דברים כב, ג

לא תוכל להתעלם. לכבוש עינך כאלו אינך רואה אותו:

וְכֵן תַּעְבֵּד לַחֲמָרֵהּ וְכֵן תַּעְבֵּד לִכְסוּתֵהּ וְכֵן תַּעְבֵּד לְכָל אֲבֵדַת אֲחוּךְ דִי תֵיבַד מִנֵהּ וְתַשְׁכְּחִנַהּ לֵית לָךְ רְשׁוּ לְאִתְכַּסָאָה

וְהֵיכְדֵין תַּעֲבֵיד לְחַמְרֵיהּ וְהֵיכְדֵין תַּעֲבֵיד לִכְסוּתֵיהּ וְהֵיכְדֵין תַּעֲבֵיד לְכָל אֲבֵידְתָּא דְּאָחוּךְ דִּי מִתְבְּדָא מִנֵּיהּ וְתַשְׁכְּחָהּ לֵית לָךְ רְשׁוּ לְכַסָּאָהּ מִינֵיהּ אַכְרִיז עֲלָהּ וּתְהַדְרִינָהּ

וְכֵן תַּעֲבֵיד לְחַמְרֵיהּ וְכֵן תַּעֲבֵיד לְאִצְטַלִיתֵיהּ:

לא תוכל. כחביריו:

וכן תעשה לשמלתו. אע"פ שאין אבידתה מצויה כ"כ אל תחשבה לאבדה מדעת:

וכן תעשה לחמורו וכן תעשה לשמלתו יש להקשות ידוע הוא זה שכן גם לחמור ושמלה שנאבד לאחיו מה צורך לומר כאן וכן התשובה הייתי אומר שור ושה ישיב לאחיו לפי שראוי להתקרב על גבי המזבח ולא חמור לז"א וכן תעשה לחמורו ועדיין הייתי אומר דוקא חמור שבעליו שמר אותו כראוי ושבר הדלת ויצא אבל שמלה אבדה מדעת היא שנתן אותו במקום שאינו משתמר לזה הוצרך לומר וכן תעשה לשמלתו:

וכן תעשה לחמורו וגו׳. במסכת ב״מ דכ״ז עבדי צריכותא לכל הני פרטי לחידוש הלכה:

לכל אבדת אחיך. מיותר ובא לרבות אפי׳ אבדת קרקע כדאי׳ שם דל״א. ועדיין אחיך מיותר. והכי מיבעי לכל אבדתו. ומזה דרשו במ׳ ע״ז דכ״ו לכל אבדת אחיך לרבות את המומר והוי כמו דכתיב לכל אבדה לכל אחיך:

אשר תאבד ממנו ומצאתה. הוא מצוה שתמצאנה. פי׳ דמצאתה משמעו דאתא לידך כמש״כ מדיוק הלשון בפ׳ שמיני. והזהיר הכתוב שאם תראה אזי ומצאתה. תקח לידך. ומכ״מ נכלל בזה שאם תבוא לידך. והשבתו לו וכדמוכח בב״ק דקי״ד ב׳ דלמד מזה דאבדת כותי אנס אע״ג דבא לידו מותר. [ובזה מתיישב רומי׳ דגמ׳ ב״מ דכ״ו ב׳ וד״ל א׳ עי׳ בנימוקי׳ ובש״מ. ולדברינו ניחא דעובר בעשה ומצאתה]:

[מט] וכן תעשה לחמורו. יל"פ עוד מ"ש בסי' הקודם והשבותו לו אף א"ע אתה משיב לו. ר"ל שאם שור או שה תשיב לו האבדה עצמה כי השור עושה ואוכל והשה גיזותיו שוה נגד מה שהוא אוכל ואין למכרו, כי לשון השבה משמע שמשיב הדבר עצמו, ועז"א וכן תעשה לחמורו שתשיב החמור עצמו ועז"א עושה והיא אוכלת וכן לשמלתו שאינו אוכל מחזיר לו הדבר עצמו וכ"ז נכלל במ"ש והשבותו לו וכמ"ש בב"מ (דף כח ע"ב) והשבותו לו ראה איך תשיבנו לו, ומ"ש כסות מנערה וכו' (שם דף כט ע"ב). ומ"ש אף השמלה בכלל היתה, הועתק מלשון המשנה (דף כז) והגי' הוא גרסת הגר"א, שמ"ש בכלל כל אלו פי' בגמ' בכלל כל אבדת אחיך:

[נ] אשר תאבד ממנו ומצאתה . כ"ז לשון מיותר, ופי' שצריך שיהיה בו שוה פרוטה שאז נקרא אבדה אצל האובד ומציאה אצל המוצא לא אם אינה ש"פ, ובזה מודים כ"ע רק ר"י ס"ל שצריך שיהיה ש"פ משעת אבדה עד שעת מציאה ואם הוזלה בינתים אינו חייב להכריז והלכה כת"ק, ומ"ש שנית לא תוכל להתעלם שגם אחר שבאה לידו צריך לשמרה עד יבא בעל האבדה ואם לאו עובר בל"ת וחייב באחריותה שזה נרמז במלת לא תוכל כנ"ל בלאו דלא יוכל לבכר:

ד (קצ"מ) הוצרך לפרש זה אע"ג שכבר פירש זה לעיל מפני שחזר לפרשו ע"פ משרז"ל פעמים שאתה מתעלם שנראה כאלו הוא מסופק בפירושו לכך אמר כאן שא"א לפרש לא תוכל להתעלם אלא שלא כו':