דברים כו, ח

וְאַפְּקָנָא יְיָ מִמִצְרַיִם בִּידָא תַקִיפָא וּבִדְרָעָא מְרַמְמָא וּבְחֶזְוָנָא רַבָּא וּבְאָתִין וּבְמוֹפְתִין

וְהַנְפָקָנָא יְיָ מִמִצְרַיִם בִּידָא תַקִיפְתָּא וּבִדְרַע מְרַמְמָא וּבְחֶזְוָונָא רַבָּא וּבְאָתִין וּבְתִמְהִין

ובמרא גדל כתרגומו ובחזונא רבא כדכתיב המסות הגדולות אשר ראו עיניך וגו'.

ביד חזקה. זה הדבר. פי׳ שהיה בשעת החשך במצרים דבר על רשעי ישראל שלא רצו לצאת. וזהו משמעות ביד חזקה בע״כ כלשון הכתוב בס׳ יחזקאל אם לא ביד חזקה אמלוך עליכם:

ובזרוע נטויה. זו החרב שהיה בין מכה למכה. וכדאי׳ ברבה פ׳ וארא. שהיה מיתה משמש בין מכה למכה. ולמד מדכתיב בצפרדע ונגף. והיה זה כדי שלא ינוחו ויתאספו לאבד את ישראל בבת אחת. בראותם כי יד ה׳ קשה. וכל זה מבואר ע״פ מכילתא פ׳ בשלח עה״פ ויושע ה׳ את ישראל מיד מצרים. כאדם שאוחז את הצפור בידו. שאם רצה ביד הוא חונקה. וכאדם שהוא שומט את העובר ממעי הפרה. ומבואר בס׳ שמות ו׳ ו׳:

ובמורא גדול. זו גלוי שכינה. שהיה בשעת יצ״מ. והגביה את דעתם ונפשם:

ובאותות. זה המטה. שנוצר ביחוד לזה התכלית. וכדאי׳ בפ׳ מקום שנהגו עשרה נבראו בע״ש ביה״ש. ומזה הוכחה כמה גדול מעלתם של ישראל:

ובמופתים. אלו עשר מכות כמשמעו. והמגיד דרש בזה ואינו מענין הפשט:

[ח] ויוציאנו ה' . כבר הזכיר את ה' וישמע ה' את קולנו. ואמר בספרי שבא ללמד שלא ע"י מלאך וכו':

ביד חזקה ובזרוע נטויה. כמביא בספרי עד ר"י היה נותן בהם סימנים: