דברים ל, טז

אשר אנכי מצוך היום לאהבה. הרי הטוב, ובו תלוי וחיית ורבית. הרי החיים:

דִי אֲנָא מְפַקְדָךְ יוֹמָא דֵין לְמִרְחַם יָת יְיָ אֱלָהָךְ לִמְהַךְ בְּאָרְחָן דְתָקְנָן קֳדָמוֹהִי וּלְמִטַר פִּקוּדוֹהִי וּקְיָמוֹהִי וְדִינוֹהִי וְתֵיחֵי וְתִסְגֵי וִיבָרֵכִנָךְ יְיָ אֱלָהָךְ בְּאַרְעָא דִי אַתְּ עָלֵל לְתַמָן לְמֵירְתַהּ

דַאֲנָא מְפַקֵיד לְכוֹן יוֹמָנָא לְמִרְחַם יַת יְיָ אֱלָהָךְ וְלִמְהַךְ בְּאוֹרְחַן דְתַקְנָן קֳדָמוֹי וּלְמִנְטַר פִּקוּדוֹי וּקְיָימוֹי וְדִינוֹי וְתֵיחוּן וְתִסְגוּן וִיבָרֵכִינְכוֹן יְיָ אֱלָהָךְ בְּאַרְעָא דְאַתּוּן עָלְלִין לְתַמָן לְמֵירְתָהּ

לאהבה. העיקר:

ללכת בדרכיו. שלא תשנה מדרכי מעשיו ומצותיו שצוך ואם לא תדע למה נתנו החוקים והמשפטים:

והנה וחיית פירוש החיים:

ורבית. פירוש הטוב כי הוא רבוי הגוף בבנים ובעושר:

וחיית. לעד:

וברכך ב' במס'. דין. ואידך גבי עבד עברי לא יקשה בעיניך וגומר וברכך ה' אלהיך. וזהו שאחז"ל שאין עבד עברי נוהג בחוץ לארץ, כמו הכא דכתיב וברכך בארץ וגו', התם נמי דוקא בארץ:

אשר אנכי מצוך היום לאהבה את ה׳ אלהיך. להשקיע את דעתך באהבת ה׳:

ללכת בדרכיו. היינו הדבק במדותיו שהוא ג״כ דרך גבוה:

ולשמור מצותיו וחקותיו ומשפטיו. שלא להפליג ע״י זה שמירת המעשים ות״ת ופלפולה. כמו שביארנו כ״פ שהזהירה התורה ע״ז הרעיון. וכמבואר בפ׳ ציצית וכ״מ. אלא מכ״מ לשמור מצותיו. היינו גוף המצוה שבכתב. וחקותיו ומשפטיו זהו תורה שבע״פ בפלפול בתלמוד כמש״כ:

וחיית. דבוק בשורש העליון שיחול רוה״ק ואהבה העליונה:

ורבית. זהו הטוב:

וברכך וגו׳. שארי ברכות המבוארות לעיל:

אשר אנכי מצוך היום וגו', הוא החיים שאמר. ואת הטוב שאמר, הוא וחיית. פי' שתחיה בעצמך שהוא חיי הנפש שתהיה קיים באיש כמלאכים (כי על חיי הגופים לא יתכן לומר שהוא חי וקים בפרטות באיש שהרי המות כרוך בעקבו, והוא מת בכל רגע ורגע):

ורבית. הוא לשון גידול וצמיחה, שתלך מחיל אל חיל (ולא כמלאכים שהם עומדין רק במדרגה אחת) וגם וברכך ה' בארץ. שתחיו גם חיי הגופים בארץ הקדושה, שתוכל לסגל שם מצות ומעשים טובים: