דברים כה, יב

וקצתה את כפה. ממון דמי בשתו הכל לפי המביש והמתביש. או אינו אלא ידה ממש, נאמר כאן לא תחוס, ונאמר להלן בעדים זוממין (לעיל יט, יג) לא תחוס, מה להלן ממון, אף כאן ממון:

וּתְקוּץ יָת יְדַהּ לָא תְחוּס עֵינָךְ

וְתִקְטְעוּן יַת פִּיסַת יְדָהּ לָא תְחוּסַן עֵינֵיכוֹן

וקצותה את כפה. כמו עין תחת עין אם לא תפדה כפה תקוץ:

לא תחום עינך. אם היתה ענייה:

כפה ב' דין ואידך כפה פרשה לעני מה להלן ממון אף כאן ממון:

עינך וסמיך ליה לא יהיה לך בכיסך. לומר לך שלא יסתכל בכיס במבושיו ובערותו ד"א עינך לא יהיה לך בכיסך למנות מה שבו כי אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין:

וקצותה את כפה וסמיך ליה לא יהיה לך בכיסך. לומר דקצותה את כפה הוא ממון דבר המוטל בכיס:

וקצתה את כפה פרט לאשת שליח ב״ד שאם החזיקה במבושיו של אותו המתקוטט עם בעלה כשהוא בא להכריחו מכח שליחות ב״ד שהיא פטורה.

וקצתה את כפה. אלו הי׳ כמשמעו וקצתה את ידה מיבעי כמו דכתיב ושלחה ידה אלא הפי׳ וקצתה את כפה היינו מעשה ידיה שהוא סתמא בפלך ונעשה בכף. וכדכתיב ותעש בחפץ כפיה. והענין משום דאשה פגיעתה רעה שאין לה ממה לשלם רק ממע״י לפי התורה שלא היה שייך לבעלה. ואם לא תרצה לעשות אין לב״ד ממה לגבות ממנה. נמצא מקצים ידיה שלא תעשה או נוטלים הריוח:

לא תחוס עינך. אם האשה עשירה ויש לה נכסי מלוג. וכבר היה המנהג שהיה פירות נ״מ לבעל. כמו בהגר שפחת שרה וכן בעכסה בת כלב שנתן לה אביה גולות עילית ותחתית לטובת אישה. וא״כ א״א לגבות מאותם הנכסים אלא מוכרים בטה״נ שאם ימות הבעל קודם לה יגבה השדה כדאיתא בב״ק פ׳ החובל שהיה לפני תקנת אושא. אבל בזה נמצאת האשה מפסדת הרבה בשביל מעט שנותנים להניזק. מש״ה כתיב לא תחוס עינך להפסידה יותר ממה שחייבת לשלם: