דברים ג, כו

ויתעבר ה'. נתמלא חמה:

למענכם. בשבילכם, אתם גרמתם לי וכן הוא אומר (תהלים קו, לב) ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם:

רב לך. שלא יאמרו הרב כמה קשה והתלמיד כמה סרבן ומפציר דבר אחר רב לך הרבה מזה שמור לך, רב טוב הצפון לך:

וַהֲוָה רְגַז מִן קֳדָם יְיָ עֲלַי בְּדִילְכוֹן וְלָא קַבִּיל מִנִי וַאֲמַר יְיָ לִי סַגִי לָךְ לָא תוֹסֵף לְמַלָלָא קֳדָמַי עוֹד בְּפִתְגָמָא הָדֵין

וּרְגֵיז יְיָ עָלַי בִּגְלַלְכוֹן וְלָא קַבֵּיל צְלוֹתִי וַאֲמַר יְיָ לִי סַגִי לָךְ לָא תוֹסִיף לְמַלָלָא קָדָמַי תּוּב בְּפִתְגָמָא הָדֵין

ויתעבר ה' למענכם. מפני שהייתי מתאוה לקיים אתכם בה שלא תגלו ממנה לעולם והוא כבר נשא ידו לזרותם:

רב לך. אמר משה לפני הקב"ה רבון העולמים אם נדרת ונשבעת שלא אכנס לארץ לך והתיר נדרך כמו שהתרת לי נדרי כשנשבעתי ליתרו כדפרש"י בפ' ואלה שמות אמר לו הקב"ה משה רב לך כלומר יש רב עליך שיכול להתיר נדרך אבל אני אין לי רב עלי ואין לי מי שיתיר נדרי. ד"א רב לך ברב בשרת רב לכם בני לוי ברב בשרוהו רב לך. ד"א יש לך רב ומנו יהושע שהגיע זמנו למלוך. ד"א רב לך אל תוסף דבר אמר משה לפני הקב"ה רבון העולמים לי קראת עבדך שנאמר לא כן עבדי משה וללויתן עבד שנא' תקחנו עבד עולם והתחנן לפניך שנא' הירבה אליך תחנונים וכרת עמו ושמעת לו שנא' היכרות ברית עמך תקחנו לעבד עולם ואני עבדך התחננתי לפניך ואמרת אלי הנה אנכי כורת ברית וגו' ולא תתקיים בי שאתה אומר אלי עלה ומות בהר. ועוד כתבת בתורה ואם אמר יאמר העבד אהבתי וגו' ועבדו לעולם. אמר לו הקב"ה רב לך בעל ריב שלך כבר הוציא עליה גזרה שתמות וזהו אדם הראשון שאכל מעץ הדעת וגרם מיתה לכל בריה וזהו שאמר איוב אם יעלה לשמים שיאו וגו' שאפילו אם יעלה אדם לשמים כמו שעשה משה שדש העב ברגליו כמלאכי השרת ודבר אליו הקב"ה פנים אל פנים וכיון שהגיע זמנו למות נשתברו כנפיו ונפל לפני מלאך המות. ועוד כתיב ועבד חפשי מאדוניו שאפילו לקחו רבו באלף זוז כיון שהגיע זמנו למות אינו יכול לומר עבדי אתה ולא תלך למות:

רב לך פי' אתה התחלת לספר בשבחי רב הוא אצלך וגדול ממך מלספר בו. ד"א הרב שלך וגדול ממך והוא אדה"ר על ידו נקנסה מיתה לכל וא"א לך לינצל ממנה. ד"א רב לך הרבה פעמים עשית כנגדי. אמרת שלח נא ביד תשלח. ולמה הרעת. הצאן ובקר. והסלע. אי אפשר לי לסבול לך יותר. ד"א אפילו בדבר מועט שאתה עושה שלא כהוגן הוא רב לך לפי חכמתך. ד"א בזה יודע שרב לך כי אני רבך כי כמה פעמים נצחתני ועתה לא תוכל לנצחני. ד"א רב לך אתה יש לך רב אבל אני אין לי רב שיתיר שבועתי לכן לא תבואו. ד"א הגיעה השעה שיש לך רב כי כבר הגיע זמנו של יהושע ואין רבנותו ניכר בעודך חי. ד"א רב לך אל תירא ממלאך המות כי הרב שלך יעסוק בך ד"א רב לך הרבה טובות מתוקנים לך מה רב טובך אשר צפנת ליראיך:

ויתעבר ה' בי למענכם. ע"ד הפשט נתמלא עלי עברה בשביל תלונותיכם, וכן הזכיר בסמוך וה' התאנף בי על דבריכם, והוא שכתוב (תהילים ק״ו:ל״ב) וירע למשה בעבורם.

וע"ד המדרש ויתעבר ה' בי, זהו שכתוב (שמות ל״ד:ו׳) ויעבור ה' על פניו, כלומר אותה שעה כשנתן לי גדולה בשבילכם והעביר כבודו לפני בסיני התחננתי לפניו על זאת ולא שמע אלי.

וע"ד הקבלה ויתעבר ה' בי, ירמוז לסוד העבור, וזהו לשון בי כי היה ראוי שיאמר עמי, כענין שכתוב (תהילים פ״ט:ל״ט) התעברת עם משיחך, וידוע כי לשון סוד העבור מלשון עברה, כי סוד הגלגול בענין היצירה מדה מתנהגת בעוה"ז במדת הדין, והוא סוד (שמות ז) פוקד עון אבות, וכבר רמזתיו שם, וזהו שאמרו רז"ל בברכות אפילו בשעה שאתה מלא עליהם עברה באשה עוברה יהיו צרכיהם לפניך. ויש מן החכמים קורין כאשה עוברה בכ"ף, ובהרבה ספרים נמצא כן, וגרם להם שלא הבינו פנימיותו של ענין ולא לקחו ממנו רק נגלהו, אבל העיקר כי הוא באות בי"ת, וכן קבלת החכם רבי יצחק בן הרב ז"ל באשה עוברה באות בי"ת. ומה שנקרא סוד העבור על שם כח הדורות שהוא קורא הדורות מראש שהוא מעובר מן הכח הפנימי, ועל שם שכל המתגלגל יתגלגל מכח הדורות לכך נקרא סוד העבור כח הדורות, ועוד שלשון עבור מלשון רבוע, ועל שם שהענין עם רבעים עם המגולגל וזולתו פעמים שלש, ועוד לשון עבור על שם שאינו עובר ממשפחתו.

רב לך אל תוסף. דרשו רז"ל, רב לך דייך מה שצפון לך, ממה שכתוב (שם לא) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך.

ובמדרש תנחומא רב לך אל תוסף, כיון שאמר לו הקב"ה רב לך אל תוסף, אמר לו משה, רבש"ע יוכבד אמי שקהו שיניה בשני בניה יקהו עוד שיניה במיתתי, אמר לו כך עלה במחשבה, וכך מנהגו של עולם, עד כאן. ופירוש מחשבה העליונה שכלן נאצלו ממנה וכלן נכללות בה, וזהו לשון מחשבה, והמשכיל יבין.

ויתעבר ה׳ בי למענכם אמר הקב״ה למשה אם אתה עובר בארץ יאמרו מה שנגזר על דור המדבר שלא ליכנס לארץ היינו לפי שאין להם חלק לעולם הבא ואם תכנס לארץ בתפלתך יאמרו לא חש משה אלא על עצמו אלא תיקבר אצלם ותביא עמך לעתיד היינו ויתא ראשי עם.

רב לך במה שהראיתיך כבוש ארץ סיחון ועוג, על שאמרת אעברה אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה ועל שאמרת ואראה את הארץ הטובה הריני שומע לך עלה ראש הפסגה וגו'.

רב לך. אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע אם נדרת שלא אכנס לארץ התר נדרך כמו שהתרתי נדרי שנדרתי ליתרו א"ל הקב"ה למשה רב לך כלו' יש רב עליך שיוכל להתיר נדריך אבל אני אין רב עלי וא"כ אין לי מי שיתיר נדרי. ד"א רב לך אל תוסף דבר אלי רב לך הגיע מלכות של יהושע ואין מלכות נוגעת בחברתה ואפי' כמלא נימא:

רב לך. לדבר בדברים הללו. אי נמי רב לך בניסים ונפלאות שעשית לך. הנח לאחרים שיתגדרו ויתגללו במה שאעשה עמהם. כי אם כן אין לדבר סוף, לאחר שתכנס לארץ תשאל לראות בית המקדש. ואונקלו' תרגם שכן שאל דמתרג' והלבנון ובית מקדשא, לפי שנעשה מעצי הלבנון. רב לך. ברב בישר קרח ברב בשרוהו מן השמים. ואם תאב אתה לראות שא עיניך וראה מכאן, כי איני רוצה להשיב פניך מכל וכל. אתה שואל לעבור ולראות. הראיה תהיה לך ולא העברה. שהרי עיקר שאילתך מפני הראיה, כי לא תעבור. והראה לו הק' הכל, דכתי' ויראהו ה' את כל הארץ:

אל ה' ויתעבר ה' בי למענכם ולא שמע אלי יש בזה הענין ספקות: הספק הא' אחר שהקב"ה שומע תפלת כל פה וכ"ש תפלות החסידים ולמה לא קבל תפלת משה ועוד שזהו תוחלת מחלת לב לכל ישראל המתפללים שיאמרו אחר שלא נתקבלה תפלת משה שוא עבוד אלהים ומה בצע כי נפגע בו. וא"ת מה שלא נתקבלה תפלתו הוא לפי שהיה גזר דין שיש עמו שבועה שאמר לכן לא תביאו את הקהל הזה ולכן הוא שבועה שנא' לכן נשבעתי לבית עלי א"כ יקשה למה התפלל משה ואמר אעברה נא ואראה ואיך איפשר שהיה מתפלל שיעבור השי"ת שבועתו וא"ת תשובה לזה מה שאז"ל בעת ההיא לאחר שכבשתי ארץ סיחון ועוג דמיתי שמא הותר הנדר אקשה אם ארץ סיחון ועוג היתה ארץ ישראל ראוי לומר נדר שהותר מקצתו הותר כולו אבל לא היתה מארץ ישראל והקב"ה נשבע לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם: הספק הב' אהרן למה לא התפלל כמרע"ה וכי לא היה תאב החיים כמרע"ה וכ"ש כפי מה שאז"ל וכי לאכול מפריה היה תאב אלא לקיים המצות התלויות בארץ וא"כ כ"ש שיש להקשות איך לא התפלל גם הוא לקיים המצות התלויות בארץ: הספק הג' שאמר ואת יהושע צויתי בעת ההיא לאמר עיניך הרואות את כל אשר עשה ה' אלהיכם לשני המלכים האלה כן יעשה ה' לכל הממלכות אשר אתה עובר שמה לא תיראום ואחר זה התפלל ואמר אעברה נא ואראה את הארץ הטובה וההפך היה ראוי שהיה לו להתפלל וכשיראה שלא נשמעה תפלתו אז היה ראוי שיצוה את יהושע לאמר עיניך הרואות אבל כשציוה ליהושע כבר הוסרה ממנו ההבטחה מליכנס לארץ ישראל וא"כ למה התפלל אח"כ אעברה נא ואראה וא"ת בעת ההיא אינו חוזר למ"ש ואת יהושע צויתי אלא לעת הגזירה א"א שלא הזכיר למעלה הגזירה ועוד שבכל ענין שתפרש בעת ההיא היה ראוי שיזכיר התפלה בראשונה ואח"כ יאמר ואת יהושע צויתי: הספק הד' אחר שכבר צוה ליהושע מה צורך שיאמר לו הקב"ה וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו הרי כבר צוהו וחזק ואמץ אותו במה שאמר לו עיניך הרואות: הספק הה' הקב"ה לא גזר עליהם מיתה אלא שלא יכנסו לארץ וא"כ למה לא נשאר חי עם ראובני וגדי וחצי שבט המנשי וא"ת הגיע זמנו אינו כן שהרי לא כהתה עינו ולא נס ליחה ואם כן למה הנמשך מהגזירה יותר רע מהגזירה היה לו לקיים גזירתו וישאר עם ישראל שגזר עונש מעט והענישו הרבה ואין זו מדת השי"ת: הספק הו' למה עשה הקדמה כ"כ גדולה לשאלה קטנה שלא יאמר אדם לשר הלוה לי ק' זהובים שכבר נתת לי במתנה פעמים רבות אלף פרחים ועוד שכל הקדמה צריך שיהיה לתולדה יחס עמה והגבורות שעשה הקב"ה וגדולות אין להם יחס להעברת הירדן שהעברת הירדן למשה אינה גבורה: הספק הז' למה אמר אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכו' שנראה שיש אלוה שיעשה גבורות אלא שאינם גדולות כגבורות השי"ת והיה ראוי שיאמר אשר אין אל בשמים ובארץ אלא אתה כמו שאמר וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד: הספק הח' למה אמר את הארץ הטובה וההר הטוב הזה שמי ששואל חסד מאת המלך ראוי הוא שלא יחשיבנה ויגדיל אותה לפני המלך שכשיגדיל אותה לפני המלך לא יעשה אותו החסד ואם לא רצה להפחיתה כדי שלא יחר אף ה' לפחות לא יחשיבנה והיה ראוי שיאמר אעברה נא ואראה את הארץ ועוד למה נתן לה מצרים כמוכר שדהו כאלו הקב"ה לא היה מכירה שאמר אשר בעבר הירדן. ונראה לי היתר לכולם בתשובה אחת והיא שהקב"ה נשבע לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם והכוונה לא תהיו מנהיגים בארץ ישראל אבל לא גזר שלא יכנסו לארץ שאם גזר כן ראוי שיאמר לכן לא תבואו אל הארץ אשר נתתי להם ולפי שנשבע שלא יהיו מנהיגים לא שאל משה שרוצה להביא לישראל אלא שיהושע יביאם ומשה יכנס כאחד מן העם ולפיכך מה שעשה בראשונה הוא שצוה את יהושע ואמר לו עיניך הרואות את כל אשר עשה ה' לשני המלכים האלה כן יעשה ה' לכל הממלכות אשר אתה עובר שמה לא תיראום כי ה' אלהיכם הוא הנלחם לכם ואחר שעשה ליהושע מנהיג אז התחנן שיעבור הוא עם ישראל לא שיעבירם וז"ש בעת ההיא אחר שצויתי ליהושע ולזה עשה ג' הקדמות האחד שהכחיש החטא רצוני שאינו חטא גדול והוא שמי שעושה עצמו שוה מאד לאחד אפילו הוא גדול מאד אינו מן התימה שיחטא לו שהוא כרעהו וז"ש אתה החילות. הב' שמי שעושה גבורה גדולה ללחום עם מלכים ולנצחם ראוי הוא שינצח את עצמו וז"ש אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך השלישי אלו הונח שיהיה חטאי גדול ושאינך רוצה לכבוש רחמיך את כעסך אעברה נא ואראה את הארץ הטובה פי' שמרע"ה טען להקב"ה בזה העונש ואמר ידוע שהקב"ה מודד מדה כנגד מדה וא"כ למה ענשת לי שלא אבוא אל הארץ בשלמא המרגלים שהוציאו דבת הארץ ראוי הוא שלא יכנסו שם אבל אני לעולם שבחתי אותה ואמרתי ארץ זבת חלב ודבש ואמרתי טובה וא"כ אלו הונח שהייתי ראוי לעונש שחטאתי ושאינך רוצה להתגבר לפחות עונש זה אינו ראוי אלינו. וא"ת א"כ הקב"ה מדוע הענישו בזה העונש. התשובה שאמר מדוע לא קדשתם אותי בתוך בני ישראל שלא כבדתם אותי ג"כ לא יהיה לכם כבוד כשתהיו מנהיגים להם לכן לא תביאו אבל משה עשה הכנסת פירכא ואמר ראוי שלא יהיה לי כבוד עמהם ושחטאתי ושאינך רוצה להתגבר על מדת הדין סוף סוף אני רוצה לקיים גזירתך אבל אכנס שם כאחד העם לא למנהיג ולז"א אעברה נא כלומר עתה בזאת ההקדמה אני יכול ליכנס ולז"א לו הקב"ה וצו את יהושע כלומר אע"פ שעשית כל מה שאיפשר לעשות ליכנס לארץ והשתדלת כל ההשתדלות האיפשרי לך שצוית את יהושע ושחזקת אותו ואמצת לו לא עשית תועלת בכל מה שעשית כי דע לך שהוא יעבור והוא ינחיל ואתה לא תנחיל וגם לא תעבור וא"ת למה לא רצה הקב"ה שיעבור כאחד העם אחר שלא נשבע על זה התשובה לא רצה הקב"ה שיהיה קלון גדול למשה שיכנס כאחד העם ויהושע יהיה גדול ממנו וז"ש רב לך וכי רב וגדול ראוי שיהיה לך אינו ראוי שהרי אתה הוא הרב ויהושע תלמידך ונער שלך ואין ראוי שיהיה הוא רב עליך ולזאת הסבה בעצמה לא נשאר עם ראובן וגד לפי שהיה קלון למשה שיהושע יהיה לו שתי יתרונות על משה אחד מנהיג בארץ ישראל ומשה חוצה לארץ הב' יהושע מנהיג של י' שבטים ומשה משני שבטים וגם זה נכלל ברב לך אין ראוי שיהיה יהושע רב עליך או גדול ממך ומכאן שיותר טובה המיתה מהקלון שבהכרח הריקות מת משה הוא לא היה אפשר שיכנס למנהיג וגם בלא מנהיג הוא קלון וגם מנהיג דשני שבטים היה קלון בהכרח מת. וא"ת אהרן למה לא התפלל לפי שאמר משה רוצה ליכנס לקיים מצות התלויות בארץ ואני עיקר המצות התלויות בארץ הם לתועלתי והם כ"ד מתנות כהונה ויאמרו בני אדם שכדי לקבל מתנות אני מתפלל ליכנס בארץ ולזה לא התפלל. וא"ת למה לא קיבל הש"י תפלתו וכמו שהקשיתי בספק הראשון התשובה שהיה נראה עול לאהרן שכששני אנשים חטאו חטא אחד והם בבית האסורים השופט שגזר אחד למיתה ואחד לחיים הוא עול ולז"א בפרשת פנחס עלה אל הר העברים וגו' ונאספת אל עמך גם אתה כאשר מת אהרן אחיך כלומר אינך מיוחס ממנו שאחיך הוא וגם החטא אחד הוא כאשר מריתם ואם לא יפורש כן מה צורך לומר אחיך וגם לא היה צריך לומר כאשר מריתם פי ולמה הזכיר לו עונות ראשונים. ואיפשר שגם זה נכלל במה שאמר רב לך כלומר אין ראוי שיהיה לר רבותא על אהרן. עוד איפשר לומר שמה שלא התפלל אהרן לפי שבניו נכנסים במקומו לכהונה גדולה ולכל מעלה אבל משה בן משק ביתו נכנס תחתיו. ובזה הותרו כל הספקות:

ויתעבר ה׳ וגו׳ ולא שמע וגו׳. כפל לומר ״ויתעבר״ ו״לא שמע״, גם הפסיק בתיבת למענכם בין מאמר ״ויתעבר״ למאמר ״ולא שמע״, שהיה לו לומר ״ויתעבר ה׳ בי ולא שמע אלי למענכם״. גם אמר תיבת למענכם אחר שכבר אמר למעלה (דברים א:לז) גם בי התאנף ה׳ בגללכם. יתבאר על פי מה שפרשנו במה שאמר ״בעת ההיא לאמר״, שנתכון להתפלל על עצמו וגם על ישראל. לזה כנגד מה שנתכון בתפלתו על ישראל אמר ויתעבר ה׳ בי למענכם, פרוש למען מה שנוגע לכם, וכנגד מה שהתפלל על עצמו אמר ולא שמע אלי, פרוש למה שנוגע לי. ובזה לא אמר לשון עברה כי שאלת משה על עצמו היא שאלת חכם בטענה הנשמעת כמו שכתבנו למעלה, מה שאין כן ישראל שהקציפו את ה׳ ונתחיבו כליה בעונותינו הרבים, לזה אמר ״ויתעבר״.

או ירצה על זה הדרך: ויתעבר ה׳ בי למות חוץ לארץ למענכם, מטעם הידוע, כדי שיעמדו עמו לעולם הבא, כאמרם זכרונם לברכה. ולזה דקדק לומר ויתעבר לשון עברה, על דרך אמרו (צפניה א:טו) ״יום עברה היום ההוא״ שהוא יום המיתה. ואמרו ולא שמע אלי שלא רצה ה׳ שיכנס לארץ כל עקר, אפלו בתנאי שיצא ממנה אחר כך ויקבר במקום ההוא שבו נקבר עם מתי מדבר, כמו שפרשנו למעלה במאמר ״אעברה נא״.

ויאמר וגו׳ רב לך וגו׳ אל תוסף. כפל לומר ״רב לך אל תוסף״, בא להשיב לשני דברים הבאים בתפלת משה: כנגד מה שהתפלל על עצמו אמר לו רב לך, רמז לו בתבת ״רב״ כי כלום טעם תפלת משה לעבר אל הארץ הוא כדי לקים מצוות התלויות בארץ, לזה השיבו שאינו צריך לזה, כי יש לו רב טוב אשר יתן לו ה׳, והוא אמרו ״רב לך״ ואינך צריך לשום תוספת זכות; וכנגד מה שהיה מתפלל על ישראל השתיקו בגערה ואמר לו ״אל תוסף דבר״ וגו׳:

או נתכון לומר על זה הדרך, כי כל זכות שתגיע לבאי הארץ מן המצוות התלויות בארץ יש לך חלק בכלן, ומה זה הוא החלק? שאתה הוא המצוה אותם לעשות, והוא אמרו רב לך, פרוש הרבנות של קיום המצוה לך היא, ואם כן יש לך חלק עם כל אחד בכל מעשה אשר יעשו שם, ואשר על כן אל תוסף דבר בדבר הזה.

עוד נתכון במאמר רב לך להשיב על טענת ״אעברה נא״ שפרשנו שרצה לומר שיעבירהו מהמלכות משום מלכות יהושע, לזה אמר רב לך פרוש, הגדלה והרבנות היא מיועדת ומיחדת לך כל זמן שאתה בנמצא, ולא אפשר לתת הגדלה לתלמידך בחיים חיותך, ומעתה אין תקון לטעם ״אין מלכות נוגעת בחברתה״ וכו׳ (ברכות מח:), ולדרך זה המאמר ״אל תוסף״ צריך לעצמו ואינו מיתר.

עוד נראה לפרש על זה הדרך ״רב לך״ לגופא, ואמרו אל תוסף נמשך עם מה שלאחריו שהוא מאמר ״עלה ראש הפסגה״ וגו׳, פרוש לפי שאמר לו ה׳ ״עלה ראש״ וגו׳ שנתקבלה חצי תפלתו שאמר ״ואראה את הארץ הטובה״, חש ה׳ שיאמר משה אוסיף לשפוך שיחי, וזה לך האות כי ה׳ שמע קולי בשיחי, לזה אמר לו ״אל תוסף״ וגו׳ בדבר הזה פרוש בדבר זה שאני אומר, והוא מה שגמר אומר כי לא תעבר פרוש, דבר זה מחלט הוא.

למענכם. אינו כמו משמעות בגללכם שהוא בסיבתכם אלא למענכם משמעו לטובתכם ולא נתבאר טובה זו מה היא. אבל ממה שסמך ענין לזה המאמר ונשב בגיא מול בית פעור שאינו ענין לכאן למדו חז״ל במדרש והובא בתוס׳ סוטה ספ״א דע״ז פעור היה מושך הרבה את ישראל לעבודתה כדתני׳ בספרי פ׳ בלק. אבל כח משה רבינו היה נגד ע״ז פעור להחליש כחה כן בחייו וכן אחר מותו היה קבר משה לסגלה וכמש״כ בפ׳ ברכה בברכת שבט גד. ונמצא זה שנשאר משה בעה״י מקור טומאת ע״ג היה לטובה לב״ג וב״ר וכן לשאר שבטים שלא יכשלו בבואם לשם. ומשום זה סיים משה שאחר שנשארתי בעה״י ישבנו בטח בגיא מול בית פעור ע״פ טעם שיבואר עוד להלן ד׳ מ״ו למאי בחרו באותו מקום דיקא באותה שעה ולא הזיק לאחד מהם. רב לך. הרבה עשית לטובת הכלל. ולא תוכל להוסיף בזה בהשרשת תורה:

ויתעבר ה' בי למענכם, כבר בארתי (בתורה אור פ' שלח ובהתו"ה פ' חוקת אצל מי מריבה) שתחלת הגזרה שלא יכנס משה לארץ היה בחטא מרגלים, כמ"ש בפ' דברים גם בי התאנף ה' בגללכם לאמר גם אתה לא תבא שם, שמבואר שבעת שגזר בחטא המרגלים שלא יכנסו לארץ גזר גם על משה, ובארתי שם בארך שאחרי חטא המרגלים לא היו ישראל ראוים עוד אל המדרגה הזאת שמשה יכניס אותם לארץ, שאם היה משה מביא את ישראל לארץ היה הכבוש שלא ע"י מלחמה רק ע"י ה' שהיה מפיל אויביהם לפניהם חללים כמ"ש רש"י ע"פ חז"ל למעלה (דברים א' ח') על פסוק בואו ורשו את הארץ, ועוד אמרו ר'ז"ל שאם היה משה נכנס לארץ היה בונה המקדש ולא היה נחרב לעולם, ועוד אמרו שאז היה כובש את כל העשרה עממין שנתן ה' לאברהם והיה אז הגאולה המקווה שהוא ימות המשיח וכ"ז היה תלוי על תנאי שיהיו ישראל שלמים באמונתם וצדקתם והיו כלם ממלכת כהנים וגוי קדוש, אבל אחר שחטאו במרגלים שנתברר שאינם שלמים באמונתם לא היה אפשר שמשה יביא אותם לא"י אחר שמאז היו עתידים להיות בשעבוד גליות ושהמקדשות יחרבו מה שהיה בלתי אפשר אם היה משה נכנס לארץ (וכמ"ש בהתו"ה פ' שלח בארך), ומאז חשב ה' שגם משה לא יכנס לארץ וכשגזר על דור המדבר שלא יכנסו לארץ לא הוציא מהגזרה כי אם יהושע וכלב לא את משה ואהרן, ועז"א שם גם בי התאנף ה' בגללכם לאמר גם אתה לא תבא שם, ובכ"ז לא היה אז גז"ד שיש עמו שבועה ואם לא היה ענין של מי מריבה שאז היה מקדש את ה' בנס המים והיו ישראל שלמים באמונתם היה אפשריית שיוחזר הדבר לתקונו ותהיה ההבאה אל הארץ ע"י משה, אבל ע"י מי מריבה שרבו את ה' והראו שאינם שלמים באמונתם (כמו שבארתי שם במקומו) נשבע ה' שלא יביאו את הקהל, ובאר שלא היה הגז"ד בעבור משה כי משה לא חטא כלל במי מריבה רק בעבור הקהל שאין ראוים שמשה יביא אותם לא"י, אולם אחר שלא יכול לכנס בתורת מנהיג ומביא את הקהל, לא היה אפשר ג"כ שיבא אל הארץ כהדיוט, וזה מכמה טעמים [א] שאחר שלא היה יכול עוד להנהיג את ישראל והיה רוצה לעבור אל הארץ רק לצורך עצמו להשיג שם שלמות יותר ע"י קדושת א"י וע"י קיום מצותיה אמר לו ה' רב לך, ר"ל כבר יש לך שלמות וקדושה די והותר ולא תוסיף לעצמך שום מעלה יתירה ע"י כניסתך לא"י, [ב] שזה פחיתות והורדה למעלתו שיהיה בא"י וההנהגה תהיה ע"י תלמידו וגם זה נכלל במ"ש רב לך, [ג] באר הענין במ"ש ויתעבר ה' בי למענכם, ולמעלה אמר גם בי התאנף ה' בגללכם לאמר גם אתה לא תבא שם, ויש הבדל בין התאנף ובין התעבר שפעל אנף מורה שמכלה בו אפו וחרונו וזה משמע שהיה חרון על משה עצמו כאלו יאמר שחרה בו אף ה' על ששלח את המרגלים ועי"כ גרם כל זאת, אולם באר זה במ"ש בגללכם שמלת בגלל מציין הסבה הגורמת ר"ל שבשליחות המרגלים לא אני הייתי הגורם לזה רק אתם כמ"ש ותקרבון אלי כלכם, וא"כ האף הזה הייתם אתם סבה הגורמת לזה, אולם פה גלה לו ה' שאינו מונע ממנו העברתו אל הארץ בעבור שקוצף על משה רק שעושה זאת לטובת ישראל שאם היה משה נכנס לארץ אף שלא בתורת מנהיג רק כהדיוט בכ"ז היה המקדש נבנה תיכף ע"י באופן שלא יחרב לעולם, וזה היה רעה גדולה לישראל, כי אז כשנתחייבו על חטאתם היה מכלה חמתו על ישראל עצמם משא"כ כשנבנה המקדש שלא ע"י משה כשחטאו החריב המקדש וכלה חמתו על העצים והאבנים, ועוד אמרו חז"ל שמת משה במדבר כדי שיביא עמו דור המדבר לעת"ל וכמ"ש זה בתורה אור פ' שלח, וא"כ מת במדבר לטובת ישראל לא בעבור שקצף ה' עליו ועז"א פה ויתעבר ה' בי למענכם שפעל התעבר מציין שלא קצף על משה בעצמו, כי עברה מציין שע"י שקצף על החוטא יצא העברה הכללית גם על הבלתי חוטא ששם עברה מציין שעובר הגבול בקצף כללי על החוטא ועל הבלתי חוטא כמ"ש בכ"מ, ועז"א למענכם שמלת למענכם מציין הסבה המאוחרת ר"ל שזה עשה לטובתכם ובאשר ידע ה' שמשה חפץ בטובת ישראל גלה לו שבמה שלא יעבור לא"י יהיה טובה לישראל בעתיד ולכן א"ל רב לך אל תוסף ר"ל שבמה שא"ל אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה יהיה לך רב יותר משאם יהיה לך בהעברתך אל הארץ כי בזה תיטיב לישראל:

ק מלשון עברה:

ר ר"ל בשביל שאמרתי לכם שמעו נא המורים בשביל חטא זה נגזר עלי שלא אכנס לארץ ומביא ראיה וכן הוא אומר וגו' וירע למשה בעבורם דאף התם פי' כמו הכא בעבורם וירע למשה בשביל שהם גרמו ואין למענכם פירושו בעבור שיעשה רצונכם שהייתם חפצים שלא אכנס לארץ כמו למענכם שולחתי בבלה: (מנחת יעקב, רא"ם)

ש ופירוש רב לך מלשון רבנות כאלו אמר מאחר שאני רבך ואתה תלמידי אין לך אלא לשמוע דברי רבך ולא להיות סרבן נגדי שלא וכו':

ת דלטעם ראשון קשה הל"ל רב אני משום הכי פירש דבר אחר וכו' ולטעם של דבר אחר לחוד נמי קשה הל"ל רב טוב לך לכן צריך גם לטעם ראשון:

א ר"ל טוב הצפון בעולם הבא יותר משתכנס אתה לארץ: