מעל משכן קרח דתן ואבירם והם העיזו אחרי כן ויצאו נצבים פתח אהליהם הם ונשיהם וטפם, להראות שלרצון הוא להם התרחקותם, ומובן שלא חשבו כלל בענין מיתתם, ועתה יספר לנו הכתוב שהסתלקות מרע"ה היתה בזה באופן היותר נעלה, שידע יום מיתתו, ולא מהרגשת הזקנה שנאמר לא כהתה עינו ולא נס לחה רק על פי ה' ידע שימיו יהיו מאה ועשרים ולא יותר, ונתקרב באהבה עם אנשי דורו, ולא מפני שתלה ובאו לבקרו, רק בהפך שהוא הלך למקום אהליהם להתפרד מהם כהולך לדרך רחוקה, והודיעם ממיתתו, באופן שלא יתבהלו, ונחם אותם שלא יתעצבו כ"כ על מותו, כי מלאו ימיו, ושלא תהיה מניעה לביאתם אל הארץ, כי ה' יעבור לפניהם ויהושע יהיה מנהיגם, איש אשר רוח בו, ויודע להתהלך עם כל איש לפי רוחו, וכה יתפרשו הכתובים:

ז רצונו בזה והרי עדיין לא עשו כלום ואמה יעידו ל"פ וכאשר תקרה וכו' כלומר עדי התראה הם:

ח דלטעם ראשון קשה הל"ל העדותי בכם בפני השמים והארץ מפני שהם יהיו עדי התרא' לכן אמר ד"א וכו' ולפי' של ד"א קשה למה אמר ל' העדותי שהיא ל' עדות או התרא' ל"פ גם הטעם הראשון: חסלת פרשת נצבים.