דברים י, כ

את ה' אלהיך תירא. ותעבוד לו ותדבק בו, ולאחר שיהיו בך כל המדות הללו, אז בשמו תשבע:

יָת יְיָ אֱלָהָךְ תִּדְחַל וְקָדָמוֹהִי תִפְלָח וּלְדַחַלְתֵּהּ תִּקְרַב וּבִשְׁמֵהּ תְּקַיַם

מִן קֳדָם יְיָ אֱלָהָכוֹן תְּדַחֲלוּן וּקְדָמוֹי תִפְלְחוּן וּבְדַחַלְתֵּיהּ תִּתְקַרְבוּן וּבִשְׁמֵיהּ תּוֹמוּן

את ה' אלהיך תירא. שלא תעברון על מצות לא תעשה:

ואותו תעבוד. במצות עשה:

ובו תדבק. בלב:

ובשמו תשבע. בפה כאשר הוא מפורש:

את ה' אלהיך תירא תיר"א בגימטריא תורה:

את ה' אלהיך תירא אותו תעבוד ובו תדבק ובשמו תשבע. תירא שלא יעבור על מצות לא תעשה, אותו תעבוד במצות עשה, ובו תדבק שלא תפריד מחשבתך ממנו.

וכתב הרמב"ן ז"ל, יתכן באנשי המעלה הזאת אשר להם מעלת הדבקות שתהיה נפשם גם בחייהם בצרור החיים צרורה כי הם בעצמם מעון לשכינה, כאשר רמז בעל ספר הכוזרי עד כאן.

ודרשו רז"ל את ה' אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים והמאמר הזה אמרו ר"ע וראוי היה לו לאמרו לפי שהוא מן הנכנסים לפרדס ונכנס בשלום ויצא בשלום, ועליו נאמר (שיר השירים א׳:ד׳) משכני אחריך נרוצה.

וע"ד הקבלה כוון בזה החכם על החכמה, דכתיב (איוב כ״ח:כ״ח) (הן) יראת אדני היא חכמה, ולכבוד החכמה ההיא הנעלמת שהחכמים שבארץ מבינים אותה דרש כן, ודבר גדול היה דורש כל אתין שבתורה כי יש בהם סודות נשגבים ורזים עצומים מורים על נפלאות תמים דעים, וכענין שדרשו (במדבר ז׳:א׳) להקים את המשכן, לרבות משכן אחר שהוקם עמו, (בראשית כ״א:א׳) וה' פקד את שרה, לרבות שאר עקרות, מלמד שכל העקרות נפקדו עמה, וכן כיוצא באלו בכל אתין שבתורה שיש בכל אחד מהם ענין מפואר, ומי חכם ויבן אלה נבון וידעם.

ובשמו תשבע. לאחר שיהיו בך כל המדות הללו אז תוכל להשבע בשמו. או יהיה ובשמו תשבע מצות עשה לעתים וזמנים ידועים שיהיה בזה קדוש השם, כענין שמצינו באליהו וחוני המעגל.

וע"ד הקבלה את ה' אלהיך תירא, היא היראה מה שאין המחשבה משגת, ואותו תעבוד היא החכמה. וכן מצינו בירושלמי, ואותו תעבוד אותו ואת תורתו. היא התורה שקדמה לעולם אלפים שנה. ובו תדבק, הבינה, כי שם תשובת הנשמות, ובשמו תשבע לשון שבעה.

והנה הכל רמוז בפסוק זה (קהלת ז׳:י״ט) מעשרה שליטים אשר היו בעיר, וכן רמוזים בפסוק (דברי הימים א כ״ט:י״א) לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ לך ה' הממלכה, באור כי כל בין השמים והארץ כי הוא השלום המכריע, וכן רמוזים עוד כלן בשיר השירים בפסוק (שיר השירים ה׳:ט״ו) שוקיו עמודי שש מיוסדים על אדני פז, באורו כי שוקיו הם עמודים לשש והרי הם שמונה, יסוד ואל"ף דל"ת, הרי הכל רמוז בפסוק זה, וכן בפרשה (משלי ח׳:כ״ב) ה' קנני ראשית דרכו, שאמר באין תהומות והרים וארץ, וזה מבואר.

את ה׳ אלקיך תירא שלא לעבור על מצות לא תעשה.

אתו תעבד במצות עשה.

ובו תדבק בלב. ד״א לפי שכתב למעלה בסמוך קצת דרכיו של הקב״ה לכך כתב כאן ובו תדבק כלומר תדבק בדרכיו ועשה כמוהו. אבל בפרשת ואתחנן לא כתב שם כלל מדרכיו של הקב״ה לפיכך לא כתב שם אלא אותו תעבוד ובשמו תשבע.

ובשמו תשבע בפה. וא״ת הרי כתיב לא תשא את שם וגו׳ אלא כשיצרך מתגבר עליך לעבור עבירה אז אתה מותר לישבע בשמו שלא תעבור העבירה כמו שעשה בועז.

את ה' אלהיך תירא. שלא תעשה מה שהזהיר עליך שלא לעשות, וזהו מצות לא תעשה:

ואותו תעבוד. שתעשה מה שציוה עליך לעשות, וזהו מצות עשה:

ובו תדבק. לא תפרד ממנו כלל, כי אין מלך כמותו כי הכל איין כנגדו:

ובשמו תשבע. ולא תזכיר שם אלהים אחרים וכיון שתזכיר שמו על דבר, תהא עליו מושבע ועומד, דהזכרת השם על דבר תהי בעיניך שבוע':

את ה׳ אלהיך תירא וגו׳. קאי על דרך החסידות. ואי׳ במ״ר פ׳ מטות ונשבעת חי ה׳ באמת ובמשפט ובצדקה והתברכו בו גוים ובו יתהללו. אמר הקב״ה לישראל לא תהיו סבורים שהותר לכם להשבע בשמי אפילו באמת אין אתם רשאים להשבע בשמי אא״כ יהיו בכם כל המדות האלו. את ה׳ אלהיך תירא שתהא כאומן שנקראו יראי אלהים אברהם איוב ויוסף כו׳ ואותו תעבוד. אם אתה מפנה עצמך לתורה ולעסוק במצות ואין לך עבודה אחרת. ובו תדבק וכי כל אדם יכול לידבק בשכינה כו׳ אלא כל המשיא בתו לת״ח שקורא ושונה ועושה פרקמטיא ומהנהו מנכסיו. אם יש בך כל המדות הללו אז ובשמו תשבע. הרי דמפרשי חז״ל זה המקרא על דרך החסידות והקדימו במ״ר מקרא בירמיה ג׳ ונשבעת חי ה׳ באמת במשפט ובצדקה וגו׳ דפי׳ באמת היינו ביראת ה׳ העומדת ולא תנוד בחליפות הזמנים שעוברים על האדם מרעה לטובה או להיפך וכמו אברהם איוב ויוסף שבכל שנוי עתים עמדו בשם ירא אלהים. וזהו הכנוי אמת דקושטא קאי במשפט היינו ואותו תעבוד שדייק מופנה לה׳ ולא לעצמו ואשה ובנים אלא שופטים במדת הצמצום כדי להיות מופנה לה׳. ובצדקה היינו ובו תדבק שתהא הצדקה מקרבת את העושה לאביו שבשמים והיינו ע״י שמתקרב לת״ח. וכ״ז הוא דרך החסידות. אלא שלפי לשון המדרש מתפרש כל המקרא בתורת תנאי ומסובב אם את ה׳ אלהיך תירא ואותו תעבוד וגו׳ אז ובשמו תשבע. הוא מ״ע ג״כ שזהו כבודו ית׳ שיהא אדם כזה נשבע בשמו ומראה בזה שאין לו דבר יקר בעולם כהזכרת שמו יתברך כמש״כ בספר בראשית כ״א כ״ב. ומכ״מ נוח לפרש כל המקרא בתורת אזהרה ולימוד לדרך החסידות שיהא כך וכך. ומקרא כזה כתיב לעיל ו׳ י״ג בשנוי מעט כמו שנתבאר במקומו לפי הענין:

את ה' אלהיך תירא, באשר צוה תחלה ליראה את ה' אלהיך ולאהבה אותו, ובכ"מ היראה והאהבה הם נפרדים ומתנגדים זל"ז לבד בעבודת השם כמ"ש חז"ל אין לך יראה במקום אהבה ואהבה במקום יראה רק אצל ה' לבד, לכן הזכיר פה שני המקורות אשר מהם יזלון מים חיים האלה, שהיראה באה אם יראו שהעצם שמתיראים ממנו עושה דין ומשפט ומעניש לעוברי רצונו וע"ז אחר שאמר כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים וכו' עושה משפט יתום ואלמנה ולא ישא פנים אמר שהנסבב מזה שאת ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד הוא העבודה מיראה, ובכ"ז לא יהיה כמו בעצם אחר שמתיראים ממנו שנשמרים מגשת אליו ומהזכיר שמו כי בו תדבק ובשמו תשבע:

ב תקן בזה כמה ענינים כתב ותעבוד במקום אותו תעבוד שאין צריך למלת אותו אלא תירא ותעבוד וכתב ותדבק בו במקום ובו תדבק כדי שיהיו כל הפעולות נמשכות זו אחר זו תירא ותעבוד ותדבק. ובתוספת מלת אז לא יהיה ובשמו תשבע מצות עשה כמובן מן הקרא ויהיה וי"ו ובשמו מיותר. ויתוסף מלת אם ויהיה שיעור הכתוב כאלו אמר אם תירא ותעבוד ותדבק אז תשבע כלומר אז מותר לך לישבע ולא מצוה שתשבע כמובן מקרא: