דברים ג, ג

וּמְסַר יְיָ אֱלָהָנָא בִּידָנָא אַף יָת עוֹג מַלְכָּא דְמַתְנָן וְיָת כֹּל עַמֵהּ וּמְחִנוֹהִי עַד דְלָא אִשְׁתָּאַר לֵהּ מְשֵׁזֵב

וּמְסַר יְיָ אֱלָהָנָא בִּידָנָא אוּף יַת עוֹג מַלְכָּא דְמַתְנָן וְיַת כָּל עַמֵּיהּ וּמְחִינוֹהִי עַד דְּלָא אִשְׁתַּיַּיר לֵיהּ מְשֵׁזִיב

השאיר לו. כל אחד מישראל והוא פעל עבר:

ויתן ה׳. אמר בידנו, יתבאר על דרך אמרם זכרונם לברכה בפרק הרואה (ברכות נד:) דעקר טורא בר תלתא פרסי ואייתי על רישיה וכו׳, משה כמה הוה וכו׳, שוור ומחייה בקרסוליה וקטליה, עד כאן. והוא אמרו ויתן ה׳ פרוש, על ידי תקיעת ההר בצוארו. ואומר בידנו, שהרגו בידו ממש, ואמר לשון רבים כמו (בראשית א:כו) ״נעשה אדם״, גם יד משה יד כל ישראל תחשב.

ונכהו. היינו החיל אשר היה עמו. אבל אנשים שבערים כתיב עוד להלן:

ויתן, ר"ל וכן היה שע"י שנתן ה' אותו בידנו ונפלו גבוריו בשדה עי"כ ונלכד את כל עריו בעת ההוא ר"ל תיכף, ולא הוצרכנו לצור על מבצריו ימים רבים כנ"ל אצל סיחון, והגם שהיו ערים מרובים ששים עיר והגם שהיו ערים בצורות: