דברים ל, יד

כי קרוב אליך. התורה נתנה לכם בכתב ובעל פה:

אֲרֵי קָרִיב לָךְ פִּתְגָמָא לַחֲדָא בְּפוּמָךְ וּבְלִבָּךְ לְמֶעְבְּדֵהּ

אֲרוּם קָרִיב לְכוֹן פִּתְגָמָא בְּבֵית מֶדְרָשֵׁיכוֹן פְּתָחוּ פֻּמְכוֹן לְמֶהֱוֵי הַגְיַין בְּהוֹן בְּרֵירוּ לִבְּכוֹן לְמֶעֱבַד יַתְהוֹן

אֲרוּם קָרִיב הוּא לְוַותְכוֹן פִּתְגַם לַחֲדָא בְּפוּמְכוֹן לְמֶהֱוַן הַגְיַין בָּהּ וּבִלְבָבֵיכוֹן לְמֶעֱבַד יָתָהּ:

בפיך ובלבבך. שכל המצות עיקרם הלב ויש מהם זכר בפה לחזוק הלב ויש מעשה כדי שיזכור בפה:

בפיך ובלבבך לעשותו. להכיר בלבבך את חטאך ואת האל ית' שחטאת לו ולהתחרט ולהתודות על זה בפיך:

בפיך ובלבבך לעשותו בפיך כי חיים הם למוצאיהם. ובלבבך אברא רשמעתא סברא:

בפיך ובלבבך לעשותו. הזכיר בכאן שלשה דברים, הפה והלב והמעשה. והנה כל המצות נכללות בשלשה חלקים אלו, כי יש מצות תלויות בפה ויש תלויות בלב ויש במעשה, ועל זה דרשו רז"ל על שלשה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים, על התורה זהו בפיך, ועל העבודה זהו בלבבך זו עבודה שבלב, ועל גמילות חסדים זהו לעשותו. ומן הידוע כי המצות התלויות בלב עבודה גדולה להקב"ה מן המצות התלויות בדבור, ולכך אמרו רז"ל פוסק מדברי תורה לפסוק קריאת שמע, ואמרו על פסוק ראשון זו היא ק"ש של רבי יהודה הנשיא. והתלויות בדבור עבודה גדולה יותר מן התלויות במעשה, ולכך אמרו גדולה תורה יותר מכל הקרבנות כלן, שנאמר (ויקרא ז) זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים. ומפני זה הזכיר ובלבבך באמצע לחשיבותו מכלן והזכיר לעשותו אחריו. וכתב הרמב"ן ז"ל, בפיך ובלבבך הוא ענין הודוי על התשובה שהזכיר למעלה, ואמר, כי המצוה הזאת, על התשובה נאמר שהוא מצווה בה, כמו שאמר ושבת עד ה' אלהיך, ואמר לא נפלאת היא ולא רחוקה, כי אף בהיותם בארץ אויביהם בגלות והם נדחים ונפוצים יכולין הם לשוב בתשובה בכל מקום שהם, אף אם היו בסוף העולם קרוב אליך הדבר מאד לעשותו בשני דברים אלו, בפיך ובלבבך, שתסכים במחשבתך ותגמור בלבך ותתודה בפיך.

כי קרוב אליך וגו׳. כמש״כ שאתה ישראל ונוצרת לכך. ונשמת ישראל ב״ז לנשמת התורה:

בפיך ובלבבך לעשותו. זהו עצות להגיע לעומק דעת התורה. שהרי אפי׳ להשיג אשה אשר הוכיח ה׳ לו. וידוע שהזיווג האמתי מזדמן להמצא ומתקרב בנקל. מכ״מ בלי שום סיבה והשתדלות לא יגיע לה. ופי׳ הכתוב העצה בפיך וגו׳. ולפי פשוטו בפיך היינו ללמוד. ובלבבך לעשותו. על מנת לעשותו היינו לקיים מה שלומד. אבל א״כ אינו לפי נגינת הטעם שהיה ראוי לפי זה להיות הטפחא על בפיך. אלא יש בכאן עוד כונה שניה ומבוארת שמות רבה הנ״ל שתהא יגע בהם בפיך. והכונה שתלמוד ביגיעה עד שיהא נוגע אל הלב. והיינו עם תלמידים. ופי׳ לעשותו. או עשיית הפרשה להבין דקדוקיה כמו שביארנו בס׳ ויקרא ט׳ ו׳. או להיפך עשיית הלכה עפ״י הויות התלמוד במקורה בפרשה כמש״כ שם י״ח ו׳ ובכ״מ. והמחדש בזה מיקרי שהוא עושה. ועצה עמוקה זו פי׳ שלמה המלך בסוף קהלת אחר שאמר דברי חכמים כדרבונות וגו׳. אמר עוד ויותר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ ולהג הרבה יגיעת בשר. הביאור שמזהיר לת״ח שנקרא בני כמש״כ בס׳ בראשית מ״ט ט׳. אשר אם יותר מהמה. אם רוצה לחדש ולהגדיל תורה. הזהר בשני דברים. א׳ עשיית ספרים הרבה אין קץ. היינו שתכתוב לעצמך כל רעיון וכל חידוש. דהא שתורה שבע״פ אסור בכתב אינו אלא לאמרן בכתב. אבל לעצמו מותר וגם מצוה כמש״כ הרמב״ם בהקדמת ספר היד שכך היו נוהגים אפי׳ הנביאים הראשונים לרשום כל חידושי התורה. ומקרא מלא הוא מני מכיר ירדו מחוקקים ומזבולון מושכים בשבט סופר. כמש״כ בביאור זה המקרא לעיל ג׳ ט״ז. ועע״ס שמות ל״ד כ״ז. ב׳ ולהג הרבה יגיעת בשר. שיהא מדבר הרבה ביגיעת בשר היינו עם תלמידים. כ״ז הוא לפי׳ הגמרא בפרשה זו. ועתה נבא לפי׳ השני דקאי על תשובה מאהבה. והוא באמת למעלה מטבע האנושי. וכדתני׳ בספרי בפ׳ עקב ואהבת את ה׳. וכי היאך אדם אהב להקב״ה. דטבע של אהבה אינו אלא ע״י השתוות האוהב והנאהב וגם משיג בשכלו מעלות הנאהב. ושני דברים אלו שגבו משכל האדם. ופי׳ הכתוב דמכ״מ לא נפלאת היא ממך. באשר קוב״ה וישראל חד הוא. וכמו האב והבן אפי׳ לא הכירו זא״ז מכ״מ כשמזדווגין יחד נמשכים איש לרעהו בידיעה קלה משום שהטבע מסייע לזה. וביאר הכתוב תחלה כמה גבוה היא מטבע האדם שלא נטעה להיפך לחשוב כי באמת קלה היא ע״י השתוקקות לזה. ע״כ פי׳ הכתוב תחלה מה שראוי לחשוב. כי היא בשמים. היינו ע״י חקירה בגובה שמים וגלגלים. ומזה באמת יש תקוה להשיג אהבה כמש״כ הרמב״ם בהל׳ יסה״ת ובשלהי הל׳ תשובה כ׳ עוד דבר ידוע וברור שאין אהבת הקב״ה נקשרת בלבו ש״א כו׳ לפיכך צריך האדם להבין ולהשכיל בחכמות כו׳. או רחוקה לילך למקום שגורם אהבה והתדבקות כמו בהמ״ק. וא״כ הוא דבר קשה. אבל לא כן. אליך. ישראל כי קרוב הוא. בפיך. היינו ע״י רנה שנכלל בזה גם שירות ותשבחות להקב״ה. גם רנה ש״ת וכדתני׳ בספרי שם וכי היאך אוהב להקב״ה והיו הדברים האלה וגו׳ וטבע התורה ליתן אהבת ה׳ בלב העמל בה. גם בלי שום ידיעת סיבה עפ״י שכל האנושי. ונתבאר עוד בשה״ש שהתפלל שלמה ישקני מנשיקות פיהו וגו׳. וקאי על בקשת אהבה ע״י דברי דודים של תורה וסיים על כן עלמות אהבוך. שנעלם הטעם איך המה מביאים לידי אהבתך. ובלבבך לעשותו. שיהא הרצון והתשוקה להגיע לזה. דבלא תשוקת הלב ודאי יש משורר זמירות כל היום. או הוגה בתורה ואינו טועם טעם אהבת ה׳. מבלי משים לב. אבל בשום לב לכך. מתעורר ע״י זה אהבה עזה. כמו הבן הזוכר את אביו ברעיון אהבה כן נפש הישראלי להקב״ה :

כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך. הוא עד"ה (תהלים לד יג) מי האיש החפץ חיים וגו' נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה ומובן שבאמת ידבר:

ובלבבך ע"ד סור מרע שהלב מושל באדם, והיא הבוחרת לסור מרע ולבחור בטוב:

לעשותו כולל כל מעשה הטוב ע"ד ועשה טוב וזה הוא כולל כל דברי התורה, וא"כ יש להתפלא על שלא יקיים האדם התורה ובהכרח שהוא מפני המונע, לכן בהסיר המונע ישאר הדבר כמו שהוא בטבע. ויתכן כי המצוה הזאת יכוון על מצות התשובה שצוה שכשיהיו בגולה ישובו אל ה' שלא יהיה להם התנצלות איך נוכל לשוב אל ה' הלא אין לנו נביא, ואין אנו יודעים הרבה פרטים בעניני המצות כמעשה הקרבנות ובמצות התלוים בארץ ויש פרטים שבלעדם אי אפשר לקיימם, ואין לעשות להלכה למעשה, רק ע"י נביא או ע"י ב"ד הגדול (שהיו בא"י איזה מאות שנים אף אחר החרבן) שיש להם המסורת מדור דור, ע"ז ישיבם, האם צויתיכם שתעשו שמה כל המצות הלא רק צויתיכם שתהיה לכם תשוקה אמתית בלב ונפש לכשתהיה בארץ תקיימו והלא יהיו שם נביאים וחכמים והם יודיעוך פרטי מעשה המצות, ועפ"ז יתפרשו הכתובים כך, כי המצוה הזאת, היא התשובה בגולה, לא נפלאת היא (ע"ד כי יפלא ממך דבר) ולא רחוקה היא ויבאר לא בשמים היא לומר מי יעלה לנו השמימה שהוא נביא ה' ע"ד ומשה עלה אל האלהים, ולא מעבר לים היא יכוון על א"י וירושלים שהוא לבני הגולה מעבר לים רק בפיך ובלבבך שתאמר ושיהיו הדברים האלה מאומתים מתשוקת הלב החפץ לעשותו אחרי כשתהיו בארץ, ולזה אין אתה צריך לא לנביא ולא לב"ד הגדול:

בפרשה הזאת בא להתיר השאלה העצומה למה בברית הר חורב שהיו בני ישראל אז רק עובדים מיראה כנ"ל, עכ"ז בהברכות שבתו"כ באו שם יעודים נפשיים כמ"ש שם ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם והתהלכתי בתוככם (שפירשנו שיהיו בהם נביאים) והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם, וגם בהקללות באו שם עונשים נפשיים כמ"ש וגעלה נפשי אתכם והשמותי את מקדשיכם ולא אריח בריח ניחוחכם, ובמשנה התורה הזאת שהיו הדור עובדים מאהבה כנ"ל, לא באו בהברכות יעודים נפשיים, ואף שיש גם דברים רוחנים, אבל רק התרוממות האומה בכלל שהוא ג"כ ענין הגוף, וגם בהקללות רק ענינים גשמיים ושפלות האומה ולא זכר מחרבן המקדש והסתלקות הנבואה, ויאמר להם שממה שצוה בכל משנה התורה לעבוד את ה' מאהבה בכל לב ונפש יחויב מזה היעוד הנפשי והצלחת הנפש באופן שישארו קיים באיש כמלאכים ולא כמלאכים שהם עומדין רק במדרגה אחת אלא שילכו מחיל אל חיל ויעלו מעלה מעלה, וגם תהיה להם הצלחת הגוף להיות קיים במין, ואם יעשו בהפך יהיה להם אבדן הנפש מאבדה לאבדה (ולא שיהיו רק לאפס ואין) עד"ש גיהנם כלה והם אינם כלים, וגם לא ישארו קימים אף במין, ומה שלא אמר בהברכות והקללות מענינים הנפשיים הוא מפני שמחוקי הברית להיות עדים מיוחדים בו, והעדים המה השמים והארץ ועל ידם ישלם ה' שכר המקיים שהם הברכות והעונש להעובר שהם הקללות ולכן לא בא בברית הזאת רק דברים שסבתן הם חקות שמים וארץ, (כי אף התרוממות האומה ושפלותה ע"י חקות שמים וארץ כמובן), ולכן לא נזכרו בו ענינים נפשיים, שאין קיומן והפסדן בחקות השמים והארץ:

ולמה תבואנה הברכות והקללות רק ע"י העדים, נאמר כי העדים מוטל עליהם ג' דברים. א) להתרות בהרוצה לעבור. ב) שאם עבר אז עליהם להגיד אל השופט. ג) שהשופט יקיים משפטו ע"י העדים, וכן דין התורה שהעדים צריכים להתרותו ולפרש לו ענשו. וכשיעבור יגידו בב"ד. וכשישפטו הב"ד תהיה יד העדים בהעובר ראשונה, אבל שלשת התועליות לא יושלם רק בעדות בני אדם, אבל לענין כריתת ברית לארך ימים אי אפשר ליחד בני אדם לעדים מפני שהם כלים ונפסדים ובהכרח ליחד לזה איזה דבר שיקיים שלא ימצא אלא הדומם אבל לא יהיה מעדות הזה כל שלשת התועליות הנצרך בעדים. ורק תועלת אחת או שתים היינו או שע"י לא יבואו לעבור על דברי הברית כי בראותם הדבר ההוא העומד לעד יזכרו ויזהרו לקיים, ומענין הזה היה הגל והמצבה שהעמידו להם יעקב ולבן שכשיבואו עד המקום ההוא ישובו לאחריהם כמ"ש אם אנכי לא אעבור וגו', וגם היתה בו התועלת השנית שאם יעבור אחד מהם הגל והמצבה ידעו בזה שחלל הברית אבל לא היתה התועלת השלישית שיבא גם המשפט על ידם, לכן אמר אלהי אבי אברהם וגו' ישפטו בינינו ובעדות השמים והארץ על ברית התורה לא יתכן התועלת שעל ידם יזכרו דברי הברית ולא יעברו מפני שמה שהאדם רואה אותו תמיד לא יעשה בו הרגשה שבראותם יזהרו לקיים ורק התועלת הוא שעל ידי השמים והארץ ישלם ה' שכר למקיימי דברי הברית ולייסר את העוברים כנ"ל:

ה דק"ל והא אף כי היא לפנינו קשה הבנת התורה מצד עומק המושג וקוצר המשיג ועז"פ התורה נתנה בכתב ובעל פה ואם כן מתוך תורה שבע"פ הבנת התורה קרובה מאד ות"ל: