דברים יב, לא

כי גם את בניהם. גם, לרבות את אבותיהם ואמותיהם אמר ר' עקיבא אני ראיתי נכרי שכפתו לאביו לפני כלבו ואכלו:

לָא תַעְבֵּד כֵּן קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ אֲרֵי כָּל דִמְרָחָק קֳדָם יְיָ דִי סָנֵי עֲבָדוּ לְטַעֲוָתְהוֹן אֲרֵי אַף יָת בְּנֵיהוֹן וְיָת בְּנָתֵיהוֹן מוֹקְדִין בְּנוּרָא לְטַּעֲוָתְהוֹן

לָא תַעַבְדוּן פּוּלְחָנָא כְּדֵין לַייָ אֱלָהָכוֹן אֲרוּם כָּל דִּמְרַחֵק יְיָ דְסָנֵי עָבְדִין לְטַעֲוַותְהוֹן אֲרוּם אוּף יַת בְּנֵיהוֹן וְיַת בְּנָתֵיהוֹן כַּפְתִין וּמוֹקְדִין בְּנוּרָא לְטַעֲוַותְהוֹן

כי כל תועבת ה' אשר שנא עשו לאלהיהם. כי אמנם הם עובדים לע"ג בקצת מיני עבודות נמאסות אצל האל ית':

אשר שנא אפי׳ אתה עובד הקב״ה באותה עבודה שהם עובדים את אלהיהם אתה מכעיסו.

כי [כל] תועבת ה' אשר שנא. ורבותי' דרשו שהעובד ע"ז כדרכה כדרך שעובדין אותה חייב, אבל שלא כדרכה אינו חייב מיתה, אלא על ארבע עבודות פנים, כגון זיבוח וניסוך וקיטור והשתחויה, כדנפק' לן מזובח לאלהים יחרם, ריקם כל העבודות לשם המיוחד. וקבלה והולכ' וסילוק לחם הפנים לא חשבי' לגבי הכי עבודה, דכתי' ועבדתם עבודת תמיד, ולא עבודה שיש אחריה זריקת הדם. ואין הקבלה אלא הכשר זריקה, וכן הולכת דם הכשר זריקה, והולכת איבורים ואימורים הכשר הקטרה. אבל הזביחה אין אחריה עבודה באותו מעשה ובאותו עניין. וכן הקיטור והניסוך נסך היין והמים וזריקת הדם, שאף הוא נקרא ניסוך כדכתי' בל אסיך נסכיהם מדם. עבודת מתנה ולא עבודת סילוק. והשתחואה אעפ"י שאינה עבודה הרי יצאת לידון דכתי' לא תשתחוה לאל אחר, וכת' לא תשתחוה להם ולא תעבדם מקיש השתחוא' לעבוד'. אבל הנודר בשמו והמקיים בשמו, באזהרה:

לא תעשה כן לה׳ אלהיך. הוא אזהרה בפ״ע וכפי׳ הרמב״ן דעבודתם לה׳ ג״כ אסור. ולא יחשבו דמכ״מ סגולת הארץ בעבודה זו וג״ז אסור בלאו:

כי כל תועבת ה׳ אשר שנא עשו לאלהיהם. ואיך אפשר לחשוב דסגולת עבודתם מועיל אפילו לגבוה:

כי גם את בניהם וגו׳. עוד טעם. שהרי איבדו נפשות וזה ודאי אסור אפילו אם היה אמת ח״ו שהרי אסור לאבד נפש משום הצלחת פרנסה. אלא אין לנו להביט על עבודתם כלל:

ב ר"ל העבודת אלילים. ואכלו ר"ל שרפו באש ובזה יש ראיה לפירש"י: