דברים יז, יט

דברי התורה. כמשמעו:

וּתְהֵי עִמֵהּ וִיהֵי קָרֵי בֵהּ כָּל יוֹמֵי חַיוֹהִי בְּדִיל דְיֵלַף לְמִדְחַל קֳדָם יְיָ אֱלָהֵהּ לְמִטַּר יָת כָּל פִּתְגָמֵי אוֹרַיְתָא הָדָא וְיָת קְיָמַיָא הָאִלֵין לְמֶעְבָּדְהוֹן

וּתְהֵי גַבֵּיהּ וִיהֵי קָרֵי בֵּיהּ כָּל יוֹמֵי חַייוֹי מִן בִּגְלַל דְּיַלִּיף לְמִדְחַל מִן קֳדָם יְיָ אֱלָהֵיהּ לְמִנְטַל יַת כָּל פִּתְגָמֵי אוֹרַיְיתָא הָדָא וְיַת כָּל קְיָימַיָא הָאִלֵּין לְמֶעֱבַדְהוֹן

והיתה עמו התורה הנזכרת וקרא בו בספר הנזכר ועל דרך האמת והיתה עמו התורה עצמה תהיה עמו כדרך וה' נתן חכמה לשלמה (מלכים א ה כו) ואומר וישב שלמה על כסא ה' למלך (דהי"א כט כג):

והיתה עמו. התורה:

וקרא בו. בספר:

ליראה. הוא בעצמו:

לשמור את כל דברי. כי הוא יתקן המעוותים בכחו:

למען ילמד ליראה. בחלק העיוני ממנה המורה במופת את גודל והשגחת האל יתעלה אשר בידיעת זה תתחייב המורא:

וקרא בו כל ימי חייו. כמשמעו כל שעה שאפשר כדתנן בפ״ב דסנהדרין. ומש״ה לא דרשו חז״ל בזה המקרא כמו בי״מ דכתיב כל ימי חייך לרבות. דשם אינו אלא זכירה כרגע בכל יום משא״כ כאן כמשמעו כל היום:

ליראה את ה׳ אלהיו. דאע״ג שכל ישראל מצווים ע״ז מ״מ המלך מחויב להשקיע דעתו יותר בזה וכמש״כ לעיל י׳ י״ב שעל ראשי ישראל כתיב ביחוד מה ה׳ אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו׳ ע״ש:

לשמור את כל דברי התורה. זהו תורה שבכתב:

ואת החקים האלה. זהו תורה שבע״פ ומדרשות התורה כדאיתא במס׳ כריתות די״ג את כל החקים אלו המדרשות:

לעשותם. להעמידם על תקונם ע״י אחרים כיד המלך להקים. וכדאיתא בירו׳ סוכה פ״ז שאמר יאשיהו המלך עלי להקים. וזהו עשיה דידהו כמו שביארנו בס׳ ויקרא ט׳ ו׳ ובכ״מ ולהלן ל״ב מ״ו:

[לז] והיתה עמו, מוסב על התורה, וקרא בו, מוסב על הספר, שבמעמדות שא"א שיקרא בו בספר כמו בעת מלחמה ודין ואכילה בכ"ז יהיה הספר עמו, והתורה עצמה ר"ל עניניה לא ימושו מזכרונו שזה מרמז במ"ש והיתה בלשון נקבה על למודי התורה, ושיהיה גם הספר עמו מרמז במלת עמו, שהתורה ולמודיו הם בלבו לא עמו, ובעתות הפנאי וקרא בו בספר, וזה יהיה כל ימי חייו, ר"ל משך זמנו בתבל, וכבר בארתי בפ' ראה ע"פ למען תזכר את יום צאתך מא"מ כל ימי חייך איך ממלת כל ימי מבואר גם בלילות:

[לח] למען ילמד ליראה את ה', מבואר שיראת ה' נסבבת מלמוד התורה שעל ידה יודע לו גדולתו של יוצר בראשית וטובו וחסדו והשגחתו עליו וישוה ה' לנגדו תמיד ועי"כ יירא מהמלך הגדול הצופה עליו תמיד ורואה במעשיו, וז"ש בסנהדרין (דף כב) אותה שנכנסת ויוצאת עמו עושה כמין קמיע ותולה בזרועו שנאמר שויתי ה' לנגדי תמיד, וזה מביא לידי יראה מה' העומד נגדו תמיד, וכמו שכתבתי בפ' עקב על פסוק מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה, ויראה זו מביא לידי שמירה שישמר מעבור על מל"ת מיראת ה', ומן השמירה בא לידי עשיה של מ"ע כמ"ש ליראה, לשמור, לעשותם, ומפרש מ"ש לבלתי רום לבבו מאחיו היינו שבעניני שמירת התורה לא ירום לבבו והוא שוה בזה ככל אחיו, ואין הבדל בזה בין המלך ויתר אחיו, ודוק מינה שרק בעניני שמירת חוקי התורה הוא שוה לאחיו אבל בענינים שהם מחוקי המלוכה ירום לבבו מאחיו שפורץ לו דרך וכו' וכן ביתר משפטי המלוכה שמשונים מדיני התורה, וזה שסיים לבלתי רום לבבו מאחיו ולא משל הקודם (כצ"ל) דהיינו בדברים שנאמר קודם לכן (מ"ש מכאן אמרו מלך פורץ וכו') אינו שוה לאחיו, וז"ש ולבלתי סור מן המצוה, ר"ל בזה לא ירום לבבו מאחיו שלא יסור מן המצוה ימין ושמאל בזה שוה לכל אדם, ובגי' הגר"א לבלתי סור מן המצוה אפי' מצוה קלה של נביא, ימין ושמאל אפי' אומר על ימין שהוא שמאל ושמאל ימין:

מ הוצרך לפרש זה כמשמעו משום שפירש אחר כך ולבלתי סור מן המצוה אפילו על מצוה קלה של נביא אבל אי דברי תורה לאו כמשמעו הוה אמינא ולבלתי סור מן המצוה היינו כמשמעו ר"ל דברי תורה ממש: