דברים כז, יב

לברך את העם. כדאיתא במסכת סוטה (לב, א) ששה שבטים עלו לראש הר גרזים, וששה לראש הר עיבל, והכהנים והלוים והארון למטה באמצע הפכו לוים פניהם כלפי הר גרזים ופתחו בברכה, ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה וגו' ואלו ואלו עונין אמן. חזרו והפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה ואומרים, (פסוק טו) ארור האיש אשר יעשה פסל וגו', וכן כלם עד (פסוק כו) ארור אשר לא יקים:

אִלֵין יְקוּמוּן לְבָרָכָא יָת עַמָא עַל טוּרָא דִגְרִזִים בְּמֵעֲבָרְכוֹן יָת יַרְדְנָא שִׁמְעוֹן וְלֵוִי וִיהוּדָה וְיִשָׂשכָר וְיוֹסֵף וּבִנְיָמִין

אִלֵין שִׁבְטַיָא יְקוּמוּן לְבָרְכָא יַת עַמָא עַל טַוְורָא דִגְרִיזִים בְּמֶעֱבַרְכוֹן יַת יוֹרְדְנָא שִׁמְעוֹן וְלֵוִי וִיהוּדָה וִישָשׁכָר וְיוֹסֵף וּבִנְיָמִין

אלה יעמדו לברך וגו' - לפי הפשט: דומה שאלו עונין אמן אבל הלוים הופכין פניהם, בשעת ברכה להר גרזים וכשמקללים פונים להר עיבל.

גריזים בגימ' הברכה יהיה בו:

אלה יעמדו לברך. דרשו רז"ל הברכה היתה ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה, הקללה כמו שכתוב, והיו על הברכה ששה מבני הגבירות ועל הקללה היו בני השפחות, ולפי שלא היו אלא דן ונפתלי גד ואשר הוצרך ליטול מבני לאה שתים, ראובן הבכור וזבולן הקטן כדי שישלימו לששה. ומה שמונה שמעון על הברכה, מפני שנכתבו בכאן י"א ארורים ולא רצה לקללו ולומר כנגדו ארור, ומשה שקבע ברכה בפרשת וזאת הברכה לכל השבטים ולא קבע לשמעון לפי שלא היה ראוי לברכה מפני חטא זמרי, וכיון שלא היה בלבו לברכו כי לא היה ראוי לברכה לא רצה לקללו בכאן לומר ארור כנגדו, שאם כן לא היתה לו תקנה. וכבר דרשו רז"ל שאע"פ שלא ברכו בפירוש רמזו בברכת יהודה, שנאמר (דברים ל״ג:ז׳) שמע ה' קול יהודה, שכן היתה נחלת בני שמעון בתוך נחלת בני יהודה. ומה שנמנה ראובן על הקללה אין זה לחיובו, אלא נראה לי שהוא התנצלות גמור במעשה בלהה ולומר שלא חטא באשת אב, שהרי הוא קורא ארור שוכב עם אשת אביו, ומזה אמרו במדרש (בראשית מ״ט:ד׳) יצועי עלה, אמר לו יעקב אביו, בני אין לך תקנה עד שיבא אותו שכתוב בו (שמות י״ט:ג׳) עלה, כיון שבא משה והעמיד לכהנים הלוים בהר גרזים ובהר עיבל והעמיד ראובן על הקללה ידעו כל ישראל שהיה ראובן זכאי. וכן אמרו רז"ל כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה. וכיצד היו עומדין אלו על הברכה ואלו על הקללה, כך שנו רז"ל במסכת סוטה, ששה שבטים עלו לראש הר גרזים וששה שבטים עלו לראש הר עיבל, והכהנים והלוים עומדים למטה באמצע, הכהנים מקיפין את הארון והלוים את הכהנים וישראלים מזה ומזה, שנאמר (יהושע ח׳:ל״ג) וכל ישראל וזקניו ושוטרים ושופטיו עומדים מזה ומזה לארון נגד הכהנים הלוים, הפכו פניהם כלפי הר גרזים ופתחו בברכה, ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה, אלו ואלו עונין אמן, הפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה, ארור האיש אשר יעשה וגו', אלו ואלו עונין אמן עד שגומרין ברכות וקללות, ואחר כך הביאו את האבנים ובנו את המזבח ושדוהו בשיד וכתבו עליהן את כל דברי התורה הזאת בשבעים לשון, שנאמר באר היטב, ונטלו האבנים ובאו ולנו במקומן, עד כאן במשנה.

אלה יעמדו כל העומדים על הברכה היו בני הגבירות וע״י שבני לאה רבים נטלו מהם הקטן והגדול להשלים המנין על בני השפחות שלא היו רק ד׳ והיו על הקללה הגדול והקטן הגדול הוא ראובן לפי שהיה חשוד מבלהה וענה אמן על ארור שוכב עם אשת רעהו ואביו וידעו בודאי שלא פשע בדבר, והכי איתא בפרק במה בהמה יוצאה אפשר עתיד זרעו לעמוד על הר עיבל ולומר ארור שוכב עם אשת אביו ויבא חטא זה לידו והקטן הוא זבולון.

לברך את העם פרש״י ששה שבטים עלו וכו'. היינו אליבא דמשנת ואלו נאמרין, אבל רבי אומר אלו ואלו ישראל ולויים למטה הם עומדים כדכתיב בספר יהושע וכל ישראל וזקניו ושופטיו והכהנים והלוים עומדים מזה ומזה לארון וגו'. ומה שכתוב בפ׳ ראה על הר גריזים ועל הר עיבל היינו בסמוך כדכתיב וסכות על הארון. תניא רבי אליעזר אומר אי אפשר לומר לוי למטה שכבר נאמר לוי למעלה אלה יעמדו לברך את העם על הר גריזים שמעון ולוי ויהודה, ואי אפשר לומר לוי למעלה שכבר נאמר ביהושע וכל ישראל וזקניו וגו׳ והכהנים והלוים עומדים מזה ומזה לארון הא כיצד זקני כהונה ולויה למטה והשאר למעלה, ר׳ יהושע אומר כל הראוי לשירות לשאת את הארון דהיינו מבן שלשים עד בן חמשים למטה אצל הארון והשאר למעלה. עוד פרש״י כאן ופתחו בברכה ברוך האיש וגו׳ וראיה מיהושע חציו אל מול הר גריזים וחציו אל מול הר עיבל כאשר צוה משה עבד ה׳ לברך את עם ישראל בראשונה.

אלה יעמדו לברך את העם על הר גריזים שמעון ולוי ויהודה ויששכר ויוסף ובנימין ואלה יעמדו על הקללה בהר עיבל ראובן גד ואשר וזבולן דן ונפתלי יש בזה הענין ספקות: הספק הא' למה שינה בארור הראשון מארורים אחרי' שבזה אמר וענו כל העם ואמרו אמן ובשאר ארורים לא אמר אלא ואמר כל העם אמן: הספק הב' למה אמר באלו העבירות ארורים יותר מעבירות אחרות שעבירות חמורות יש בתורה כאלו: הספק הג' מדוע הם אחד עשר ארורים ואינם שנים עשר או עשרה או מניין אחר: הספק הד' למה הוצרכנו שתי הרים לענין קללות וברכות יספיק הר אחד לכולם: הספק הה' שהיה עלבון גדול לחצי השבטים שהם בהר עיבל שיהיו על הקללה וזה ספק גדול למה ביזה אותם וחרפם שחצי השבטים האחרים יהיו על הברכה והם יהיו על הקללה והיה ראוי להם להתרעם תרעומות גדולה על משה שיהיו הלויים הופכים פניהם כלפי הר עיבל ויאמרו בלשון ארור ופניהם כלפי הר גריזים ויאמרו בלשון ברוך ומה חטאו אלו מאלו: התשובה לספק הראשון שזה הארור הוא בענין ע"ז ואמר במתן תורה ויענו כל העם יחדו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ועיקר העניה שענו כל אשר דבר ה' נעשה הוא בענין ע"ז אם רצונם שיהיה להם לאלהים והם יהיו לו לעם שאנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום והמודה בע"ז ככופר בכל התורה כולה לזה אמר גם כן כאן בענין ע"ז וענו כל העם ואמרו אמן. התשובה לספק השני למה אמר ארור באלו ולא בעבירות אחרות התשובה שכל אלו הארורים הם הדברים שהאדם עושה בסתר ולכן אמר בראשון ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה ושם בסתר לומר שכל אלו הדברים הדרך בהם לעשותם בסתר ומקלה אביו ואמו בסתר שיש לבן בושה לבזותם בגלוי ומשיג גבול גם כן הוא בסתר וכן משגה עור ומטה משפט ושוכב עם עריות ולוקח שוחד כולם בסתר וכן אמר ארור מכה רעהו בסתר ולא קלל באלו אם היו בפרהסיא שהדיינים יעשו הדין. והיתר הספק השלישי למה הם י"א ארורים ולא חשבון אחר נכלל בהיתר הספק השני ולדעת המדרש אלו י"א ארורים הם כנגד י"א דברים שאמר דוד ע"ה במזמור ה' מי יגור באהליך. והיתר הספק החמישי והוא שנתן עלבון גדולה לחצי השבטים שהם בהר עיבל. התשובה שבאחד משני פנים האדם מוכיח לחבירו אם הוא ממשפחה טובה ובן טובים אומרים לו לא תחטא זכור מעשי אבותיך הטובים ותדמה אליו ותהיה מבורך מפי השי"ת ואם אביו רשע אומרים לו הזהר אל תהי כאבותיך שיבואו עליך קללות ולכן בשבטים שבהר גריזים ראוי לומר להם תהיו דומים לאביכם ואמכם כמו שאמר הביטו אל אברהם וגו' ולז"א להם בלשון ברוך לומר תהיו דומים ליעקב ולרחל ולאה אבל לבני השפחות ראוי לומר להם לא תהיו דומים לאמכם ואביהן שיביא קללה כאמרו ז"ל אין הגאוה מצויה אלא בבזויי משפחה שנאמר ותגשן השפחות הנה וילדיהן וגו' ובני השפחות בהר עיבל. ובזה הותר הספק הד' שלזה הוצרכו שתי הרים ולא הספיק הר אחד לפי שהקללות צריך שיהיו לקצת השבטים זולת קצתם והברכות לקצת זולת קצתם. ויש ספק על זה א"כ ראובן מדוע נתן אותו בהר עיבל שהוא מבני הגבירות ולזה היה איפשר שנאמר שלפי ששכב עם אשת אביו ואחד מן הארורים הוא ארור שוכב עם אשת אביו וזה א"א שבמס' שבת איתא מוצל אותו האיש מעון והאומר ראובן חטא אינו אלא טועה ואלו הונח שחטא הרי אז"ל ששב בתשובה ואסור לומר זכור מעשיך הראשונים ועוד איך איפשר שהיה מרע"ה מלבין פני בניו ברבים ח"ו אלא הטעם הוא הפך מזה שלגלות שלא חטא נתן אותו במקום שאומר ארור שוכב עם אשת אביו שכל העולם יאמרו אם ראובן חטא בזה איך הלבין פני בניו לומר ארור שוכב עם אשת אביו אלא ודאי לא חטא וזה הוא שאז"ל אז חללת יצועי והעולם יחשבו כן עד שיבוא אותו שנאמר בו ומשה עלה וכוונתם לומר שבמה שנתן בניו במקום שנאמר בו ארור גלה שלא חטא ומה שנתן זבולון במקום הארורים לפי שהוא ספן לחוף ימים ישכון ולא ישמע דברי תורה צריך להוכיחו והראיה שכל מה שעשה היה בכוונה רצויה ושלא רצה לבזות שום שבט שאז"ל שהיו י"א ארורים כנגד י"א שבטים ומה שלא היו י"ב לפי ששמעון היה בלבו שלא לברכו לא רצה לומר ארור כנגדו וא"ת י"ב ארורים הם התשובה שארור אשר לא יקים הוא כנגד כל ישראל בכללם וכנגד כל התורה בכללה אבל י"א ארורים הם ממצות פרטיות וכנגד י"א שבטים:

אלה יעמדו לברך את העם וגו'. ובקללות לא נאמר אלה יעמדו לקלל, לפי שהטובות באות מאת ה' בפועל אבל הקללות אינן באים כ"א מעצמם ע"י הסתרת פניו ית' כי מפי עליון לא תצא הרעות (איכה ג לח) לכך נאמר ואלה יעמדו על הקללה ולא לקלל כ"א ליעד ביאת הקללות, והדבר בספק אם יבואו או לא כי מאחר שאינן באים כ"א בהסתרת פנים א"כ עדיין הדבר תלוי בהוראת המערכה.

ומה שנאמרו כל הארורים בפירוש ונשארו הברכות בדיוק ולא להפך, לפי שעיקר הברכה לעה"ב הנסתר ורק מפירותיהן יאכלו בעה"ז להיות להם הכנה שיוכלו לקיים המצות ע"י מציאות הברכות ע"כ הסתירם הכתוב ועוד רמז בזה שברצות ה' דרכי איש אז יהפוך לו הקללה לברכה שאפילו הארורים יתהפכו לברכות ע"ד ארז"ל (מו"ק ט:) תזרע ולא תחצד כמבואר למעלה בפר' בא (י י) בפסוק ראו כי רעה נגד פניכם. ועוד רמז שהברכה בכלל הארורים כי מאחר שהקללה היתה סבה שמיראתה בא לידי סור מרע ועשה טוב אם כן מפאת הקללות נמשכו הברכות.

ומה שבאו במספר י"א, לפי ששם של יה הוא מדת הדין שנאמר (תהלים קיח יח) יסור יסרני יה, וכן (שם צד יב) אשרי הגבר אשר תיסרנו יה, וכן עזי וזמרת יה כמבואר פר' בשלח (טו ב) ונמצא שוי"ו ה"א שבשם הגדול הוא מדה"ר וכן כתב רבינו בחיי על פסוק כי יד על כס יה (שמות יז טז) ורצה הקב"ה לברא את העולם במה"ד היינו בשם של יה שנאמר (ישעיה כו ד) כי ביה ה' צור עולמים. וראה שאינו מתקיים עד ששיתף גם ו"ה לי"ה וע"כ אמרו (ב"ב ט:) הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות, לפי שעיקר שכרו בעה"ז הנגבל בשש קצוות כי שכרו ממגד שמים מעל, ומתהום רובצת תחת, ופרצת ימה, וקדמה, וגו'. אבל המפייסו בדיבור הרוחני שבו אז עיקר שכרו לעולם הנעלם בשם של ו"ה דהיינו י"א ברכות כי דווקא לעה"ב השם מלא ע"כ באו הברכות במספר י"א, וכן אפילו הארורים אין הקב"ה שולח בשטף חימה לאלתר כ"א ברחמים תחילה מעט מעט אולי ישובו כדרך שעשה לדור המבול שאם יחזרו יהיו גשמי ברכה כך אפילו הקללות באים מצד הרחמים מעט מעט ע"כ באו ג"כ במספר י"א המורה על הרחמים, ומטעם זה כל התוכחות הן של תורת כהנים, הן שבפרשה זו, מתחילין בוי"ו ומסיימין בה"א להורות שאפילו ברוגז רחם יזכור.

ובסוטה (לז:) דרשו כל י"א אלו, על נואף ונואפת חוץ מן מטה משפט גר יתום ואלמנה פירש"י לא ידעתי לפרשו, ואני אומר שכך פירושו כי אם ינאף את אשת רעהו ותלד בן ממנו ובמותו יפסוק הדיין שהוא יורש עם שאר אחיו הקטנים הרי הוא גוזל היתום, וגם ממעט לאלמנה מחלקה והראב"ע כתב שכל אלו דברים שבסתר וכן פירש בחזקוני, ולפי שאין יכולת ביד בית דין לעמוד כנגדם על כן החרימם בארור וזה דעת נכון והראיה עליו שלא הזכיר לשון סתר כ"א בע"ז שנאמר ושם בסתר ובמכה רעהו בסתר כי שנים אלו כוללים כל התורה והמצות כי כלם נכללו בשני סוגים אלו דהיינו בדברים שבין אדם למקום ב"ה, ובדברים שבין אדם לחבירו, ופרט י"א אלו לדבר בהוה כי בהם הדבר מצוי להסתירם והוא הדין בכל מצות התורה שחזר וכללם בארור אשר לא יקים את דברי התורה. ומה מאד מסכים לזה מה שדרשו אשר לא יקים זה הלומד תורה שלא לשמה והיינו דבר שבסתר שהוא לומד לשם יוהרא ואין כוונתו כדי לקיים המצות ומי יוכל לעמוד על דעתו ואפילו מהש"ר טעו בזה כארז"ל (ב"מ פה.) על מה אבדה הארץ דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולמלאכים ולא פירשוה עד שפרשה הקב"ה בעצמו ויאמר על עזבם תורתי וכו', כי בנגלה היו רואים אותם עסוקים בתורה אבל לא ידעו שלמדו שלא לשמה וכשבאו לידי מעשה עזבוה כמנהג רוב דורינו, ע"כ אמר אשר לא יקים את דברי התורה מה שהוא מדבר בפיו אינו מקיים ש"מ שהוא לומד שלא לשמה ואין לך סתר גדול מזה ע"כ החרימו בארור.

ד אף על גב דכתיב שמעון ולוי ויהודה וגומר משמע דאותן ששה שבטים היו מברכי' ולא שבט לוי לבד וי"ל מדכתי' ואלה יעמדו על הקללה בהר עיבל ובע"כ צ"ל על הקללה אצל הקללה ר"ל שהלוים הפכו פניהם להן ולכן נקראו אצל יותר מאותן שהיו עומדים על הר גריזים אף שהיו קרובים להן כמו אלו כיון שלא יתכן לפרש כמשמעו שאין שייך לומר אלה יעמדו על הקללה וכי יש ממשות בקללה שדורסין עליה ברגלים אלא בע"כ פירושו אצל הקללה כלומר אצל אותן המקללים א"כ ש"מ שהן עצמן אינן מקללין ממילא הא דכתיב אלה יעמדו לברך וגומר נמי הן עצמן אינן המברכים ועכשיו סברא הוא שהם שבט לוי מדכתיב וענו הלוים וגומר. וא"ת א"כ מאי זה דכתיב אלה יעמדו לברך את העם וגומר והרי משמע דהם עצמן היו המברכין. י"ל דה"פ אלה יעמדו אצל הלוים בשעה שעמדו הלוים לברך את העם על הר גריזים שמעון וגומר כ"ש בשם א' מהגדולים. ול"נ דהוכחתו מדכתיב וענו הלוים ואמרו אל כל איש ישראל וגומר ש"מ דהלוים היו המקללין והוא הדין המברכין דהא קודם שאמרו ארור האיש היו אומרים ברוך האיש וא"ל דהא דכתיב וענו הלוים פירושו דענו הלוים תחל' כלומר שהם התחילו ואח"כ כל העם אחריהן דאם כן הכי הל"ל וענו הלוים וכל איש ישראל ואמרו וגו' ועוד מאי אל כל איש ישראל שהרי הם עצמן היו ג"כ מן המקללין אלא ע"כ שהלוים היו המברכין והמקללין והיו הופכים פניהם כדפירש רש"י ופי' דקרא דאלה יעמדו לברך את העם כאלו אמר אלה יעמדו על הר גרזים כשיבאו הלוים לברך את העם ומי הם העומדים על הר גרזים שמעון ולוי וגו'. וא"ת והרי כתיב ואלה יעמדו לברך את העם שמעון לוי ויהודה וגו' א"כ משמע שגם לוי היה עומד על הר גרזים כמו שאר שבטים ואיך פי' הוא ז"ל והכהנים והלוים והארון למטה באמצע כו'. וי"ל שני מיני לוים הם מהם הראוים לשירה דהיינו עד שיגיע לנ' שנים ושאינן ראוין לשירה דהיינו מס' ואילך ואותן הראויין לשירה עומדין למטה ואותן שאינן ראויין לשירה עומדין על ההר ברייתא פרק אלו נאמרין (סוטה דף לו):