דברים ג, יג

ההוא יקרא ארץ רפאים. היא אותה שנתתי לאברהם:

וּשְׁאָר גִלְעָד וְכָל מַתְנָן מַלְכוּתָא דְעוֹג יְהָבִית לְפַלְגוּת שִׁבְטָא דִמְנַשֶׁה כֹּל בֵּית פָּלַךְ טְרָכוֹנָא לְכָל מַתְנָן הַהוּא מִתְקְרֵי אַרְעָא גִבָּרַיָא

וּשְׁאָר גִּלְעָד וְכָל מַתְנָן מַלְכוּתֵיהּ דְּעוֹג יְהָבִית לַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה כָּל תְּחוּם בֵּית פְּלַךְ טַרְגוֹנָא וְכָל מַתְנָן הַהוּא מִתְקְרֵי אֲרַע גִּבָּרַיָא

כל חבל הארגב לכל הבשן ההוא יקרא ארץ רפאים פירוש וכל חבל הארגוב לכל הבשן אשר הוא נקרא ארץ רפאים כלשון וכל ההקדיש שמואל הרואה ושאול בן קיש (דהי"א כו כח) ההושיבו נשים נכריות (עזרא י יז) שהה"א בהם במקום אשר וכן רבים והיה נקרא מכלל ארץ רפאים על שם עוג המולך בה או מפני שהיתה מתחלה לרפאים ונשארה לעוג כי הוא והעם היושב בה מיתר הרפאים:

ההוא יקרא ארץ רפאים - שנזכר בברית בין הבתרים כמו שפירש למעלה.

ההוא יקרא ארץ רפאים. אותה שנתתי לאברהם.

חבל הארגוב. חבל לשון חלק, כמו ויפלו חבלי מנשה עשר. ארגוב לשון פלך ומחוז כדמתרג' אונקלו':

ההוא יקרא ארץ רפאים. פרשתי למעלה כי הכונה היא תקרא ולא תחשב כפי האמת, שאם אינך אומר כן והיא בכלל הרפאים מה שנתן ה׳ לישראל, תקשה בריתא דספרי שאמרו ״אשר ה׳ אלהיך נותן לך״ פרט לעבר הירדן שנטלת מעצמך, עד כאן, והלא בכלל מה שנתן ה׳ היא. ומה גם לדברי רבותינו זכרונם לברכה שאמרו ברבות (בראשית רבה מ״ד) שהרפאים זה חוי, ומצינו שמנאו הכתוב בכלל השבעה שנתן להם בעלותם מארץ מצרים, דכתיב: ״ואמר אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ הכנעני וגו׳ והחוי״ וגו׳ (שמות ג:יז), אלא ודאי שאין ארץ עוג נחשבת רפאים אלא שנטלוה מעצמן.

ואם תאמר, והלא מצינו שהאמורי גם כן נזכר בשבעה עממין אשר אמר ה׳ שיתן להם בעלותם מארץ מצרים, והוא סיחון דכתיב (במדבר כא:כא) ״מלך האמרי״, וכתיב (במדבר כא:כה) ״וישב ישראל בערי האמרי״, וחזרה קשיתנו לדברי ספרי. זו אינו קשיא, כי ערי האמורי האמורים בסיחון אינם מה שנתן ה׳ לאברהם, כמו שגלה הכתוב בפרוש שם (במדבר כא:כו) ״כי חשבון עיר סיחון״ וגו׳ ״והוא נלחם במלך מואב הראשון ויקח את כל ארצו מידו״ וגו׳, הרי שארץ סיחון מואבית היא, אלא שזכה בה סיחון ונקראת אמורי בשביל סיחון שהיה מלך על האמורי, ולעולם לא באה בכלל מתנת שבעה אמות שהגיע זמנם.

עוד נראה כי לעולם כל אשר בשם רפאים יכנה נכלל במאמר ה׳ לאברהם ״ואת הרפאים״ (בראשית טו:כ), וארץ סיחון ועוג בכלל אשר נתן ה׳ היא, שהרי קראה הכתוב ארץ האמורי, וארץ עוג גם כן הרי קראה רפאים שהם החוי. ופרוש בריתא של ספרי שאמר פרט לעבר הירדן (דברים ז:יג) הוא על ישיבת הארץ, כי הגם שנתן ה׳ שבעה עממין לאברהם, לא כל הארצות שוות בענין זה שיהיו ראויים לדור בהם. ויהיה זה כענין קדשת הארץ עצמו שמצינו עשר הדרגות קדשה בארץ עצמה במקומותיה (כלים א:ו), ותהיה ארץ סיחון ועוג פחותה למטה. והגם שנתן ה׳ אותה לאברהם, תהיה לשלל עמה, וגוף הארץ תהיה כשאר השלל או לשמה, אבל לא לדירה.

והוא מה שאמרו בספרי ״לתת לנו״ – פרט לעבר הירדן. שם דקדק הכתוב לומר ״באתי אל הארץ אשר נשבע ה׳ לתת לנו״ (דברים ו:כג), פרוש, הארץ אשר נשבע ה׳ שיתן לנו לדירתנו, למעט שאר ארצות שהגם שנתנם לנו לא נתן הארץ לדירה מפני שאינה ראויה לקדשה. ותמצא שנתן גם כן עמון ומואב ואדום שהם הקיני והקנזי והקדמוני, וכתיב (ירמיה מט:יז) ״והיתה אדום לשמה״, וכמו כן היתה ראויה להיות ארץ סיחון ועוג. אבל ארץ ישראל היא מה שנשבע ה׳ לתת לישראל לשכון שם. ושמור לך כלל זה גם כן שהגם שלא נתן ה׳ הארץ לדור בה, וגם שלא נתן עמה לאברהם וכבשוה רוב ישראל – יש לנהוג בה דין קדשה בשביל שנכבשה לפני ה׳.

ויתר הגלעד וגו' נתתי ג"כ אני בעצמי, עתה באר הטעם למה עשה החלוקה באופן זה, אומר הטעם שנתן ליאיר בן מנשה חלק גדול שהוא כל חבל ארגוב הוא מפני שכל חבל הארגב לכל הבשן ההוא יקרא ארץ רפאים ששם ישבו גבורים גדולים:

צ ר"ל לעיל גם כן כתיב ארץ רפאים אבל זו היא רפאים שנתתי לאברהם: