בראשית ח, יא

טרף בפיה. אומר אני שזכר היה לכן קוראו פעמים לשון זכר ופעמים לשון נקבה, לפי שכל יונה שבמקרא לשון נקבה, כמו (שה"ש ה יב) כיונים על אפיקי מים רוחצות, (יחזקאל ז טז) כיוני הגאיות כלם המות וכמו (הושע ז יא) כיונה פותה:

טרף. חטף, ומדרש אגדה לשון מזון, ודרשו בפיה, לשון מאמר, אמרה יהיו מזונותי מרורין כזית בידו של הקדוש ברוך הוא ולא מתוקין כדבש בידי בשר ודם:

וַאֲתַת לְוָתֵהּ יוֹנָה לְעִדַּן רַמְשָׁא וְהָא טְּרַף זֵיתָא תְּבִיר נָחִית בְּפוּמַהּ וִידַע נֹחַ אֲרֵי קַלִּיאוּ מַיָּא מֵעַל אַרְעָא

וְאָתַת לְוָתֵיהּ יוֹנָתָא לְעִדוּנָא רַמְשָׁא וְהָא טַרְפָא דְזֵיתָא לָקִיט תִּבִיר וּמְחִית בְּפוּמָהּ דִנְסַבְתֵּיהּ מִן טַוָור מִישְׁחָא וִידַע נחַ אֲרוּם אִיתְקוֹלָלוּ מַיָא מֵעִילוֹי אַרְעָא

והנה עלה זית טרף בפיה מפשוטו של פסוק זה יראה שלא נעקרו האילנות ולא נמחו במבול כי לא היה שם נחל שוטף בעבור כי נתמלא כל העולם מים אבל בבראשית רבה (בראשית רבה ל״ג:ו׳) אמרו מהיכן הביאה אותו רבי לוי אמר מהר המשחה הביאה אותו דלא טפת ארעא דישראל במיא דמבולא הוא שהקדוש ברוך הוא אמר ליחזקאל בן אדם אמור לה את ארץ לא מטוהרה היא לא גושמה ביום זעם (יחזקאל כב כד) רבי ביריי אמר נפתחו לה שערי גן עדן והביאה אותו והנה כוונתם שנעקרו האילנות ונמחו במקומות המבול ואף כי יהיה העלה נבל וכן אמרו (ב"ר ל ח) אפילו איצטרובולין של ריחים נמוחו במבול ודרשו בו אבנים שחקו מים (איוב יד יט) ומאמרם "דלא טפת ארעא דישראל במיא דמבולא" שלא היה עליה גשם המבול כדכתיב לא גושמה ולא נפתחו בה מעינות תהום רבה אבל המים נתפשטו בכל העולם וכסו כל ההרים הגבוהים אשר תחת כל השמים כמו שכתוב מפורש (בראשית ז׳:י״ט) ואין סביב ארץ ישראל גדר לעכב המים שלא יבאו בה וכך אמרו בפרקי רבי אליעזר (פרק כג) ארץ ישראל לא ירד עליה מי המבול מן השמים אלא נתגלגלו המים מן הארצות ונכנסו לתוכה שנאמר בן אדם אמור לה והנה לדעת רבי לוי מפני שלא ירד בארץ ההיא הגשם השוטף ולא נפתחו עליה ארובות השמים נשארו בה האילנות ובכל העולם נשברו ונעקרו במבול ומטרות עזו ואני תמה על מאמרם "מגן עדן" אם כן לא ידע נח שקלו המים מעל הארץ כי שם לא נכנסו מי המבול ואולי היו שעריו סגורים שלא יכנסו שם המים וכאשר קלו המים נפתחו ומדעתם זו אמרו שם (ב"ר לו ג) ויטע כרם (בראשית ט׳:כ׳) ומהיכן היה לו אמר רבי אבא בר כהנא בכניסתו לתיבה הכניס עמו זמורות לנטיעות יחורים לתאנים גרופיות לזתים:

טרף בפיה כתב רש"י (רש"י על בראשית ח׳:י״א): "אומר אני שזכר היה ולכך קורא אותו פעמים לשון זכר ופעמים לשון נקבה לפי שכל יונה שבמקרא לשון נקבה הוא טרף חטף. ומדרש אגדה לשון "מזון" ודרשו "בפיה" לשון מאמר אמרה יהיו מזונותי מרורין כזית ובידו של הקב"ה ואל יהיו מתוקים כדבש ביד אדם". ואין כל זה נכון בעיני, כי חזרת זכר היונים מנקבה לזכר במקום אחד מן הפרשה אין בו טעם, ואם הלשון לקרוא כלם בשם הנקבות למה שינה בכאן? וכן מדרשם בהגדה לא שיעשו "בפיה" לשון מאמר כלל, אבל מדרשם מפני שהביאה העלה הזה, כי אם נאמר שאירע כן לא על חנם פירש אותו הכתוב, כי היה לו לומר והנה עלה טרף בפיה, והזית איננו בא מן האילנות הגבוהים מאד שישכנו בו העופות לארך דליותיו, ולכך אמרו כי היה בזה רמז, שהעופות נוח להם להיות מזונותם מרים כלענה ביד הקב"ה ולא שיהיו טובים בידי אדם, וכל שכן בני האדם שאין רצונם להתפרנס זה מזה. ולשון בראשית רבה (בראשית רבה לג ו): "אמר רבי אבהו אילו מגן עדן הביאה אותו לא היה לה להביא דבר מעולה או קנמון או פפולסמון אלא רמז רמזה לו נח מר מזה מתחת ידו של הקדוש ברוך הוא ולא מתוק מתחת ידך". אבל בגמרא הוסיפו (סנהדרין קח א): "מאי משמע דהאי טרף לישנא דמזוני הוא דכתיב (משלי ל ח) הטריפני לחם חקי". כי מפני הטעם שאמרנו, עשו לזה סמך מלשון "הטריפני", ירמוז כאילו אמר והנה עלה זית טרף בפיה. ופשוטו של מקרא, פרשו בו (אונקלוס הראב"ע והרד"ק) שהוא תאר לעלה: והנה עלה זית טרוף בפיה. וסמך לדבר, שהוא קמוץ, כי כן משפטו. אבל נמצא מהם בזרות, (הושע ו א): "כי הוא טרף וירפאנו", (ויקרא ה כג): "והשיב את הגזלה אשר גזל", (ויקרא ה יח): "על שגגתו אשר שגג", וזולתם רבים.

טרף בפיה. י"א שהיא מלה מוכפלת בטעם כמו אדמת עפר ויפרשו טרף כמו עלה זית וכן כל טרפי צמחה. והראיה שיש תחת הרי"ש קמ"ץ גדול כמו זהב ועשן. והנכון בעיני שיהיה הבי"ת נוסף כבי"ת ברוחו שמים שפרה. והוא בא' ובא בקמץ. כמו כי הוא טרף אריה שאג וחבריהם. או יהיה טרף קמץ בעבור שהוא תואר השם כמו חכם והטעם כמו טורף כי יש תואר דומה לפועל ויש תואר דומה לפעול:

והנה עלה זית טרף בפיה. מלשון כל טרפי צמחה יבש שהוא מתפרש סמדר ולכך ידע נח כי קלו המים. שאם לא כן אלא על הגדול מנא ידע והלא שמא על המים מצאו אלא לפי שראהו סמדר ידע כי מאילן נטלו:

טרף ב' במסורה הכא ואידך כי הוא טרף וירפאנו. מה התם לשון שבירה אף הכא נמי שהיא שברתו מן האילן ולא מצאה אותו צף על המים ובזה הכיר כי קלו המים:

והנה עלה זית טרף בפיה. כיון שנגזר אבדן ומחייה על האדם ועל כל מה שבארץ אין צריך לומר שנעקרו האילנות ונמחו לגמרי עד שהוצרכו רבותינו ז"ל לומר שאפילו אצטרובולין של רחים נמחו במבול ודרשו בזה (איוב י״ד:י״ט) אבנים שחקו מים, ואין צ"ל כי העלה נבל וא"כ מהיכן הביאה אותו, אמרו במדרש ר' לוי אמר מהר המשחה הביאה אותו דלא טפת ארעא דארץ ישראל במיא דמבולא שכך אמר הקב"ה ליחזקאל (יחזקאל כ״ב:כ״ד) בן אדם אמר לה את ארץ לא מטהרה היא ולא גשמה ביום זעם, לא מטהרה פירוש שלא נבקעו מעינות תהום, ולא גושמה שלא ירד עליה מטר מן השמים מגשם המבול, אבל בודאי מי המבול שבשאר ארצות נכנסו לתוכה שהרי הכתוב מעיד בכאן ויכסו כל ההרים הגבוהים אשר תחת כל השמים, ולפי שלא ירד מן השמים הגשם השוטף שהיה משבר כל האילנות לכך לא נעקרו האילנות משם מפני המים הבאים שם משאר ארצות, ולפיכך לקחתו מהר המשחה הוא הר הזיתים, וזהו שאמר וידע נח כי קלו המים וגו'.

ועוד דרשו מג"ע הביאה אותו, ויש לתמוה בזה מהיכן היה יודע נח כי קלו המים כיון שמי המבול לא נכנסו בגן עדן, וכתב הרמב"ן ז"ל אולי היו שעריו סגורים שלא יכנסו בו המים וכאשר קלו המים נפתחו ע"כ.

ומלת טרף היה ראוי שיאמר טרפה בפיה אבל הוא שם התואר כמו טרוף וע"כ הוא קמוץ, והיה הכתוב ראוי לומר והנה עלה טרף בפיה והיה מספיק זה לידיעת נח כי קלו המים כי מאחר שלקחה עלה מן האילן איזה אילן שיהיה בידוע כי קלו המים ולמה הוצרך להכיר שם האילן שהיה זית, וע"ז התעורר רבותינו ז"ל במדרשם ואמרו רמז רמזה לו אמרה מוטב יהיו מזונותי מרורין כזית ובידו של הקב"ה ואל יהוי מתוקים כדבש ביד ב"ו, עשו חכמים בפיה לשון מאמר.

ועוד דרשו במדרש אמר ר' אבהו מאילן ג"ע הביאה אותו ולא היה לה להביא דבר מעולה או קנמון או פולסמין אלא רמז רמזה לומר מר מזה תחת ידי הקב"ה ולא מתוק מתחת ידיך, ויהיה טרף מלשון מזונות כענין שכתוב הטריפני לחם חקי, והנה יש בזה ק"ו לבריות שאם העופות נוח להם זה עאכ"ו בני אדם שהם בעלי שכל וידיעה ומדת הבשת פרושה על פניהם שאינם רוצים להתפרנס זה מזה:

וידע נח כי קלו המים על ששהתה לבא עד הערב ולמ״ד לא ירד מבול לארץ ישראל היאך ידע נח בהבאת העלה שקלו המים היה לו לספק שמא מא״י הביאתו או שמא צפה על פני המים לקחתו, אלא י״ל ניכר היה שלא הביאתו ממקום רחוק שהרי טרף כתיב לשון חטיפה שחטפתו מן האילן וחטיפתו מעידה עליו שאילו מצאתו על פני המים כדרך שאר עלין שנושרין מן האילן על ידי רוח לא היה טרוף אלא שלם וכן התרגום מוכיח תביר מחת בפומה.

והנה עלה זית טרף בפיה. ומקשים העולם איך ידע נח שקלו המים והלא יכול להיות שמצאה היונה אותו עלה זית תלוש על המים כי כן דרך העלין להיות תלושין הולכים על פני המים וי"ל שלשון טרף משמע מן המחובר מברייתו וכן לשון רז"ל טורף ואוכל ואינו ממתין עד שימות משמע מחיים וממקום גידולו ולכך ידע שתלש העלה מן האילן וכי קלו המים:

טרף בפיה. שניכר היה בה שטרפה ונתקה מן העץ ולא מצאה על פני המים, כי טרוף לשון תלישה כמו ובשר בשדה טריפה דמתרגמינן ובשר תליש מן חויא חיתא:

עלה זית טרף לא נעקרו האילנות שלא היה שם נחל שוטף. אבל בב"ר מהיכן הביאה אותו ר' לוי אמר מהר המשחה דלא טפת ארעא דישראל במבול זש"ה ארץ לא מטוהרה היא לא גושמה ביום זעם וכוונתם שנעקרו האילנות ונמוחו ואפילו רחים שנאמר אבנים שחקו מים ומאמרם דלא טפת ארץ ישראל שלא היה שם גשם שנאמר לא גושמה ולא נפתחו בה מעינות תהום אבל המים נתפשטו בכל העולם ואין סביב ארץ ישראל גדר לעכב המים ולדעת רבי לוי מפני שלא ירד בארץ ההיא גשם שוטף נשארו בה האילנות. ובתחלת הפרשה הזאת יש ספקות: הספק הא' שאמר בדורותיו ידוע הוא שבדורותיו היה צדיק ולא בדורות שעברו קודם שנולד ולא בדורות שיבאו אחריו: הספק הב' אחר שאמר שהיה צדיק תמים אין צריך לומר את האלהים התהלך נח: התשובה לספק הראשון בא לומר שבכל הדורות ההם לא למד ממעשיהם ולפי שזה תימה שהיה דר בין רשעים כל כך זמן ולא למד מהם אמר אל תתמה שאע"פ שהיה דר בתוכם לא נתחבר עמהם אלא את האלהים היה מתהלך ולזה לא אמר לפני האלהים כמו שאמר התהלך לפני שאלו אמר כן היה מורה שעבד את ה' ולא בא בכאן על זאת הכוונה ובזה נופל לשון את כמו וילך אתו לוט קום לך אתם. ובזה הותר הספק הב' שנראה מיותר את האלהים התהלך נח: הספק הג' למה אמר בתחלה איש צדיק תמים היה. ואמר לו הש"י אותך ראיתי צדיק ולא אמר תמים: התשובה לפי שאמר שהיו גזלנים ותמלא הארץ חמס ועוד שהיו משחיתים דרכם והוא עריות ולא נחתם גזר דינם על העריות אלא על הגזל ובנח אמר שהוא הפך בשניהם צדיק בענין הגזל תמים בענין השחתת הדרך אם כן כשאמר בא אתה וכל ביתך אל התיבה לא היה ראוי שיאמר תמים שכוונת הש"י לומר בוא אל התיבה ולא תמות כדור הזה שהם בעלי חמס ולזה ימותו על החמס ואתה שאינך בעל חמס לא תמות. ואי אפשר לומר תמים שר"ל שלא השחית דרכו שהם גם כן לא מתו על השחתת דרכם: הספק הד' מדוע לא גמר מה שהתחיל אלה תולדות נח והפסיק עם אמרו איש צדיק תמים היה: הספק הה' מה צורך לומר ויולד נח שלשה בנים שהרי אמר בסדר בראשית ויולד נח את שם את חם ואת יפת: הספק הו' אחר שנח צדיק תמים היה בדורותיו למה לא התפלל על בני דורו כמו שהתפלל אברהם אבינו על סדום. וי"א לפי שהעולם קיים בי' צדיקים לא בפחות ולכן לא התפלל אברהם בענין סדום על פחות מי' אבל באי התיבה לא היו אלא נח ובניו ונשותיהן. ועוד שק"כ שנה התרה בהם ולא חזרו בתשובה ואינם ראויים להצלה בשום ענין: הספק הז' למה הקריב קרבן שאם על חטא צדיק תמים היה אם על הודאה על נס היה לו להקריב שלמי תודה ולא עולות והנכון בעיני להתיר כל אלו הששה ספקות בתשובה אחת והוא שיש צדיק טוב לשמים וטוב לבריות ונקרא צדיק טוב ויש רע לשמים ורע לבריות ונקרא רשע רע כמו שאז"ל במסכת קדושין. ולזה אמר בנח שהיה טוב לשמים וטוב לבריות וזהו מ"ש איש צדיק תמים היה בדורותיו פירוש עם דורותיו שהיה עושה לכל דורותיו מעשים טובים וגומל חסדים וזהו טוב לבריות ואמר שגם כן היה טוב לשמים וז"ש את האלהים התהלך נח פי' ביראת ה' היה מתהלך. ובזה הותר הספק הא' מה צורך לומר בדורותיו שדבר ידוע שאם היה צדיק היה בדורותיו ולא בדורות אשר לפניו ואחריו שאין הכוונה שהיה צדיק בזמן דורותיו אלא שהיה עושה לאנשי דורו טובות לא חומס ולא גוזל אלא נותן צדקה לענייהם ומלוה לעשירים וגומל חסדים טובים. ובזה הותר ג"כ הספק הב' מה צורך לומר את האלהים התהלך נח אחר שאמר איש צדיק תמים היה: התשובה שאמר ב' דברים אחד שהיה טוב לבריות וז"ש בדורותיו. הב' שהיה גם כן טוב לשמים וז"ש את האלהים התהלך נח. ובזה הותר גם כן הספק הד' למה לא גמר מה שהתחיל שהיה לו לומר אלה תולדות נח שם וחם ויפת. התשובה שהאדם מורכב מגוף ונפש ולשניהם יש בנים בני הנפש הם מעשים טובים ובני הגוף הם הבנים הגופניים ולזה אמר אלה תולדות נח פי' כל בניו בני הנפש ובני הגוף בני הנפש שלו הם שהוא צדיק תמים טוב לשמים ולבריות אם בני הגוף ויולד נח שלשה בנים והנה גמר מה שהתחיל בלא שהפסיק בנתים בענין אחר וזה שאמרו ז"ל שעיקר תולדותיהן של צדיקים הם מעשים טובים שבני הנפש הם מיותר מעלה מבני הגוף שהגוף מת והנפש נשארת. ובזה הותר גם כן הספק הה' שלזה כפל ויולד נח ג' בנים אחר שאמר בסדר בראשית ויולד נח את שם את חם ואת יפת שבסדר בראשי' לא אמר בה תולדות נפשו של נח אלא תולדות הגוף ולפי שעתה הוכרח לומר שבעבור בני הנפש שהיו צדיקים לא מת נח במבול הוצרך לומר שגם בני הגוף לא מתו במבול בעבור שבני הנפש של נח היו צדיקים גמורים. ובזה הותר גם כן הספק הג' שהיה ראוי לומר בא אתה וכל ביתך אל התיבה כי אותך ראיתי צדיק תמים. התשובה שנח היה טוב לבריות בשלימות אבל טוב לשמים היה ולא בשלימות וז"ש צדיק תמים היה עם דורותיו אבל טוב לשמים היה ולא בשלימות וז"ש את האלהים התהלך נח ולז"א אותך ראיתי צדיק לפני פי' לפני היה צדיק אבל לא תמים. ובזה הותר הספק הו' שלזה לא התפלל על בני דורו כמו שעשה אברהם על סדום לפי שלא היה תמים עם הקב"ה שהיה מקטני אמנה ולא האמין שהקב"ה יביא מבול וחשב שמה שצוה הקב"ה לעשות תיבה היה כדי שיחזרו בתשובה ואם לא יחזרו שלא יביא מבול וזה מסכים עם מה שכתב בזוהר שחטא נח בשלא התפלל עליהם ולז"א כי מי נח זאת לי קראם מי נח כאלו הוא הסבה שהביא הקב"ה מי המבול ולזה לא אמר כי מי המבול זאת לי. ובזה הותר גם כן הספק הז' למה הקריב קרבנות כשיצא מן התיבה לפי שחטא במחשבתו ולזה הקריב עולות ולזה עלת חסר כתיב שהוא בגי' ת"ק לפי שיש ת"ק שנים מן הארץ עד השמים ולזה לא האמין שתהיה ההשגחה כל כך פרטית לשיביא מבול אחר שהמרחק הוא גדול מהארץ עד השמים וה' בשמים הכין כסאו והעולה בא על המחשבה וזהו שאז"ל וישאר אך נח שהכישו ארי לפי שאיחר מזונותיו. ויש להקשות למה הכישו אחר שהיה צדיק תמים אלא שחטא במחשבה. עוד יש להקשות למה לא נחתם גזר דינן על העריות שקשין מגזל ונחתם על הגזל. תשובה שהגזל הוא הפך הכוונה הראשונה בבריאת עולם שהיא שכל אדם יתן משלו לאחרים וז"ש אשר ברא אלהים לעשות שאלו יעשו טובה לאחרים ואחרים לזולתם ובזה יתקיים העולם והגזלן עושה הפך זה ומזיק היישוב והנהגת העולם ויהיה העולם בטל ויהפך לתהו ולפי שהכוונה הראשונה אפילו בבני אדם יש חפץ גדול ורצון בה שהוא הרצון הראשון לכן לא נחתם גזר דינן אלא על הגזל. ונוכל להתיר זה הספק באופן אחר והוא שעון הגזל הם רואים בעיניהם שהוא עון פלילי והם מזידים עליו שהשכל גוזר מצות לא תגזול אבל חטא השחתת דרכם אינו בעיניהם עון אחר ששתי הכתות מסכימים בו והיו כשוגגים בו לכן לא נחתם דינם אלא על הגזל וז"ש וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה כי השחית כל בשר את דרכו פירוש האלהים ראה שנשחתה אבל אנשי הדור לא ראו והיו שוגגים על זה אבל קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם שהם עצמם רואים שהוא עון לכן הנני משחיתם וז"ש מפניהם שהם עצמם רואים. זהו דעתי בהיתר כל אלו הספיקות:

ותבא אליו היונה לעת ערב וגו'. מה איכפת לנו בזה אם בערב היא באה ובבקר היא שבה או להפך, וכפי הנראה שהביאה אליו עלה זית להוציא מהם אורה אשר לעת ערב דווקא צריכין אליו, כי למ״ד צהר היינו חלון, קשה בלילה מה יאיר לו, ע״כ פירש בחזקוני צהר לשון יצהר שהיה מדליק שמן בתיבה בלילה וביום נכנס האור דרך חלון התיבה כמ״ש ויפתח נח את חלון התיבה אשר עשה וראיה לדברי אלה מה שמסיק במדרש תנחומא (ה) ובילקוט פרשת תצוה על פסוק עיניך יונים (שיר ד א) מה היונה הביאה אורה לעולם כך אתם הביאו שמן זית והדליקו נרות לפניו כו' וקשה מנא ליה לבעל מדרש זה שהיונה הביאה אורה לעולם ואיך למד זה מפסוק והנה עלה זית טרף בפיה. אלא ודאי שלמד זה ממה שנאמר לעת ערב כאמור.

ומה שפי' רש״י, אמרה היונה יהיו מזונותי מרורים כזית כו' אין הפירוש שאמרה כך בפיה כי היונה לא בעלת דברים היא מתמול שלשום אלא שאנו מבינים ממה שהביאה למאכלה עלה זית מאכל מר מאד וכי לא ידעה היונה שיש לה ארוחת תמיד על שלחנו של נח דבר יום ביומו אלא ודאי שלכך בחרה במאכל מר זה לפי שהיה בידי שמים ולא בידי בשר ודם.

ותבא אליו. שבה מיד לנח ממש. באשר הזמין ה׳ עלה בפיה אשר זהו דבר תשובה:

והנה עלה זית. כבר בארו חוקרי הטבע כי יונת הבית לא תכנע היטב כמו האווז והשכוי, כי עוד נשאר אצלה אהבת החפשיות, ובקיץ יבקשו אכלם בשדות רק בחורף שהשלג יכסה ארץ ישאו עיניהם אל יד אדוניהם, ובזה בחן היטב אם תביא איזה דבר מן החוץ כי כן דרכה וטבעה, וכשמצאה עלה זית הביאה אותו. וכבר הזכרתי בפי' יחזקאל ההבדל בין עלה ובין טרף, שטרף הם העלים הלחים שהם טרף לתולעים ולזבובים כמ"ש הרש"ף, ובאר שהיה עלה לחה שזה סימן שלא קלטתו מן המים רק מן העץ הרענן ובזה ידע שקלו המים. ואמרו חז"ל במליצתם אמרה יונה יהיו מזונותי מרורים כזית מיד הקב"ה וכו', ר"ל שזה טבעה שתבקש מזונות אשר תמצא בחפשיותה אף הגרועים והמרים משתכנע אל מזונות אדוניה הטובים, כי כן טבע החפשי שיבקש מזונותיו בעמלו ובזעת אפו:

ר כלומר וגם אם היה כתיב טרפה בפיה, מכל מקום היה הלשון משמש גם על זכר, והואיל וזה זכר היה ניחא לו לכתוב טרף לשון זכר:

ש לא מלשון הריגה כזאב יטרף (לקמן מ"ט כ"ז), אך מפני שכל טורף חוטף נקרא החוטף טורף, והא דשלח את הזכר, והלא יש לחוש שלא יחשדוהו כמו שחשדו העורב, ויש לומר כל הפוסל במומו פוסל (קידושין ע'.) והעורב שימש בתיבה משום הכי חשדו, אבל נח כוונתו היה לגלות זה לכל שהרי היונה גם כן זכר היה והלך בשליחותו, מפני שהיונה גם כן לא שימש בתיבה, משום הכי לא יחשוד גם את נח שישמש עם בת זוגו, (מהרש"ל):

ת והכי פירש דקרא עלה זית רוצה לומר מרורים כזית, וטרף רוצה לומר מזונות, בפיה רוצה לומר במאמר פיה: