דברים טז, ד

ולא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר. אזהרה למותיר בפסח דורות, לפי שלא נאמר אלא בפסח מצרים, ויום ראשון האמור כאן הוא ארבעה עשר בניסן, כמה דאתאמר (שמות יב, טו) אך ביום הראשון תשביתו שאר מבתיכם ולפי שנסתלק הכתוב מענינו של פסח והתחיל לדבר בחקות שבעת ימים, כגון שבעת ימים תאכל עליו מצות ולא יראה לך שאור בכל גבולך, הצרך לפרש באיזו זביחה הוא מזהיר, שאם כתב ולא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב לבקר הייתי אומר שלמים הנשחטים כל שבעה כלן בבל תותירו ואינן נאכלין אלא ליום ולילה, לכך כתב בערב ביום הראשון. דבר אחר בחגיגת ארבעה עשר הכתוב מדבר, ולמד עליה שנאכלת לשני ימים. והראשון האמור כאן, ביום טוב הראשון הכתוב מדבר. וכן משמעות המקרא, בשר חגיגה אשר תזבח בערב, לא ילין ביום טוב הראשון עד בקרו של שני, אבל נאכלת היא בארבעה עשר ובחמשה עשר, כך היא שנויה במסכת פסחים (עא ב):

וְלָא יִתְחֲזֵי לָךְ חֲמִר בְּכָל תְּחוּמָךְ שִׁבְעָא יוֹמִין וְלָא יְבִית מִן בִּסְרָא דִי תִכּוֹס בְּרַמְשָׁא בְּיוֹמָא קַדְמָאָה לְצַפְרָא

וְתִזְדַהֲרוּן מִקַּמֵּי פִּסְחָא דְלָא יִתְחָמֵי לְכוֹן חֲמִיר בְּכָל תְּחוּמְכוֹן שׁוּבְעָא יוֹמִין וְלָא יְבִית בַּר מִן בִּשְרָא דְתִכְסוּן בְּרַמְשָׁא בְּיוֹמָא קַמָּאָה לְצַפְרָא

וטעם אשר תזבח בערב ביום הראשון שלא ילין לבקר מן הבשר שעשית אותו זבח בערב יום הראשון שבשבעת הימים הנזכרים והוא הלילה כמו שהזכיר (דברים ט״ז:א׳) הוציאך ה' אלהיך ממצרים לילה כי לא הזכיר בפרשה הזאת יום ארבעה עשר ושחיטת הפסח כלל אבל הזכיר עשיית הפסח בלילה כלומר אכילתו ואכילת המצה עליו והטעם כי זביחת הפסח והקרבתו ביום ארבעה עשר היא מצות הקרבנות והזכיר אותה בתורת הקרבנות (ויקרא כג ה) ולא החזירה כאן כאשר לא החזיר מצות שאר הקרבנות וגם בשלשת הרגלים לא הזכיר כאן שנקריב בהם אשה אבל על אכילת הפסח והמצה הזכיר כאן לישראל וכן שם תזבח את הפסח בערב כבוא השמש (דברים ט״ז:ו׳) שם תעשה זבח הפסח בערב בשקוע החמה כי בלילה יאכל ואמר לבאר זה (דברים ט״ז:ז׳) ובשלת ואכלת במקום אשר יבחר ה' ופנית בבקר וכבר פירשתי זה בפרשת החדש הזה לכם ראש חדשים (שמות יב ו) ויתכן עוד שנפרש ולא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר מן הבשר אשר זבחת בערב והוא הערב הקודם לבקר שהוא ביום ארבעה עשר ואמר שם תזבח את הפסח בערב כבא השמש מועד צאתך ממצרים ובשלת ואכלת אותו והזכיר סתם ובשלת כי כבר פירש שם (שם שם ח ט) צלי אש ולא בשל מבושל במים אם כן ובשלת באש כמשפט:

אשר תזבח בערב. שהוא בשר הפסח:

ולא יראה לך שאור בכל גבולך שבעת ימים. אע"פ שזה לא הוצרך בפסח מצרים:

ולא ילין מן הבשר. שלא תחשוב שנאסר המותר בפסח מצרים בלבד מפני שהיו יוצאים אז משם בחפזון כדי שלא ישאר ממנו ביד מצרים:

ולא ילין מן הבשר שאם ילין לא יהא נראה זמן קבע אכילתו. כאן פרש״י לפי שלא נאמר אלא בפסח מצרים, חז״ק הרי כתיב בפ׳ בהעלותך לא תשאירו ממנו עד בוקר ובפ׳ כי תשא ולא ילין לבקר זבח חג הפסח.

ולא ילין מן הבשר וגו׳. לפי דרשת חז״ל פסחים דע״א. האי לבוקר הוא בוקר שני וללמד דחגיגת י״ד נאכל בשני ימים ולילה א׳. אבל א״כ היה ראוי לכתוב ביום השלישי מש״ה למדו מזה המקרא בחגיגה ד״י ב׳ דקאי על העולה שאסור להלין הבשר על מחר. ונמצא דשתי אזהרות בזה המקרא כדרך משנה תורה. אכן אין מקרא יוצא מ״פ. דמיירי בזמן שחרב הבית. וכשם שא״א להקריב על המזבח ביום ט״ו כמש״כ כך אסור לאכול חגיגת י״ד משום דהוי כמזבח שנפגם לאחר הקרבה דאי׳ בזבחים דס״א שאין אוכלין אז קדשים אף ע״ג שנזרק הדם בהיותו שלם. ואע״ג דיש שם מחלוקת תנאים בקדשים קלים מכ״מ הכי קי״ל דגם קדשים קלים אסור לאכול. ועי׳ מש״כ בס׳ ויקרא כ״ו ל״א בבאור סוגית הגמ׳ בזה. וה״נ אחר שחרב הבית א״א לאכול למחר חגיגת י״ד שא״א להקריב אלא משום פסח ובי״ד:

[קעה] ולא יראה לך, ובפ' בא ולא יראה לך ולא ימצא לך, ג"פ לך מורים ג' מעוטים, [ א] שלך אי אתה רואה ואתה רואה של אחרים, [ב] של גבוה, [ג] אתה רואה להיות פטור ממנו ע"י שתבטלהו בלבך שאז אינו לך וכמו ששנו במשנה ההולך לשחוט את פסחו וכו' ונזכר שי"ל חמץ בביתו וכו' מבטלו בלבו:

[קעו] ולא יראה לך שאור, ובפ' בא אמר ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור וסברת ב"ש (בביצה דף ז ע"ב) ששאור קשה מחמץ כי חמוצו קשה וא"כ די שיכתוב חמץ ונילף שאור במכ"ש, וי"ל עוד עפ"י הכלל שבידי שכל דבר שיש בו רבותא יותר יכתב באחרונה וא"כ עכ"פ הי"ל לכתוב בהפך לא יראה לך שאור ולא יראה לך חמץ, וע"כ ששעורא דשאור קטן משעורא דחמץ לענין בל יראה, וא"כ יש חדוש יותר בשאור שעובר גם על שעור כזית, וסברת ב"ה שיש חדוש גם בשאור שאינו ראוי לאכילה וזה עבצו למדני התורה ששאור יש בו חדוש יותר מדכתבו באחרונה ומזה נלמד שעובר על חמץ על בל ימצא, משום דכ"ש הוא משאור שכתוב בו בל ימצא וכמו שבארתי זה היטב בהתו"ה בא (סי' ס"ז) עיי"ש:

[קעז] ולא ילין מן הבשר, פי' בשר החגיגה שנזבחת ונאכלת בערב עם הפסח כמ"ש וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר שהוא זביחת הפסח מן הצאן עם החגיגה מן הבקר, לא ילין ביום הראשון של יו"ט לבקר שלאחריו כי נאכלת לשני ימים ולילה אחד, וכבר באה ברייתא זו בספרא צו (סי' קטו) ופרשתיו שם, וגרסתי גי' הגר"א:

ש כי בפסח מצרים כתיב ולא תותירו ממנו עד בוקר והוה אמינא דוקא פסח מצרים שהיו אוכלין אותו בחפזון והיו מזומנים לצאת לדרך משום הכי לא תותירו אבל פסח דורות לא קא משמע לן והא דכתיב בפרשת כי תשא ולא ילין לבקר זבח חג הפסח ההוא באימורי פסח קמיירי והא דכתיב בפרשת בהעלותך לא ישאירו ממנו עד בוקר ההוא בפסח שני קמיירי:

ת ויהיה פירושו אשר תזבח דהיינו ביום הראשון שהוא ארבעה עשר בניסן ולבוקר דבק עם ולא ילין כאילו אמר ולא ילין לבוקר מן הבשר אשר תזבח בערב יום ראשון:

א פירוש דאי לא נסתלק לא היה צריך לומר אלא ולא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב לבקר ופשיטא דביום י"ד קמיירי דהא עליה קאי דכתיב לעיל מיניה וזבחת פסח וגו':